שישה חדרים משלך

ז' באדר 

1. רק פעם אחת במהלך המסע שלי ישנתי במלון אמיתי, ועוד מסוג משובח. זה היה בימים הראשונים, בפאנאג'י בירת גואה. מכיוון שזו היתה לי הפעם הראשונה לנסוע וכל כך רחוק וכל כך לבד, שמעתי לעצת חברה והזמנתי כבר מכאן, ארבעה לילות ב'פאנג'ים אין', מלון יפהפה ויקר מאוד יחסית להודו. מכיוון שהייתי בהלם גמור בימים הראשונים, זה התגלה כצעד נכון ביותר. שמחתי שעשיתי אותו.

השלווה שביציאה וחזרה למקום שכזה עזרה לי מאוד לצלוח אותם. הכל היה יפה שם, והכל היה טעים שם, ואהבתי את השלט שמספר לאורחים שההנהלה תשמח אם נכבה אורות שלא צריכים ואם נודיע בסימנים ברורים מה מהמצעים או המגבות ברצוננו לכבס. שם הכרתי לראשונה את המכשיר החמוד והחכם הזה שכשמכניסים אליו את החלק שמחובר למפתח ומפעיל את החשמל בחדר, ונמצא בכל חדר בכל מלון ואכסניה.

1 המיטה במם הידיעה

2 חרסינות כחולות

יכולתי להתייעץ עם פקיד הקבלה בכל מיני דברים, קיבלתי ארוחה נהדרת בכל בוקר, היתה לי גם חברה שקטה לחדר, שרוב הזמן הסתתרה מאחורי המזגן, היו לי מים חמים במקלחת המקסימה, מקרר קטן בשביל האננס והענבים וכספת קטנה בשביל תחושת הביטחון. כמעט שום דבר מכל הדברים המרגיעים והנעימים האלה לא היה בחדרים האחרים שגרתי בהם בהמשך. רק דבר אחד במלון ההוא היה טיפה מעצבן, ולא יכולתי שלא להזכר בפרק האלמותי ההוא בסיינפלד.

0 המתקן הסודי

2. החדר הבא שלי היה בחוף ארמבול, וכבר כתבתי עליו כאן, לא סיפרתי אז על האיש הנחמד שנתן לי יחד עם המפתח גם עוד שמיכה, בטענה שלאישה עדינה שכמותי בטח יהיה קצת קר בלילה. הוא טעה קצת בעניין העדינות אבל בעניין הקרירות הוא צדק, השמיכה הנוספת היתה חיונית. גם על הדובי לא סיפרתי, אבל חשוב לי להגיד שחברתו היתה נעימה מאוד.

3 דובי

3. מחוף ארמבול נסעתי לחוף אנג'ונה, ושם היו לי תובנות לגבי המצעים בהודו. אחד הדברים המשגעים בהודו הוא הטקסטיל שלהם, בדים וריקמאות הודיות הם מן היפים בעולם, אבל ברוב החדרים ששהיתי בהם היו הכיסויים והווילאות מכוערים ולא הודיים בעליל. כשראיתי את כיסוי המיטה שם באנג'ונה הבנתי, מכיוון שחמדתי אותו בליבי. אמנם זה לא הסיגנון שלי לקחת דברים ממלונות, אבל אני יודעת שיש כאלה שלוקחים. תראו כמה יפה, עדיף לא להעמיד את האורחים בניסיון, נכון?

4 צבעים רכים

4. החדר הבא שלי היה במלון במרגאו, להפתעתי הייתי האורחת המערבית היחידה במלון ובחדר האוכל שלו אכלתי אוכל נהדר לצידם של הודים שנראו לי אנשי עסקים ואנשים אמידים יחסית, כשמסביבנו תפאורה עגומה, קישוטים עצובים ובלונים רפויים שנשארו ממסיבת וולנטיינז. החדר היה נוח ומכוער ששני הדברים היפים היחידים בו מופיעים בצילום הזה: צבע הקירות ואהיל חינני. זה הכל.

5 כתום ולבן

5. התחנה הבאה: האשרם. כשהגעתי נאמר לי שכל המיטות תפוסות ואצטרך לישון באולם נפרד. הבחורה שהובילה אותי אליו היתה נבוכה, ובצדק. אולם ענק מחופה ענפי דקלים, בלי תאורה, שכמה מזרנים מסודרים בו ותו לאו. כאן אני אשן? לבד? כן, היא אמרה ונהיתה אפילו נבוכה יותר. היא לקחה אותי לבקשתי, למקום בו אוכל להתקלח ואז גיליתי שהאולם הזה הוא למעשה הגג של שני חדרים גדולים ונחמדים מאוד מלאים בנות. הלכתי אחריה מבויישת ושאלתי בקול שהדמעות מתחילות לעלות בו: אין כאן אף מיטה בשבילי? ואז נגעה בי יד עדינה. הסתובבתי ומולי עמדה בחורה קטנטנה עם ערימת רסטות בהירות וסבוכות ועיני תכלת ענקיות. את יכולה לקחת את המיטה שלי, היא אמרה, אני הולכת לישון עם חבר על הגג. ובכן, היתה לי מלאכית שגם נראתה כמו מלאכית. אני הלכתי לשיעור אחרי שהודיתי לה בדמעות שכבר עלו על גדותי, וכשחזרתי ראיתי שהיא גם סידרה בשבילי את המצעים והכִּילה על המיטה. בדיעבד התברר שהיו עוד מיטות פנויות, אבל הדיירות הוותיקות הפכו אותן לארונות לחפציהן, כמו שגם אני עשיתי כעבור יומיים. בדיעבד התברר גם, שזכיתי במיטה במעון השווה ביותר באשרם.

6

7

6. החדר האחרון במסע שלי היה במלון קטן בקוצ'י, עם בעל בית בלתי נסבל ושני עובדים מקסימים. על השעות האחרונות שלי שם כתבתי כאן, והדבר הנחמד ביותר בחדר ההוא היה האור שנכנס דרך הוילון. אור השמש בבוקר ואור פנס הרחוב בלילה.

וילון 8

4 תגובות to “שישה חדרים משלך”

  1. ada k Says:

    הידד לידידתך השממית ולמלאכית השומרת עלייך. נוגע ללב הקטע הזה של המלאכית, גם אני הייתי בטוח מתחילה לבכות שם מיד – אם כי אני גם בטוח לא הייתי נוסעת לשם מלכתחילה :-)

    ויפה הווילון הזה שמעביר את כל סוגי האור.

    • mooncatom Says:

      איזה כיף שנקרו על דרכי,
      שממית ומלאכית.
      אני חושבת שדי ברור למה אני ממשיכה לדוש בנסיעה שלי להודו, פלאי הפלאים שקרו לי שם עוד מלווים אותי, והמראות והאנשים שפגשתי שם, והיופי והקסם שחוויתי לא מרפים ממני ודורשים להיות מסופרים עוד,
      עוד קצת.

      תודה עדה.

  2. lorestene Says:

    אני רק רוצה להגיד שחשבתי שישה חדרים, וואו תראו את זאתי, השתלטה על משכן הנשיא. אם סופרים חדרים אחד אחד אז אני כבר הייתי הליידי של פמברלי. ומר דארסי היה מבשל לי קפה שחור כל בוקר.

    • mooncatom Says:

      הו מר דארסי.
      הוהו מר דארסי.
      כפי שאת רואה חוץ מלחזור על זה,
      אני לא מסוגלת להגיד
      שום דבר אינטליגנטי בנוכחותהו מר דארסי.

      אבל אם לא הוא, אז שימון פרס,
      שיהיה משכן הנשיא.

      תודה לורסטינטין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: