גוף [אוכל] נפש

ו' בניסן

Ingres . valpincon

אז זה ככה: או שאת רזה מדי או שאת שמנה מדי. או שהתחת שלך קטן מדי או שהוא גדול מדי. אותו דבר לגבי השדיים. השוקיים שלך אמנם יפות אבל הירכיים לא, או שלהיפך. את גבוהה מדי או נמוכה מדי. יש לך בטן והיא לא שטוחה. פעם היא היתה ומאז שילדת כבר לא. או שהיא אף פעם לא היתה. הגוף שלך אף פעם לא עומד בשום ציפיות ומכיוון שכך את לא יכולה לאכול מה שבא לך ואת לא יכולה ללבוש מה שבא לך ויש ימים שאת פשוט לא רוצה לצאת מהבית מרוב שהדברים האלה מציקים לך. אפשר היה לחשוב שאת בגיל ההתבגרות אבל זה כבר מזמן מאחורייך, את בת שלושים או ארבעים או אפילו שישים. יש לך איזושהי הפרעונת קטנה, נגיד, את מקיאה אחרי כל ארוחה. או שבלילה את מתגנבת למקרר ודוחסת לתוכך את כל התכולה שלו. או שכל כמה חושים את מתחילה דיאטה חדשה ומרזה המון אבל אחר כך משמינה בחזרה ושוקעת בדיכאון, או שאת לא עומדת בחוקים המחמירים שלה ושוקעת בדיכאון. ואוכלת למוות. אם הג'ינס שלך לא נסגר עליך את רוצה למות. בחנויות המוכרות אומרות לך שאין במידה שלך, ואת חושבת: איך זה יכול להיות, כמעט כל הנשים בעולם הן במידה שלי, חוץ מבנות 16 וגם, רובן לא סמול או מדיום, ומי המציא את השיטה הזו בכלל שאומרת לי אם אני גדולה או קטנה? האופנה אומרת לך 'סקיני' ומתכוונת לגזרה של מכנסיים, אבל את יודעת היטב למה היא רומזת. את טובה במה שאת עושה, את מקצועית ומרוויחה טוב, את אמא נהדרת אבל אם הג'ינס לא יעלו עלייך יכול להיות שתפסיקי לאכול לנצח. לא, בעצם תאכלי חפיסת שוקולד, כי זה הדבר היחיד שאפשר לעשות נגד העולם הזה. אבל אחר כך להקיא.

במחקר קטן שערך מגזין בריטי נשאלו הגברים אם יש משהו שהיו רוצים לשנות בגוף של זוגתם, ענו ברובם שהם מרוצים ממנה כמו שהיא, וחלק מהם הוסיפו ואמרו, שהיו שמחים אם היא היתה אוהבת את גופה קצת יותר בעצמה.

Isabel Samaras

.

Stéphane Lallemand

אז למה נשים אינן אוהבות את גופן? למה אנחנו במקרה הטוב מוכנות לסבול אותו ובמקרה הגרוע והגרוע מאוד והנפוץ מאוד, ממש מתעבות את מה שנתן לנו הטבע? ולמה נשים מתעללות בגוף שלהן ומנסות לשנות אותו ולשלוט בו כל הזמן כאילו היה חיית פרא שיש לאלף? כי זה ככה. בעולמנו הזה תחושת חוסר האונים הרגילה שיש לכל ישות אנושית, מועצמת במיוחד כשאת אישה. התחושה שאת לא שולטת בחיים שלך קיימת באופן כזה או אחר אצל חלק ניכר מהנשים. המרחב הציבורי לא בטוח בשבילנו ולחלק גדול מאיתנו גם המרחב הפרטי של המשפחה או העבודה אינו בטוח. אנחנו נחותות בהשכלה שלנו, ברכוש שלנו ובנגישות שלנו למוקדי כוח והשפעה. אחד הדברים שאנחנו מגלות כבר בגיל צעיר מאוד, זה שזירת האוכל היא מקום שבו יכולה להיות לנו בו שליטה. הגוף שלנו הפרטי הוא המקום היחיד שאנחנו ריבוניות עליו לגמרי. אולי מישהו יכול להשתמש בגוף שלך, אבל את זו שיכולה להחליט מה לאכול ומה לא, את זו שיכולה לכווץ ולהרחיב, לחטב ולנתח ולהזריק ולשפצר ללא סוף. בזירה הזו ניטשים הקרבות הכי מרים שלך, אבל זה בסדר, כי בזה את המחליטה, את המענה והטרוריסטית של עצמך. לפחות זו התחושה שלך, גם אם מהצד זה לא בדיוק ככה.

Kristyna Milde . Valpincon bather after Ingres 2008

.

Remus Grecu

כי הלחץ להיות רזות לא נופל עלינו מהשמים, הוא מכאן, מהתרבות שלנו, והוא מתוחזק על ידי כל הכוחות הכי חזקים שאפשר ויש לו את הסנקציות הכי חמורות לצידו. והוא נוגע בפחדים הכי גדולים שלנו ובבושה, בעיקר בבושה שמוטבעת בנו חזק. על אנורקסיה כבר דובר הרבה ולא אחדש כאן, אבל מהצד השני של סקלת ההפרעות אפשר למצוא את התופעה המטרידה הזו, וזו רק דוגמה קטנה מעולם שלם של מאכילים ומשמינות. פיטום אווזים נמצא מחוץ לחוק ברוב העולם המערבי, אבל פיטום נשים עדיין לא. אם אתם רואים אותו וחושבים שזה קוריוז מגוחך וזה הכל, תחשבו שוב. כי ברווח הצר שבין זה ובין אנורקסיה חיות כמעט כל הנשים, ובכל מקרה אנחנו המפסידות, ולא אהסס אפילו לומר, הקורבנות.

.

김원희_Kim, Won Hee

.

אבל אני רוצה לגמור את זה אופטימית. אני חייבת, כי זו רשומה כל כך קשה ומטרידה. אז הנה משהו אחר לגמרי. פרויקט מקסים של נשים מכל הצבעים והמשקלים והסוגים והטעמים, שמצטלמות בעירום בבית שלהן ואין בזה שום דבר מתחנחן או מתגרה, שום דבר משפיל או מקטין אלא להיפך. זה מעצים, וזה כל כך מרגש לראות נשים אמיתיות בכל כך הרבה צורות. הן נבוכות או גאות, רציניות או מחייכות, מכונסות או מתריסות, הן כל כך הרבה דברים אבל הן כולן אומרות דבר אחד: זו אני, זה הגוף שלי, תראו.

33 תגובות to “גוף [אוכל] נפש”

  1. כרמלה כ. שלומי Says:

    כתבת כל כך נפלא. מתה על הבלוג שלך. תמיד מעמיק ומעורר מחשבה. אפילו אם זה רק שתי שורות ותמונה. נהדר!

  2. ada k Says:

    מעניין ההסבר שלך על מקורות האנורקסיה כניסיון להשיג שליטה בעולם שבו אין לנו שליטה על חיינו. זה נשמע משכנע, אף כי אני שואלת את עצמי אם גברים כן מרגישים שיש להם שליטה טובה על חייהם. כי לי נדמה שאחד המאפיינים הבולטים של הקיום האנושי בכלל, גברים ונשים כאחד, זה חוסר שליטה כמעט מוחלט.

    ואני גם לא יכולה שלא לתהות איך ייתכן שהמחקר הקטן שהזכרת בעניין דעתם של גברים על הגוף של נשים – מחקר שתוצאותיו לא מאוד מפתיעות, כשחושבים על זה – איך ייתכן שאין לתוצאותיו יותר השפעה על נשים.

    איך שלא יהיה, את מכנסי הג'ינס הוצאתי מהמלתחה לפני עשרות שנים. אני שונאת אותם. תמיד שואלים אותי איך ייתכן, ואני תמיד עונה שבגדים לא צריכים להיות כמו יציקות בטון, ואריגים אמורים להיות רכים ונעימים. על כל פנים, לפחות אלה שאני לובשת.

    • mooncatom Says:

      נכון עדה,
      חוויית חוסר האונים היא בילט אין בלהיות אנושי,
      אבל בהינתן ההסטוריה החברתית שלנו,
      אנחנו נקלענו למקום החמור ביותר של זה.

      בעניין הבגדים אני איתך,
      תמיד טענתי שזה בגלל שאני קלסטרופובית :-)

      תודה.

    • יסמין Says:

      ג'ינס קרים בחורף וגיהנום בקיץ. נשארו האביב והסתיו – אחלה מכנסיים.

  3. דורית Says:

    אין לי מילים. רק גוש בגרון. ואחד בבטן. כל כך נכון. ועדיין, יש איזשהו שורש לעניין של נשים עם גופן שלא לגמרי נהיר. לא לגמרי ידוע. זה גם כל מה שכתבת, אבל תמיד יש לי הרגשה שזה עוד משהו. משהו שטרם הובהר. טרם אותר. ועדה, אני יכולה לספר מניסיון שכשאת חושבת/מרגישה משהו באשר לעצמך/גופך, איש לא ישכנע אותך אחרת. גם לא האיש שאת אוהבת.

