שקר החן

כט' באדר

geisha at altos de chavon . by The Hippie Nerd

2

3

.

פעם ישבתי באוטובוס, אני זוכרת היטב שזה היה באחד המושבים האחוריים שבהם מרגישים במיוחד את טלטלת הדרך וזה פרט חשוב בסיפור. לידי ישבה אישה זקנה. לא 'מבוגרת' ולא 'בגיל העמידה' כי אם זקנה אמיתית. היא היתה יפה והיה לה ריח נפלא, בגדיה טובי טעם וציפורניה משוחות בצבע הנכון. ואז היא הוציאה שפתון מהתיק, ואני בהיתי בה כמו הוטל בי כישוף. היא קירבה אל שפתיה את ידה הרועדת מעט ומוכתמת הזיקנה האוחזת בליפסטיק, ובשתי משיכות מדוייקות ויציבות להפליא, צבעה אותן מימין לשמאל וחוזר ימינה. היד והשפתיים רקדו את הכוריאוגרפיה העתיקה והשגורה שלהן. אף טעות, אף חריגה. עכשיו הגיעו התנועות הסימולטניות של הברגת הליפסטיק לסגירתו ובה בעת ההצמדה האחרונה וההידוק של השפתיים לחלוקה הוגנת ושווה של החומר על השטח, וזהו. היא צילצלה וירדה בתחנה שלה, מוכנה לפגוש את העולם עם כל תלאותיו.

.

כי ככה אנחנו הנשים, הולכות על חבל דקיק בחיים האלה. החבל הזה מתוח בין מי שאנחנו יודעות שאנחנו, על הכישרונות והיתרונות שלנו, על הידע והשכל שלנו, ובין מי שאנחנו צריכות להיות מבחוץ, להיראות. ואל תגידו לי בבקשה ש:גם גברים צריכים להיראות, כי אני אתעצבן.

נכון, בתרבויות אחרות הם עדיין לפעמים, ובזמנים אחרים הם אכן התאפרו, אבל כאן ועכשיו מסיכת האיפור שייכת לנו. וכשאישה אומרת: בלי מסקרה/ליפסטיק/מייקאפ אני מרגישה עירומה, אני מהנהנת ומחייכת בהבנה. כי אני יודעת, המסיכה הזו היא עניין נזיל מאוד, עדיין. ואפשר אולי ללעוג לנו הנשים על זה, אבל כשאני מביטה אל עצמי בראי ישר בעיניים, אני צריכה להודות: לכולנו יש. אני לא מוציאה את עצמי מהכלל, גם לי יש את שלי.

.

1

אני זוכרת את הפעם היחידה שבה קיבלו הפנים שלי איפור מלא. זה היה לכבוד צילומי הקטלוג בהוצאה לקראת צאת הספר שלי. מאפרת נחמדה ועדינה מרחה לי כל מיני דברים בעדינות ובסבלנות עד שיצאתי מטויחת להפליא. לא אכחיש, מעולם לא נראיתי ככה, כלומר לא מאז היותי ילדה בגיל שבו התחילו נמשים לצוץ על אפי, ולא מאז גיל ההתבגרות שאז הוא גדל ללא פרופורציה והסתיר את כל שאר הפנים מעוטרי פצעי הבגרות, ולא מאז שקמטי צחוק קטנים החלו להופיע בזוויות עיני, ולא מאז התחלתי להבין שהאישה הממש ממש מבוגרת הזו שאני רואה בראי בבוקר, היא אני. לא אני לא מכחישה, לראות את עצמך משיית ונקיה מכל פגם של הזמן זה נעים באותה מידה שזה מביך. כי ככה את רואה נשים יפות בכל מקום, כי יופי הוא עדיין משהו מלאכותי, מעושה, כי העולם עדיין אינו מוכן להכיל אותנו בשלמות, עם הכתמים והקמטים שלנו, ועוד רבה הדרך לשחרור מהמסיכה.

מסיכה

26 תגובות to “שקר החן”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, את מסכת הבוץ הייתי מוסיף לרשימת האמנים המתחפשים שהעליתי לכבוד פורים (-: אני לא יודע, תמיד אני מתבונן בתימהון בנשים וגם בגברים שמשקיעים הון וזמן בשיפור מתמיד של חזותם/הופעתם. יש משהו מאוד לא מושך בעיני באיפור אינטנסיבי, בניתוחים, בשעות ארוכות על יד מכשירים כושר, או בחנויות מותגים. אני יכול להבין מדוע האגף הנשי במשפחתי הקטנה טורחות מדי פעם בפעם לבקר אצל קוסמטיקאית (לגמרי מרצונן החופשי) כמו שנניח אני חש צורך מפעם לפעם להתגלח או להסתפר, או לקנות חולצה חדשה או כובע חדש– אבל ביום שבו נניח אחליט לגדל שפם כמו דאלי או אצבע את שערי המאפיר תחת הכובע (בתנאי ראות מסוימים כבר יותר יותר לבן משחור), אספור קלוריות, ואפחד לא להיראות כמו בן 20, אבין שמשהו יצא אצלי לחלוטין מפרופורציה.
    בחיי, אנחנו הלא רק עוברים בעולם, אנחנו לא כאלה משמעותיים. הציפיה לכך שאנשים יספרו לי כל קמט או כל שערה לבנה נראית לי מוגזמת. כלומר ישנם אנשים כאלה. בשלוש השנים העליתי כעשרה קילוגרמים במשקל. לפני כן על פי רוב תמיד הייתי האיש הכי רזה בחדר (או אחד הרזים). באמת שלא ממש מטריד אותי שכבר איני רזה כשהייתי. כמו שכתבתי, אני כבר לא מרגיש בן 20, ולא רואה שום צורך להיראות כמו שנראיתי.

    • mooncatom Says:

      שועי זה בדיוק העניין.
      ברור שכולנו רוצים להיראות נחמד,
      גברים נשים וטף, ברור,
      רק שאצלנו הנשים קצת הוציאו את זה מפרופורציה
      והכניסו את זה לאטרף של מליונים וזה עצוב.
      בברכת:
      אתה יפה, אני יפה, העולם יפה.
      ת ו ד ה.

  2. שוֹעִי Says:

    אני חושב שפשוט לבני אדם קשה מנשוא המחשבה שאנחנו גדלים, צוחקים, סובלים, נהנים, כואבים, מזדקנים ומתים. כלומר הם מנסים להעמיד פנים (או
    לסדר פנים) שאין זה כך; שלא כך הם פני הדברים.

  3. עינת Says:

    כמה דברים:

    1. שועי – אני מחבבת את תגובותיך. קוראת תמיד :)

    2. מיכל – יש לך מעריץ בן 8 (ו-3/4) שמאוהב בתמונתך שבכריכת הספר.
    תגידי – זו לא אני, זה המייק-אפ.
    בסדר.
    כך או כך הוא קורא לך "מיכל היפה".
    עובדה.

    3. יפה לך הבוץ. מדגיש את הבלונד ;)

    4. "האישה הממש ממש מבוגרת הזו שאני רואה בראי בבוקר, היא אני".
    לא מאמינה שכתבת את זה. מי "מבוגרת", מי?!

    5. לעניין ההשמנה: יש פן נוסף לעיסוק בכך, מעבר לדיאטות למיניהן.
    לא בריא להיות שמן. בחיי שלא בריא.
    זה הרבה מעבר למראה או לביקורת של אחרים או לדימוי עצמי או לדוגמניות לא אנושיות בפרסומות או למידת המכנסיים. פשוט – לא בריא.

    6. ולעניין המסכה: בימים שבהם אני שוכחת את שלי בבית – עדיף שאשאר בבית :)

    • mooncatom Says:

      אווווו,
      תשובה עם שישה סעיפים.
      יבללי!
      1. שועי גם אני.
      2. טוב גם אני מעריצה של בן 8 הזה, שיפה בלי שום מייקאפ.
      3. 'בוץ ובלונד', כך אקרא לביוגרפיה שלי!
      4. אני, אני.
      5. נכון, אבל מי שרוצה להיות בריא לא עושה דיאטה.
      6. באמת עדיף :-) למה שהעולם יסבול, אה?

      הברכה והשלום והתודה,
      לך עינתית.

  4. ada k Says:

    יפה התיאור של האישה באוטובוס.
    אני לא מתאפרת. אולי מתוך עצלות ואולי מתוך התרסה ואולי בגלל מזג האוויר ואולי מפני שאני תמיד אדע מה יש מתחת לצבע. אני לא מרגישה שהעולם דורש ממני להתאפר, ואם הוא דורש, שיהיה לו לבריאות :)

    • mooncatom Says:

      טוב אז אגלה לך בסוד… גם אני לא.
      ואני חושבת שאת יפה מאוד ככה,
      והעולם בהחלט יכול לקפוץ :-)

      תודה עדה.

  5. David Palma Says:

    אני לא מתאפר. אני חושב כמוך "כי יופי הוא עדיין משהו מלאכותי, מעושה, כי העולם עדיין אינו מוכן להכיל אותנו בשלמות, עם הכתמים והקמטים שלנו, ועוד רבה הדרך לשחרור מהמסיכה". יחד עם זאת אני סבור שמסכות מסייעות לנו להיות גלויים.

    • mooncatom Says:

      הו דודו,
      גם אתה יפה בדיוק ככה!
      ולצערי נשים במסיכות המייק אפ שלהן
      אינן ממש גלויות כמו שהייתי רוצה.
      אבל הכנת את הקרקע לרשומה הבאה :-)

  6. שוֹעִי Says:

    עינת, מיכל (-: פעם התארחתי בפאנל לכבוד ספר של מרית בן ישראל והואיל והייתי הגבר היחיד מסביב לשולחן הדוברות, כוניתי על ידי המנחה ד"ר ענת וייסמן "חברת-הכבוד של הפאנל", זה היה ממש לפי-רוחי.

    לומר לכן מה מעליב בעיניי, שיש בכל מיני מקומות עבודה ימי כיף לנשים, עם כל מיני מרצות שמדברות על יופי, קוסמטיקה, הרזיה, אסטרולוגיה אופנה, וסופרת של רומנים רומנטיים, וכיו"ב… אני ממש הייתי נעלב אם היו מזמינים אותי ליום כיף עם חברים לעבודה ומה שהייתי מקבל הם הרצאות על צה"ל, בירה, ניהול השקעות, כדורגל, ומאמן כדורסל או פרשן פוליטי; זה כל כך סטיגמטי וחסר מעוף, שזה מפליא מדוע נשים הולכות לאירועים כאלה, ומדוע עדיין יש ענף שוקק ופעיל של אירועים כאלה (זה ממש בלתי מובן).

    • mooncatom Says:

      שועי גם בפאנל הזה אתה חברת כבוד,
      ובכלל אתה חברה.
      וכשעבדתי במקום אחד קיבלנו שוקולד ביום האישה,
      היה לי מר השוקולד ואף הבעתי את מורת רוחי.
      לפחות זה לא היה קוסמטיקה :-(

      • שוֹעִי Says:

        כמו שלא נכתב במקורותנו (אבל צריך היה להיכתב): "על פי שתי עדות יקום דבר" (-:
        ולפחות רק שוקולד… פעם היו ממשיכים את זה להופעה של שלישית "שוקולד מנטה מסטיק" או להרצאה על איפור עם פ' רוזנבלום עם הכותר "תמיד אישה".

      • mooncatom Says:

        תמיד אישה, תמיד אישה
        יפה וענוגה עצמאית ורכה
        אישה אישה
        תמיד אישה.

  7. lorestene Says:

    למה אתם כאלה? הן הולכות כי מקבלים דוגמיות.

  8. יעל Says:

    רשימה יפה. אני לא מתאפרת בכלל. במקום בו אני מתגוררת רוב הנשים הן מגה דיוות מהממות שעושות לביתן, לגופן ולפניהן במשך רוב היום. אני תמיד מרגישה כמו ילדה ליד כל מאופרות-העל המתוקתקות האלו. האם זה יגרום להכנס לחנות ולרכוש מסקרה? ימים יגידו…

    • mooncatom Says:

      אאאההה,
      לא!
      יש כל כך הרבה דברים טובים לעשות עם הזמן שלך לפני המסקרה. לא? תישארי ככה, זה הכי כיף.

  9. שלומית Says:

    הכל נכון, ובכל זאת אני מרגישה שנחמד שלנו הנשים יש בחירה – להתאפר או לא, לטפח ציפורניים או לא, לצבוע או לא (טוב, פה יש פחות בחירה, אבל עובדה שלא כולן צובעות, כפי שכבר כתבת…) – ולגברים אין ממש בחירה: מה שיש זה מה שרואים. אני שמחה שאני יכולה לבחור, ואוהבת להתאפר (ולציפורניים לעומת זאת אין לי סבלנות). אני אוהבת לגוון באיפור – זו האמנות הצנועה שלי (אחותי ציירת, אני מתאפרת : )). אצהיר יותר מזה: אני, פמיניסטית גאה, גאה גם כשבתי הקטנה מסתכלת עליי מתאפרת ולומדת להכיר את החומרים ואת התנועות. גם אלה כלים לחיים, כן : )
    עוד דבר, אם כבר מתפלספים: היום כבר עושים המון כבוד למלאכות הנשיות המסורתיות – הרקמה, הסריגה, שמיכות הטלאים, כאלה. לדעתי גם האיפור הוא מסורת נשית כזו, שראויה לכבוד.
    ו"בוץ ובלונד" הוא שם נפלא לביוגרפיה, למעשה גם לרומן, כתבי מהר שלא יחטפו לך אותו!

    • mooncatom Says:

      נכון שלומית,
      הדבר הכי חשוב זה הזכות לבחור.
      בכל דבר ודבר.

      ואצלי, בקיץ, הציפורניים של הרגליים :-)
      זאת הרי אמנות קונצפטואלית.

      • ada k Says:

        מסכימה לגמרי עם החשיבות של הזכות לבחור: שכל אחד ואחת יעשו מה שמוצא חן בעיניהם.
        ואולי ציפורניים לא שייך אפילו לדרישות העולם: זה פשוט כיף, כמו לצייר במכחול, עם צבעי מים :-)

      • mooncatom Says:

        ובכל זאת ניקוץ קטן?
        בחירה חופשית לפעמים היא לא עניין כל כך פשוט, לפעמים נדמה לנו שאנחנו בוחרים אבל למעשה שטפו לנו את המוח ככה שאין לו ברירה אלא לבחור ככה. לפעמים אין לנו מספיק ידע כדי לבחור לטובת עצמנו, וכן הלאה. כדאי לזכור את כל זה כשמדברים על בחירה. (אבל בעניין הציפורניים, ברור שהבחירה היא מושכלת ומנומקת לעילא)

      • שלומית עוזיאל Says:

        מיכל, צודקת כמובן, שום בחירה שלנו אינה חופשית מהשפעות הסביבה, ואיך תהיה? מי היינו בכלל בלי השפעות הסביבה שעיצבו אותנו? (אולי היינו "ילדי זאב" – וגם זה בתנאי שהיינו זוכים שזאבים יגדלו אותנו…). ואם להמשיך במחשבות מעולם הטבע – אינני זוכרת מי טבע את אמרת השפר "שימפנזה יחיד אינו שימפנזה" – זהו בעל חיים כל-כך חברתי, שאין לו משמעות או קיום שלא כחלק מקבוצה. כך גם אנחנו, וברור שהבחירה מה ללבוש ואם להתאפר נקבעת במידה רבה מאוד על ידי מה שיש ונהוג בסביבתנו.
        ועדיין – עובדה שמבין נשים שחיות באותה החברה (בערך), ונמצאות באותו מעמד סוציו-אקונומי ועובדות במקומות דומים, ואפילו מבין אחיות שגדלו באותה המשפחה – לא כולן בוחרות אותן בחירות בנוגע לסגנון לבוש ולאיפור. כך שמידה מסוימת של בחירה בכל זאת יש כאן : )

      • mooncatom Says:

        צודקת שלומית.
        מה אומר?
        רק, שהייתי רוצה להוסיף לארגז הכלים של כל אישה,
        גם את המחשבה והתהיה: האם אני בוחרת חופשי.
        והידיעה: מותר לי לבחור בחירה אחרת משל כולן.
        זה הכל.
        ויש לי הרגשה שתסכימי איתי על זה :-)

      • שלומית עוזיאל Says:

        הרגשתך נכונה, ואני כמובן מסכימה : )

      • mooncatom Says:

        חוזר אליך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: