מחשבות על 'יום האישה'

כו' באדר

רבות התלבטתי איך לקרוא לחודש הזה בבלוג שמנסה להקיף אישה 365 מעלות, ונכנעתי לכותרת הפשוטה מכולן 'חודש האישה'. ברור שזהו שם בנאלי וגם קצת מקומם. סליחה, שאר החודשים לא שייכים לנו? בדיוק כמו ש'יום האישה' מרגיז. הימים שלנו, והחודשים והשנים כולם, שלנו הם.

Donna Gebhardt

אבל כמי שחתירה לשיוויון בראש מעייניה אני חייבת להודות שעדיין אין לנו את כל מה שאנחנו שואפות לו. אין לנו עדיין את החדר משלנו, ואת הכסף משלנו. ואת החופש אין לנו ובטח שאין לנו את המרחב הציבורי לנוע בו בחופשיות ובביטחון, ואין לנו את חלקנו השווה בשילטון ובשכר, ועדיין העבודה רבה והתיסכול מר.

ועל כן עלינו להאבק ועל כן עלינו לצעוק בכל כוחנו גם אם לפעמים כל מה שאנחנו מצליחות להוציא זה לחישה נואשת. עלינו לומר דברים ברורים: לא יהיה כאן טוב עד שלא נהיה שותפות מלאות לכל. עד שהקול שלנו לא ישמע במלואו.

girls jumping rope at school

jumping rope

.

ועל כן יום מיוחד. ועל כן אפליה מתקנת, משאבים מיוחדים, מאמץ יתר. ועל כן חשוב להגיד: שום דבר לא מובן מאליו. שום דבר לא 'כי ככה זה'. שום דבר הוא לא קטן מדי או זניח. שום דבר הוא לא מגוחך או טיפשי. הכל חשוב, הכל משמעותי, כל צעד קטן שאישה עושה במרחב האישי שלה וכל צעד שנשים עושות כציבור. כל חוק וכל התארגנות חשובים כשם שכל דבר שאת עושה היום ולא העזת אתמול, חשוב.

לפעמים אני שומעת ביקורת על פמיניזם כזה או אחר, לפעמים אומרים גם לי שהפמיניזם שלי עדין מדי או קולני מדי, וותרני מדי או גורף מדי, ואני אומרת שיש מקום לכל הסוגים. גם בהפגנות למשל, אני תמיד אומרת שיש מקום לאלה שצועקות ונעצרות על ידי המשטרה בדיוק כמו לאלה שהצטרפו במקרה ברחוב, או הולכות בשקט ורק עומדות בשולי ההתרחשות. כל אחת מאיתנו עושה כל מה שהיא יכולה בכלים שיש לה, בשלב בו היא נמצאת במוּדעוּת שלה. הכל טוב ונכון.

גם נשים שמשתמשות ביופי שלהן וגם נשים שמשתמשות במיניות שלהן, גם נשים שהחיים חילקו להן קלפים מחורבנים וגם כאלה שמשופעות במזל, כל אחת מאיתנו נאלצת להתמודד עם הדיכוי ועושה את זה כמיטב יכולתה, בין אם אנחנו יודעות את זה ובין אם רק ניסיון החיים שלנו לצידנו. הרבה פעמים אפילו מוּדעוּת היא סוג של פרווילגיה. אפשר לראות את זה למשל בשני הלינקים הבאים, תראו אותם, טוב? אחד + שני. תראו האישה הזו שהיא לא פחות ממדהימה בכל כך הרבה מובנים, שלימדה את עצמה לכתוב בחול והרביצה לשוטר, רק תראו.

אז עשינו כבר דרך כל כך ארוכה. השגנו כבר כל כך הרבה. ולא נפסיק. לא נפסיק עד שכל הימים יהיו שלנו, והחודשים והשנים, עד שנהיה שוות כמו שצריך, שמגיע לנו, בחובות ובזכויות, בהכרעות ובבחירות, בכל.

Suzy Creech and friends

girls jumping rope

.

אז היום אנחנו חוגגות את עצמנו. לא בשוקולד ופרחים, למרות שברור שאנחנו אוהבות גם אותם. היום אנחנו חוגגות את עוצמתנו, את נחישותנו, את מה שכבר השגנו ואת מה שעוד נשיג. היום אנחנו חוגגות את כל מה שטוב בנו ושאנחנו יודעות שיכול להיות עוד אפילו הרבה יותר טוב. אני למשל נזכרתי בעצמי קופצת בחבל, זה היה לחגוג את עצמי ראשוני, נטול דאגות, מלא שמחה, אושר פיזי ונפשי. במה אתן נזכרות?

.

Jacqueline Westhead

מדלגת . מיכל שטיינר

19 תגובות to “מחשבות על 'יום האישה'”

  1. ada k Says:

    אהבתי את הפסקה ההיא על זה שיש מקום לכל הסוגים. ואת כל צילומי (וציור) הילדות הקופצות בחבל, כמה הם יפים.
    חג שמח לך :)

  2. David Palma Says:

    כל עוד הילדות קופצות בחבל העולם איננו ראוי לקיצו.
    והציור שלך עולה על כולנה. יום אישה שמח והלוואי ושתהיה
    כבר שנה שלמה ואחר כך שנים שלמות לנשים

    • mooncatom Says:

      המשפט הזה מושלם.
      והוא מזכיר לי איך לא, את:
      הבנות קופצות בחבל, הבנים בפח הזבל.
      ופתאום אני מבינה בו משמעות חדשה!
      זה לא שאנחנו הבנות זורקות את הבנים לפח הזבל,
      אלא שהם בוחרים להתעסק בזבל במקום לקפוץ איתנו :-)
      תודה דודו,
      ויום אישה שמח לכולנו.

  3. ליאור גל-כהן Says:

    איך שאת יודעת להגיד ולהסתכל עם סובלנות במקומות הנכונים ואי-סובלנות במקומות הנכונים (טוב, לדעתי כמובן ;) )

    • mooncatom Says:

      ליאור אהובתי,
      אם את כאן, ואת חושבת שאני עושה בסדר,
      אז אני באמת מרגישה את זה.
      תודה וחיבוק,
      יום אישה (ותינוקת) שמח!

  4. עינת Says:

    נזכרת… איך הכרתי אותך :)

    ועל כך – תודה ל'ימי נשים' כאלה ואחרים; תודה ל— ולחוש ההומור (הכה שנוי במחלוקת) שלה; תודה לקבוצות תמיכה ('נשית') והעצמה ('נשית') ומחאה ('נשית'. אלא מה).

    אוהבתותך :)

  5. עינת Says:

    * עשרה חודשים בול, אגב.

    • mooncatom Says:

      עשרה חודשים עינת יקרה,
      מאז נחלצת לעזרתי באבירות,
      איזה יופי, איזה יופי.
      כן זה מוכיח שיש סולידריות נשית,
      והיא לא תמיד מגיעה מהמקומות הצפויים,
      והיא מרגשת בכל מקרה.
      תודה על אז,
      ועל כאן ועכשיו.

  6. ido2267 Says:

    http://absurdit.wordpress.com/2013/03/07/women-and-shame/

    • mooncatom Says:

      עצוב.
      תודה עדו.
      אבל בכל זאת, נחגוג, בסדר?
      כל שאר הימים נבכה ונצרח ונתקומם ונקטר ונשאג ונקלל והכל הכל הכל,
      אבל היום נחגוג.

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, לו רק היה לי זמן פנוי הייתי כותב רשימה על קול קורא שיצא בתחילת המאה התשע עשרה מחוגי הפרנקיסטים (תלמידי יעקב פרנק)
    שבהם נשים קוראות לנשים בכל העולם להתאחד ולהשתחרר. קריאה זו
    קדמה ככל הידוע לי לתנועת השיויון של הנשים באירופה בין 100-50 שנים.
    אפשר שהיתה כאן השפעה של רוח המהפכה הצרפתית, ובכל זאת זהו
    קול קורא חתרני, שיצא אור לראשונה לפני כשנתיים על ידי החוקרת פרופ'
    עדה רפופורט אלברט, וכעת נדפס שוב בתרגום לאנגלית בספר גדול אשר
    רפופרט אלברט הוציאה על תופעת הנביאות השבתאיות.
    ואשר לקיפוח נשים בעבודה ובשכר זהו עוול גדול. זו אינה נחמה (אלא צרת
    רבים) אולם קשה לומר שזוהי צרתן של נשים בלבד. גם גברים רבים מאוד הפונים למקצועות מסויימים ששכרם אינו בצידם נהנים בימינו ממצוקת-מה,
    ולא תמיד ידם משגת כדי חדר משלהם, שלא לדבר על פנסיה או תנאי עבודה הגונים.

    • mooncatom Says:

      וואו שועי זה נפלא,
      לא רק לוחמות שיוויון ראשונות
      אלא פרנקיות לוחמות שיוויון :-)
      לגמרי הקדימו אות זמנן.
      ונכון, זה שאנחנו מדברות על חוסר שיוויון בין נשים וגברים
      לא אומר שהשיוויון בינם לבינם, או שהתנאים שלהם בעולם
      ממש נהדרים והכל בסדר, הו לא.
      אבל כמו שאמרתי אתמול למישהו:
      האישה היא העניה ביותר בין העניים, זה הכל.
      תודה,
      שמחתי על הפרנקיות ההן!!!

      • שוֹעִי Says:

        תוספת שתופסת:
        Tracy Chapman – Woman's Work

        ואגב, לפרנק עצמו היו שומרות ראש לוחמות כמו לקדאפי (איש מוזר); והוא גם האמין כי ביתו אווה (חווה) תהיה המשיחה הגואלת האמיתית,
        וזו אולי אחת התופעות היחידאיות של כת רוחנית שראשה טוען כי הדמות המשיחית האמיתית תהיה אישה.
        על פרנק עצמו ומנהגיו יש לי מעט מאוד דברים נעימים לומר (כלומר זוהי היתה כת לכל דבר, עם מנהיג כריזמטי, שאנשיו נשמעים לו ללא עוררין, ושיודע גם להיות אלים ומיליטנטי; אני מניח שלו רק היה נולד באפריקה או בדרום אמריקה ולא בפולין, סביר להניח שהיה עומד בשלב כלשהו כדיקטטור בראש מדינה).
        החידוש המהותי הוא שדווקא בקבוצתו המשיכו לשרור תופעות שבתאיות של נשים-נביאות, וכמו שכתבתי למעלה גם תפישה מפורשת בדבר דמותה הנשית של המשיחה.
        מכאן ועד הקול הקורא שראה אור בדור שאחרי פטירתו של פרנק כנראה עלי ידי פרנקיסטים מפראג או מפרנקפורט הדרך לא היתה ארוכה.

      • mooncatom Says:

        הסיפור של פרנק מעניין אותי,
        עוד אלך לחקור וללמוד עליו.
        והקטע עם הבת – מטורף למדי,
        אפילו בשבילו :-)

        תודה שועי,
        וגם על השיר.

  8. רות Says:

    כמה אמת. אגב חבל, קיפצי בדילגית או כפי שנקרא החבל שנים רבות, חבל. בלי קשר לגיל ומגדר ,הקפיצה והאברים המוטסים מעלה מנשירים את הגיל מטה.

    • mooncatom Says:

      אוי רותו,
      את גאון, נשבעת לך בחיי אדוני בספר התורה,
      לא חשבתי על האפשרות החתרנית הזו !
      רעיון נהדר,
      נראה אם עדיין יש לי את זה :-)
      ת ו ד ה!

    • עדו Says:

      זה כנראה משהו שרק בנות ומתאגרפים יודעים, אני אישית , גם לא כשהייתי בשיא הכושר, לא הצלחתי לקפוץ על חבל. נראית לי כמו משימה בלתי אפשרית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: