להתחיל להיות אישה

כג' באדר

אחד הספרים האהובים עלי בעולם הוא 'אורלנדו' של ורג'יניה וולף. בספר הזה אורלנדו הוא בהתחלה גבר צעיר ובסוף היא אישה צעירה ובאמצע יש המון דברים חכמים על מה זה להיות כל אחד מהם, אישה וגבר. על מה זה לחיות ככה או ככה ועל איך זה לאהוב, ואיך זה לכתוב, משני עברי מתרס הג'נדר. הספר נכתב בהשראת האישה שהסופרת אהבה, ויטה סקוויל-ווסט, שהיתה כמו אורלנדו בת אצולה, משוררת, ובעלת מיניות נזילה. הנה כאן קצת על זה. גם אריאנה מלמד כתבה עליו יפה. והסרט שנעשה מהספר הזה הוא אחד הסרטים היפים שנעשו אי פעם, לא רק נאמן והגון לספר, אלא גם מוסיף לו נדבך אסתטי מהמם.

כדרכה של וורג'יניה הספר פיוטי, חכם ונוקב, והוא גם מצחיק כשם שהוא קורע את הלב. כמה מהדפים המצחיקים ביותר בספר הם אלה שמתארים את הרגע בו מתחילה אורלנדו לחיות כאישה מערבית, ומתחילה להבין את המשמעות של זה. את הצדדים הנעימים והלא נעימים שבהיות אישה בעולמנו. זה די מדהים, אבל אי אפשר להגיד שהדברים השתנו הרבה מאוד מאז נכתבו לפני שמונים שנים. אני חושבת שאלה הם רגשות שמוּכּרים לנו הנשים מגיל ההתבגרות, כשההבנה שאת אישה מתחילה לנבוט בך, לבלבל אותך, להפחיד לפעמים ולענג לפעמים, וגם להעציב אותך. אבל לאורלנדו יש כבר את הידע והניסיון של היות גבר, וזה גם יתרון אבל גם, אויה, חיסרון.

התובנה הראשונה שלה היתה בעניין שמלות: "…שמלות אלו סביב עקביך ספחת הן. אמנם האריג (משי פדואה פרחוני) אין נאה ממנו בעולם, ומעולם לא היה לעורי (עתה נתנה ידה על ברכה) מראה משובח מזה. ואף על פי כן, היכולה אני לקפוץ לים ולשחות בבגדים אלה? לא! על כן אאלץ לסמוך על עזרתו של ספן. האם למורת רוחי הוא? האם?" היתה תוהה, וכאן נקשר קשר ראשון בחוט החלק של הרהוריה.

זה מקסים, נכון? (תרגם צבי ארד להוצאת זב"מ בשנת 1964. יש גם תרגום יפה חדש של ליה נירגד אבל נתתי אותו למישהו ולא חזר) נכון, הקטע הזה כבר הופיע כאן בבלוג פעם, אז החלטתי להגיש לכם היום גם את המקור. תיהנו: Orlando . Virginia Woolf . Chapter 4