    • mooncatom Says:

      אוי דורקה דורקה,
      אני חושבת שהעין הפנימית השופטת הזו
      כל כך עתיקה בתוכנו, שאנחנו כבר לא יכולות להאמין
      שהיא לא היתה שם מרגע שנולדנו או אפילו לפני,
      אבל אני מבטיחה לך, היא לא היתה. לא לא.

      ובעניין האיש שאת אוהבת?
      חשוב לי לציין שהוא אוהב אותך :-)

      תודה אחות.

  4. יסמין Says:

    העבודות מדהימות. ומה הסרט? הוא הוסר מיו-טיוב.

    • mooncatom Says:

      הו יסמין, כמה חבל.
      תודה שהודעת לי, זה היה סרט דוקומנטרי טוב,
      אבל כאן אפשר לראות קצת על התופעה הזו.
      וזה יפה לראות איך אמנים שונים יצאו מציור אחד
      למקומות אחרים מעניינים. נכון?
      תודה,
      תבואי תמיד :-)

      • יסמין Says:

        טוב :)

      • יסמין Says:

        ואחרי שראיתי – זה בהחלט מטריד. להיות קצת שמנים – סבבה, אבל התמכרות בקנה מידה כזה לסוכר ופחמימות מעלה בי רק תחושות של חולי. לא חושבת שיש משהו יפה באדם שלא מסוגל לשרוך את הנעליים שלו (שמנמונת, אוהבת לבשל, אוהבת לאכול, אוהבת סלט, אוהבת שוקולד, אוהבת פחמימות, אוהבת סטייקים).

      • mooncatom Says:

        אהבתי מאוד את ה'אוהבת אוהבת אוהבת' שלך יסמין.
        והנשים האלה מאוד מסכנות את בריאותן, זה עצוב.

  5. Anat Magal Says:

    איך גיליתי אותך רק עכשיו? פשוט טקסט נהדר ומדויק.

  6. ענת ג Says:

    מיכל- תודה! עבודות נהדרות וטקסט שפשוט קולע בול! כמו שאמרה גם ענת שמעלי.. נרשמתי ואני מצפה בכיליון עיניים ונפש לרשימות הבאות

  7. David Palma Says:

    היי מיכל, פוסט נהדר. מכאיב, מכמיר את הלב, ונוגע בנימי הנפש. תודה

  8. אנה Says:

    הפוסט מצויין, כתוב טוב ותוקף נושא מאד מאד חשוב וגם התמונות המלוות מעניינות מאד.
    אולם ברם…
    יש לי בעיה עם הטינה המופנית כלפי אנשים גדולים. אני מתייחסת לתגובה למעלה "והנשים האלה מאוד מסכנות את בריאותן, זה עצוב.".
    גם ספורטאים מקצועיים מסכנים את בריאותם, אולי אפילו יותר ולא ראיתי אף אחד שמעריץ אותם פחות בגלל זה,
    מעולם,
    ever.
    נראה לי שזה בגלל שאנחנו יודעות איפשהו עמוק בלב, שאנחנו מסוגלות להיות נשים גדולות, ממש בקלות. הרבה יותר בקלות מאשר ספורטאים מקצועיים. ואולי כי גם אמא שלכן, כמו אמא שלי, הפחידה אותכן בעבר עם האמירה המזעזעת "אם תמשיכי לאכול הרבה, תיראי ככה" בכל פעם שראינו אישה גדולה.
    להיות אדם גדול זו בחירה סגנונית שמשפיעה על כל מני אספקטים בחיים ומושפעת ממבנה אישיות, קהילה, תרבות וכו… כמו חלק גדול מהבחירות הסגנוניות שאנחנו בוחרים. זו בחירה מעט קיצונית ונדירה, כן, אבל הרגשות הסוערים שהיא מייצרת, מזכירים לי לפחות, את השנאה כלפי הומואים ולסביות. זו הקמאית, מפעם.
    אני ממש אשמח, אם אנשים גדולים יתקבלו באותה סובלנות שמגלים כלפי להט"ב.

    • mooncatom Says:

      שלום שלום אנה,
      תודה על כל המילים הטובות.
      ואני מצטערת אם נוצר בך רושם שיש בי איזושהי טינה כלפי נשים גדולות. התגובה הזו בעניין סיכוני הבריאות היא שלי. בסרט המקורי שהבאתי את הלינק אליו ולצערי הורידו מהרשת, היתה אישה אחת שכבר לא יכולה ללכת, שיש לה פצעי לחץ, שמתעלפת ולא נושמת, שיכולה לצאת מהבית רק על כיסא גלגלים. זו התאבדות מה שהן עושות. זה כל כך מסוכן. אין בי שום טינה או זילזול כלפי אנשים גדולים בכלל וכלפי הנשים האלה בפרט, אני בעיקר דואגת להן כי הן משמשות כלי בידי הגברים שמאכילים אותן ואחר כך נוטשים אותן.

  9. ido2267 Says:

    וכרגיל אני מקלקל את השורה.
    לפני כמה שנים מצאתי את עצמי מסכים עם חרדים שדרשו להוריד תמונות של נשים יהודיות עירומות מהקירות של יד ושם.
    מניסיוני כשיגיעו תיכוניסטים לסיור במקום הם לא יחשבו על העובדה שהיה קור מקפיא במקום שבו התמונה צולמה, שהנשים הללו אולי נרצחו רגעים ספורים לאחר מכן, שזו השפלה נוראה לאישה יהודיה מאירופה של שנות הארבעים לצעוד כך לעיני קצינים גרמנים וכן הלאה. כל מה שהם יראו זה נשים עירומות וזה יהרוס לגמרי את המסר שהמקום הזה אמור להעביר.

    אני לא יודע איך זה בתרבויות שבהן מקובל עירום. אני לא יודע איך זה לחיות במקום שבו עירום הוא דבר טבעי (ואני לא מדבר על חופי סיני שלשם באים אנשים שרגילים להיות לבושים כדי להתפשט, אלא על שבט אפריקני למשל שבו עירום זה פשוט חלק מהחיים). אני יודע שהיהדות היא זו שהכניסה את הבושה מעירום לתרבות שלנו ושבמקומות שרחוקים מהיהדות (ומהנצרות והאיסלאם שהמשיכו את קו המחשבה הזה) היחס לעירום שונה.
    אני כן יודע על מה אני כגבר חושב כשאני רואה אישה עירומה וזה די ברור למה. אם כל הנשים שאני רואה מסביבי הן לבושות הרי שאישה עירומה זה באופן טבעי הזמנה לסקס.
    היא יכולה לחשוב אחרת, היא יכולה לחשוב שהיא 'טבעית' או 'לא דופקת חשבון' ושאין לה שום כוונה להציג מיניות בכך שהיא מצטלמת בעירום. עדיין הגברים שיביטו בה (אם הם גדלו באותה תרבות כמוני) יחשבו על סקס.
    ראיתי פעם הופעת בלט עם עירום ואני מודה שהיא הייתה בהחלט איכותית ולא שידרה מיניות. ראיתי גם הופעה של רקדנית בטן די לבושה שהתנועות שלה נראו לי מאד זולות ומזמינות בגסות. אני מסכים שאפשר להעביר מסרים מיניים בוטים בלבוש מלא, אני רק טוען שגם אם את לא מנסה לשדר מיניות בהינתן החברה והערכים שגדלנו עליהם זה מה שאנחנו רואים.
    כשאישה מצטלמת בעירום זה אומר שכל אחד, כל זב ומצורע, כל מנוול וחדל אישים, וכל סוטה ודפוק על גבי כדור הארץ, כל אחד יכול לראות את האיברים הפרטיים ביותר שלה. לכן גם יש לי בעיה עם עירום 'אומנותי' כי בעוד שפעם זו הייתה הצהרה של תעוזה, של אמנית שהולכת עד הסוף עם מה שהאומנות דורשת, הרי שהיום זה הפך להיות ההיפך – תירוץ להפשיט אישה בנימוקים כאילו מכובדים. זאת שלא מוכנה להתפשט היא הנדירה והשאר פשוט דופקות כרטיס בעבודה.
    כאמור, כל זה מנקודת מבטו של גבר מערבי עם קודים תרבותיים מסויימים, אני יודע שיש עוד נקודות מבט.

    • mooncatom Says:

      אבל עדו,
      כל מה שאתה אומר זה נכון.
      ואני חייבת להודות שגם אני לפעמים בצד של החרדים :-) סוג של…
      אנחנו הרי חיים היכן שאנחנו חיים, קשה מאוד לשנות השקפות ותחושות שגדלנו איתם ושנטועים עמוק בתרבות שלנו. אני בכלל לא חולקת עליך. ותמיד מזכירה שאני לא יוצאת דופן. וגם אתה כגבר לא יוצא דופן.
      אבל מה שאני מנסה זה לראות אם אנחנו יכולים לזוז קצת. מילימטר בכל פעם, ממה שאנחנו רגילים. הנה למשל דוגמה. כשראיתי את זה בפעם הראשונה חשבתי שאני מתפלצת, אבל זה עורר בי המון מחשבות ותובנות. ובשביל אדם חרדי הרי עצם העובדה שאני הולכת במכנסיים מצביעה על העובדה שהרגליים שלי נפגשות היכנשהוא :-) אז מה נעשה, נלך עם הפסיקות המטופשות של הרב אבינר?
      בקיצור, הקודים נראים לנו כמקובעים במסמרות,
      בעוד שהם נזילים ומשתנים ועלינו לשנותם לטובתנו.

    • avivitmishmari Says:

      זה מבחן עצמי מעניין: להביט בצילום של אישה מהשואה. האם אתה חושב על השואה? האם אתה חושב על סקס? בשני המקרים אתה אנושי, אבל במקרה השני הייתי קצת יותר נזהרת מלהרשות לו להפוך לברירת המחדל. ואני לגמרי חושבת: כן, מי שמתבונן וזה מפריע לו כי הוא חושב על סקס, שיתמודד עם זה בעצמו ויתבייש בשקט. על פרסומות של דוגמניות בתחנת אוטובוס אפשר עוד להתווכח, אבל על צילום ליד בור הריגה?
      (אני אגב, בתמונות האלה, מנסה לדמיין מי היו ואיך נראו האנשים והנשים הללו לפני שהפשיטו אותם מכל מחלצות התרבות והפכו אותם לשלד עירום של הישרדות).

      • ido2267 Says:

        אני אולי לא אחשוב על סקס אבל תיכוניסט מחוצ'קן ובתול?

      • mooncatom Says:

        אביבית,
        ניסחת את זה מעולה.
        תודה גדולה זה חשוב.

        ועדו,
        תיכוניסט מחוצ'קן ובתול?
        חושב על זה כל הזמן ובכל מקום,
        ושיהיה לו לבריאות ובכיף :-)

  10. עינת Says:

    'המתרחצת הגדולה' – כינויה של המתרחצת של Ingres. ולמה 'גדולה'?
    האמן כינה אותה כך? מבקרי האמנות? קהל המתבוננים בה? רוכש היצירה? ואולי יש גם 'מתרחצת קטנה'? אני לא זוכרת.

    מכל מקום, שם התואר שדבק בה – מתיישב יפה עם הדברים שכתבת כאן. גדולה-קטנה; שמנה-רזה; סמול-מדיום.

    ויש נקודת אור!
    רוב (!) הגברים שנשאלו במחקר (הקטן. אז מה. לא נניח לעובדות לבלבל אותנו) אמרו שהם מרוצים מהאישה שלהם כפי שהיא (!).

    אני תוהה היכן הם הגברים הללו (בלונדון? אז שלום. אני נוסעת).
    סביבי אני פוגשת גברים שהאישה שלהם 'פרה', 'נראתה לפני 20 שנה חבל"ז', 'נהייתה שמנה אחרי הלידות', 'הייתה שמנה לפני הלידות ועכשיו יותר'.

    מכיוון שעל-פי-רוב גם נשותיהם מדברות בלשון זו על עצמן – אני באמת לא יודעת אם אנחנו, הנשים, עושות את העוול לעצמנו או מאפשרות לאחרים לעשות אותו לנו או גם וגם.

    פוסט מצוין וחשוב ויפה!
    הצליח לו, לשחרור! :)

    • mooncatom Says:

      בוקר טוב עינת יקירתי.
      את נגעת כאן בנקודות הכי כואבות,
      ונגעת בלי לרחם, אז מה נשאר לי להגיד?
      שזה נכון, אנחנו משמיצות את עצמנו הכי טוב,
      זוהי נחמת המדוכאים? יכול להיות,
      ואנחנו מאמינות בזה באמת? כן, בעיקר זה.
      מסתכלות בראי ולא מרוצות ומתנחמות בלהשמיץ את עצמנו הכי טוב,
      הנה, עוד דבר שאנחנו יכולות להצטיין בו :-)
      תודה,
      ותמסרי ד"ש בלונדון.

  11. חוה Says:

    התרגשתי. תודה על הפוסט החשוב הזה.

  12. שרית Says:

    מיכלי, את מדהימה! ריגשת אותי מאוד מאוד. הדברים האלה כל כך חשובים, כל כך בסיסיים. משתפת.

  13. רות Says:

    תודה מיכו. חשוב חשוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: