זה קורה לאט. או בבת אחת.

יט' באדר 

או בצעד גדול קדימה ושניים מהוססים אחורה. ולצדדים. או גם וגם. כי זוהי דרכה של מוּדעוּת להתפתח. כל מוּדעוּת, ובפרט זו הכואבת מכולן: שאת אישה, שיש לזה משמעות, שיש דיכוי של נשים בעולם, שזה לא טוב. שזה רע מאוד.

0

כשהייתי מנחה בקורסים למתנדבות חדשות במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, וכשהעברתי סדנאות להעלאת מוּדעוּת בנושא תקיפה מינית, תמיד היה מגיע רגע שבו הייתי אומרת: הנה, עכשיו, אם זה לא קרה עדיין, נפקחת לך העין השלישית במצח, זו שרואה שמשהו דפוק כאן, והיא לא תיעצם עוד לעולם. כן אמרתי את זה ובדרך כלל קיבלתי הנהון הסכמה עם חיוך עצוב. אבל אני יודעת היטב, זה לא שהיא נפקחת ומיד את מבינה הכל, זה לא שאת תמיד יכולה לעשות עם זה משהו, זה יכאב יותר ככל שתפקחי אותה, ככל שתדעי יותר. זה מסובך.

זה מסובך בכל מוּדעוּת שצומחת ובזו שבעתיים. כי דיכוי נשים ארוג כל כך חזק במארג הקיום שלנו שלא תמיד אפשר להבחין בו בכלל, כי כל הנשים חיות עם גברים, נולדנו להם והם אחינו ואהובינו ולחלק מאיתנו גם ילדינו, כיצד נוכל לראות בהם מדכאים? כיצד נוכל לחיות עם מדכאינו אם לא נעצום לפעמים את העין הזו? כיצד נוכל לחיות בזוגיות אם העולם אינו מאפשר זוגיות שוויונית באמת? כיצד נהיה חלק מהחיים אם החיים עצמם כל כך לא שוויוניים?

.

סופרז'יסטיות מסוכנות

רוב הנשים, והיה וישאלו אותן אם הן בעד שיוויון זכויות לנשים, יאמרו שכן, בוודאי. אבל אם ישאלו אותן אם הן פמיניסטיות, יאמרו ש:לא, ואולי יאמרו ש:כן, אבל… אבל כל מיני סייגים שנועדו להציל אותן מתווית מסוכנת. להיות פמיניסטית זה לקבל עליך המון סטראוטיפים שלא בא לך להיות, זה להשלים עם זה שיחשבו עליך דברים לא כל כך נעימים, להיות פמיניסטיות במוצהר זה להיות מסומנת כמערערת על אקסיומות קיומיות. כגברית, מכוערת, לוחמנית, מרירה, שונאת גברים, שורפת חזיות, אישה עם בעיות. קשות.

האישה הגברית

.

אז בחלק מהזמן את פוקחת את העין הזו ומסתכלת ומנסה לצעוק בכל כוחותייך, ובחלק ממנו את עוצמת אותה כדי שתוכלי פשוט לחיות, להתפרנס איכשהו, להתלבש איכשהו, לבלות איכשהו, לאהוב ולהיות נאהבת בדרכים שהעולם הזה מאפשר.

היום אני מתחילה כאן את 'חודש האישה'. מראש אני כבר אומרת שזה יהיה לגמרי סובייקטיבי ומבולגן כמו תמיד אצלי. יש הרבה דברים שאני רוצה לדבר עליהם אבל אשתדל שזה לא יהיה דחוס ומעיק מדי. בעיקר אני רוצה להגיד אמיתות אישיות אוניברסאליות שחשוב לי להגיד ולהיות אמיצה בקשר לזה.

+ בדרך כלל משתדלת לא לנדנד לכם בעניינם, אבל אני חושבת שהלינקים החודש יהיו שווים במיוחד. אז כדאי, באמת כדאי ללכת אליהם. כאן למשל, יש עוד מודעות וגלויות אנטי סופרז'יסטיות נהדרות. + השלט הזה הוא מזכרת יקרה ללב, מעשה ידי מירב חברתי ושלי, מאירוע שהיה לפני 15 שנים, כשעוד הייתנו מתנדבות במרכז הסיוע בתל אביב וחגגנו לו 21 שנים.

שתי פמיניסטיות

30 תגובות to “זה קורה לאט. או בבת אחת.”

  1. עינת Says:

    הידד!

  2. David Palma Says:

    מיכל איזה פוסט רגוע,
    אהבתי מאוד את הקול (הכל) השקול והמכיל של הפוסט הזה.
    רואים שזה כבר נארג אצלך באופן עמוק ולא פלקטי…
    אוף מיכל את כל כך מחוייבת שזה מעורר הערצה
    (כדי שלא תיבהלי, במשמעות של הערכה).

    האח! 'חודש האישה' לחיי הספינות (הפוסטים) שבדרך

    • mooncatom Says:

      הו דודו,
      כמה אני שמחה,
      על ששמת לב לדברים הכל כך חשובים.
      לקח לי הרבה שנים והרבה עבודה וזה עוד בתהליך.
      אני שמחה שיש לי קורא שכמוך. אתה מבין לעומק.

      ת ו ד ה.

  3. עדו Says:

    "מדכאיהם" ?? כבר עצבנת אותי. למה דיכוי נשים הוא אשמתם של הגברים בלבד? כמה נשים פגשתי בחיי שהחזיקו בדעות שוביניסטיות? כמה נשים שותפות לתופעות המכוערות ביותר כמו סחר בנשים או סרסרות (כולל בבנות שלהן?)
    קראתי פעם באתר 'הכצעקתה' תיאור של אישה שהוטרדה מינית על ידי חבורת גברים. התיאור התחיל בדרך שבה היא יצאה מהבית ונעלה נעליים לוחצות ולא נוחות. היא כנראה לא הבינה שהאלימות נגדה התחילה הרבה לפני שפגשה את הגברים הגסים ושהיא זו שהייתה אלימה כלפי עצמה. למה לנעול נעלי עקב לוחצות אם זה לא נוח? הרי אם הייתי תופס לה את כף הרגל בכוח ולוחץ זו הייתה תקיפה פלילית. למה היא עושה את זה לעצמה?
    קראתי פעם כתבה של עיתונאית שביקרה בבה"ד 12 ותיארה את החיילות רצות לכאן ולשם והוסיפה 'ישבנים בכל הגדלים'. מעניין, מעולם לא קראתי דיווח של כתב צבאי שתיאר את עכוזיהם של החיילים. שלא לדבר על הקינות האופנתיות במדורי דעות למיניהם על מותו של הגבר 'של פעם' זה שידע להיות גבר אמיתי (מה שזה לא יהיה).
    דיכוי נשים הוא לא תוצר של איזו החלטה של הגברים שנפגשים בסתר ורוקמים מזימות ולסדר החברתי שנובע ממנו יש לא מעט יתרונות גם ל'מדוכאות' שבגללם נוח להן להשאיר את המצב על כנו.
    אגב, האם את בעד או נגד שנשים ישרתו בצבא? כי לדעתי מסיבות פמיניסטיות נשים לא צריכות לקחת בכלל חלק בגוף שפותר בעיות באלימות. זוהי השלמה עם תפיסת העולם הגברית והפיכה שלה לתקן מחייב. חנה בית הלחמי טענה שאני תמים ושזהו 'פמיניזם מהספרים' ושיש לשלב נשים בצבא כמה שיותר. אני מסכים איתה שכל עוד נשים מתגייסות טוב שיש לוחמות וטייסות ולא רק מגישות קפה אבל לדעתי הן לא צריכות להתגייס כלל.

    • mooncatom Says:

      עדו אתה פשוט צודק.
      ובכל הסעיפים כולם.
      מכיוון שהצבא בארץ הוא חלק גדול מאוד מהמארג החברתי אז
      זה בסדר מבחינתי שנשים שותפות לו ובדרכים שמתאימות להן.
      הרעיון של שיוויון הוא שנוכל לבחור במה שמתאים לנו.
      אבל לא לשתף פעולה, זה מאוד מתקדם,
      ואם זאת בחירתה של אישה,
      אני מאוד אעריך את הבחירה הזו.
      אתה פמיניסט מצטיין,
      אני שמחה שאתה כאן.

      ת ו ד ה.

  4. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, היתה לי הזדמנות השבוע שבה דיברתי לפני קהל כשלוש שעות על
    תופעות של התעללות פיסית וריגשית בילדים ובנוער במשפחות שנראות מאוד נורמטיביות וסוגרות את הסיפור בתוכן; אחד הדברים שהרגשתי ככל שחלף הזמן הוא כמה המאזינים/ות הפכו להיות יותר מודעים ושואלים את עצמם, איך זה שאנחנו לא רואים את זה? האם אצלי בבית אין מצב כזה? (מישיהי אפילו סיפרה לי אחר כך ברגש על כך שפעם היכתה את ביתה וחיפשה את אישורי לכך שהיא אינה אם מתעללת). לכל אדם יש את נקודות העיורון, וגם התיוג החברתי "קרבן" (אלימות, פגיעה) מעודד מאוד אנשים שלא לרצות להימנות עם "הקורבנות" (כי מי רוצה להיות קורבן).
    אותו דבר לגבי אי-שיויון נשים, הדרת נשים, פגיעה בנשים… אנשים פעמים רבות לא רואים או לא רוצים לראות, וגם כאשר ייפגשו נפגעת לא ימהרו להזדהות איתה (ולפעמים אפילו יישאלו את עצמם היכן היא אשמה).
    יש קושי נורא לדבר בחברה בה אנו חיים על תופעות אלימות, התעללות והדרה.
    רוב האנשים רוצים את חבריהם מוצלחים, מחייכים וללא רבב, הם מחפשים בחברתם את מי שגדלו בבתים טובים, בחברה טובה, היו במוסדות חינוך מוצלחים, במקום טוב בצבא, וכל מיני דיבורים החושפים לעיניהם את צידה האלים, הדיסהרמוני, האבנורמלי והכאוטי של החברה, מפחידים אותם עד מוות.
    מי שרוצה להיות עיוור לא ייראה, ובכל זאת כדאי תמיד לדבר, ולנסות לפקוח עיניים…

    • mooncatom Says:

      נכון שועי,
      זה אחד הקשיים בהתפתחותה של מודעות.
      זה מכאיב לחשוב שאנחנו חלק מזה,
      בתור הקורבנות ובתור הסוכנות של הדיכוי,
      שאנחנו משתפות פעולה עם זה.
      וזה באמת נכון לכל סוגי הדיכוי, זה קשה,
      וטוב ששמת את האצבע על הקושי הזה.

      ת ו ד ה.

  5. ada k Says:

    אני בדרך כלל לא מתארת את עצמי כפמיניסטית, וזה לא מפני שאני פוחדת ממה שיגידו/יחשבו עליי, אלא משום שאני לא יכולה להזדהות עם כל הדברים שנטענים על ידי הפמיניזם. במיוחד לא עם התפיסה שכל אישה היא קרבן של דיכוי, ועם הקביעה שאני בכלל לא מודעת להיותי כזאת. זה לא סותר את העובדה שאני ערה לכך שנשים רבות מאוד, בכל העולם, הן אכן קרבנות, ושהתנועה הפמיניסטית יכולה לעזור להן מאוד. אבל הקביעות האלה שמהן משתמע בביטחון אינסופי שמי שאינה מכירה אותי בכלל כביכול יודעת עליי יותר ממני – הקביעות האלה מעצבנות אותי.

    מה שכן, את לא כתבת כאן דברים שעצבנו אותי. אולי עד סוף החודש עוד תהפכי אותי לפמיניסטית מוצהרת :)

    • mooncatom Says:

      כן עדה,
      אני כל כך מבינה אותך. ואפילו אני,
      כבר הואשמתי על ידי פמיניסטיות שאני לא מספיק,
      שאני לא מבינה, שאני פמיניסטית פגומה :-)
      בסדר.
      הקריאה לשיוויון האפשרויות והבחירה,
      בעיני היא מהות הפמיניזם,
      וכמספר האנשים שדורשים את זה,
      כך מספר ה'פמיניזמים'. וזה בסדר גמור.
      אשמח נורא שתלווי את המסע הזה
      עם התובנות הטובות שלך.

      ת ו ד ה.

  6. Sivan Parnass Says:

    כל מילה בסלע. תענוג לקרוא. אסור להתייאש. ולעידו- גם נעלי העקב הכואבות הן חלק מהדיכוי… אבל פה נדרשת הרצאה ארוכה יותר…

  7. עינת Says:

    נעלי העקב הן 'דיכוי' או 'חלק ממנו'?

    מכיוון שזה פוסט חגיגי של מיכל האהובה – לא אפתח כאן ויכוח,
    רק אומר שאני פמיניסטית בנעלי עקב (ובביקיני! ובמיני! ושומו שמים, אם בא לי – אז גם בחוטיני!).

    This is What a Feminist Looks Like

    • עדו Says:

      אם הבחורה הייתה כותבת שהיא נועלת נעלי עקב נוחות וסקסיות – מילא. אבל אם היא מודה שהנעליים לוחצות ולא נוחות נשאלת השאלה: למה היא מענה את עצמה?
      לגבי החוטיני. אם את מדברת על בגד ים אז פה יש לי בעיה. הרי אישה ב'חוטיני' בעצם מראה את ישבנה לכל העולם. כולל לילדים שלי שבאים לבריכה וצריכים לראות מה יש לה להציע. אם אני אחשוף את התחת המבוגר שלי בפני חבורת ילדות אני אמצא את עצמי בניידת אולי עם פנס כחול מעטר את עיני וטוב שכך. למה בעצם זה בסדר שנשים מראות חלקי גוף מוצנעים ? כי גברים נהנים מזה ?
      למה בווידאומט השכונתי יש סרטי פורנו (בגובה העיניים של הילד שלי) לתצוגה ואף ניידת משטרה לא מגיעה לסגור את העסק? הרי אם בחורה תעמוד שם ותציע הצעות לעוברים והשבים הניידת בוא תבוא? הרי גם פורנוגרפיה היא זנות, אמנם זנות מצולמת אבל יש כאן יחסי מין תמורת תשלום.

      • mooncatom Says:

        כן עדו, יש כאן את החוט הנמתח בין זכותה של אישה ללבוש את מה שבא לה, לבין ההחפצה שיוצאת מכך או שגורמת לכך והיא בעייתית ואין על כך ויכוח,
        ועל החוט הזה אנחנו צועדות כל חיינו,
        מנסות לשמור על שיווי משקל.
        כמו שאמר מישהו שאני לא זוכרת את שמו
        בעניין הדמוקרטיה: 'אני יכול לא להסכים איתך,
        אבל אני אלחם על זכותך לאמר את דעתך'
        אני יכולה לחשוב שנשים מזיקות לעצמן בחשיפת גופן
        אבל אלחם על זכותן לעשות את זה. כמה מסובך, אה?
        כן, כמו שאמרתי, מסובך.

    • mooncatom Says:

      עינתי,
      קודם כל, ויכוחים מתקבלים כאן בברכה.
      (ועדו מוכיח את זה,
      והויכוח טוב כידוע לאור הפנים!)
      שנית, את פמיניסטית לתפארת, אין כמוך!
      ושלישית, זה אחד הלינקים ברשומה,
      אבל טוב שהבאת אותו שוב, הוא נפלא.
      תודה שאת כאן,

      ת ו ד ה.

  8. עינת Says:

    (ברור שזה לינק ברשומה. רציתי להדגיש את קו המתאר שלו בשפתון, ולרוממו על עקבים)

    עדו – אני לא מדברת על בגד ים חוטיני – אבל אם כבר הזכרת חשיפת איברים מוצנעים ברשות הרבים: גם לי לא נעים לראות גבר בן 50 פלוס, בעל בגד ים זעיר כשל אורי זהר ב'מציצים', כרס משתפלת וגב שעיר, שוחה לידי.
    הופעות כאלה בפהרסיה שייכות לדיון שעניינו 'טוב טעם' – 'חוסר טעם' – 'טאקט' – ומה שביניהם.
    אני מדברת על החופש שלי לבחור.
    לבחור את בגדיי ונעליי ותכשיטיי ומה לא, בלי להיחשד בקידום זנות ולהבדיל בציד גברים. בלי להיחשב שקרנית – פתיינית – פתטית – כשאני אומרת 'אוהבת עקבים', 'אוהבת בושם', 'אוהבת מיני' ובעיקר אוהבת למצוא חן בעיניי – לפי דרכי.

    • mooncatom Says:

      הידד עינתית!
      אמרת את זה טוב,
      ואהבתי את ההדגשה בשפתון :-)

    • עדו Says:

      אה אבל כאן לא מדובר על 'טעם' טוב או רע . לחשוף את הישבן שלי בפרהסיה זו עבירה פלילית. אני לא ממש מבין למה חוט דק משנה כאן משהו. אני רק תוהה למה העבירה הזאת מתקבלת בברכה כשמדובר באישה ולא כשמדובר בגבר ואני לא חושב שזה מעודף פמיניזם דווקא.

  9. lorestene Says:

    אם ירשו לנו להוסיף משהו כאן לדיונים המלומדים. פעם נסעו על אופנועים וקטנועים וכאלה בלי קסדות. כשחוקקו חוק שמחייב חבישת קסדה (זו חבישה? כמו פאה? לבישה? ענידה? מה שיהיה) המוני ליברלים התרעמו על הפטרנליזם. אותו דבר עם חגורות בטיחות. לא אכפת לי שיוציאו עקבים מחוץ לחוק, בחיי. מה תעשו לי? תרביצו לי? (אה, לא, הידד לסובלנות ולרב תרבותיות. אכן, המצב מורכב).

    • mooncatom Says:

      יא פורעת חוק שכמוך לורסטיני!
      יללה, תביאי אותה בעקבים. גבוהים.
      (לא מספיק לך שאת גבוהה לתפארת גם ככה, הא?)
      ותבואי תמיב ותוסיפי תמיד לדיונים המלומדים.

      ת ו ד ה.

  10. lorestene Says:

    לא ראית שבאתי יחפה?

  11. אורית לוי-לידר Says:

    מיכל, האופן שבו את רואה פמיניזם מהדהד מאד עם השקפתי. הדור שלנו נולד לתוך הפוסט-פמיניזם. פמיניזם נשי, בלי בריקדות ובעיקר בלי דגלים מתנפנפים. אצלי הוא מכיל הבנה שלא בדור הזה וכנראה גם לא בבאים יושג שוויון הזדמנויות ובחירה. אבל דווקא משום כך – אסור לוותר עליו. ובינתיים אנחנו לומדות איך להתנהל בעולם לא שוויוני: איך לנצל את היתרונות הנשיים שלנו. אני עדיין לומדת… (ולא, אצלי זה לא כולל עקבים גבוהים. יש גבול לתעלול).

    • mooncatom Says:

      הי אוריתי,
      כמה שטוב שאת אומרת את כל זה,
      כי זה ראוי, וחשוב להיאמר:
      אנחנו עושות כמיטב יכולתנו, כולנו,
      כל אחת בכלים שלה במציאות הנתונה שלה,
      בעולם הזה הלא שיוויוני. כל כך נכון.

      ת ו ד ה.

  12. שלומית Says:

    אני פמיניסטית, ואף פעם לא הוספתי "אבל". והסביבה שלי (אני מודה שהיא ספציפית מאוד) היא די שוויונית. אפילו בזה שיש לא מעט משפחות שאני מכירה שבהן האשה היא המפרנסת הראשית, וזוכה מהסביבה בעיקר להמיה בנוסח "תותחית".
    ועדיין יש הרבה לאן להתפתח. תודה על הפוסט היפה.

  13. mooncatom Says:

    נכון שכשגבר מבלה עם הילדים שלו בגן המשחקים הוא מקבל קרדיט של מלאך? ואישה שמפרנסת את המשפחה שלה היא תותחית, וזה כל כך נכון, ויש עוד בהחלט לאן להתפתח :-) ואני יודעת שאת פמיניסטית בלי אבל. וזה נפלא בעיני.
    תודה שלומית.

  14. שלומית Says:

    לא כל מי שמפרנסת נחשבת תותחית (לצערי ;-)). אני מדברת על עורכת דין בכירה ומצליחה מאוד, מישהי אחרת שעוסקת בהשקעות ויושבת בדירקטוריונים, כאלה. ובסביבה שלי גבר שאוסף מהגן ומבלה בגינה לא נחשב מלאך, זה די סטנדרטי. כנ"ל אספות הורים (נוכחות די שווה, לפחות בבית הספר אם לא בגן). ובנזוגי אחראי על הבישולים והקניות בבית וגם בזה הוא לא מיוחד. אם רוצים להבחין במה שלא בסדר, צריך לדעת לראות גם מה שכן :-)

  15. mooncatom Says:

    אוי שלומית שלומית,
    אני מכירה את הסביבה הזו,
    וגם מכירה בעובדה שזו סביבה מצומצמת ביותר…
    אבל נכון ואת צודקת וצריך לראות ולהכיר ולשמוח בזה מאוד,
    ואני שמחה. באמת באמת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: