לעוף הכי רחוק

יא' בניסן

0

.

קראתי את הספר הזה כשהיית צעירה. ואז כשהייתי יותר מבוגרת, ושוב, וקראתי אותו הרבה פעמים ובהרבה מאוד עיניים. אני חושבת שהוא העיר בתוכי כבר מההתחלה את האישה הפמיניסטית שאני היום, וגם אולי את הכותבת במובנים מסויימים. מכיוון שאין לי הערכה מלבד שלי, מבחינתי הוא אבן דרך אמיתית בפמיניזם בכלל. אישה שמעזה לכתוב כמו שאריקה ג'ונג העזה לכתוב, את 'פחד גבהים' בשנות השבעים, היא אלילה אמיתית בעיני. בעצם סליחה, אישה שכותבת ככה היום. אני לא בטוחה שאפשר למצוא גם היום אישה שכותבת כך חוץ ממנה. כי היא אמיצה, ומצחיקה, ושנונה, וסקסית, ורחבת אופקים, וכל זה תוך כדי שהיא פמיניסטית בלי להתבלבל בכלל, או ליתר דיוק, תוך כדי שהיא מחפשת ומחפשת מה זה אומר להיות אישה ולהיות סופרת ולהיות פמיניסטית בלי לקפח שום ישות. היא מתחתנת ומתגרשת וכותבת שירה ונוסעת בעולם וסובלת ומזדיינת ובוכה וצוחקת וצורחת וממשיכה וממשיכה. עד היום היא לא מפסיקה, לכתוב על עצמה באלף ואחת מסיכות ותחפושות, ועל כל אחת מאיתנו גם. בריאיון איתה היא אמרה, שבכל מקום שהיא מגיעה אליו, בין אם זה בבלגרד או בהונג קונג או בטוקיו, תמיד תהיה אישה שתגיד לה: איזידורה ווינג היא אני. אז אפילו אם היום אני קוראת את זה וחושבת 'וואו, איזה אישיות נרקיסיסטית ברמות האישה הזו', הרי שאני עונה לעצמי 'כן, גם להיות כזו בריש גלי, זה הישג כביר לאישה'.

erica jong 30,50,70

.

אני חושבת שצריך כבר לתרגם את זה מחדש. כי עם כל הכבוד לעדית זרטל שתרגמה את זה להוצאת זב"מ, זה היה בשנת 1992 וכל כך הרבה דברים השתנו מאז, החל בשפה ובאופן בו אנחנו מתבטאים וגם מתרגמים, וכלה בהיכרות שלנו עם התרבות האמריקאית. יש כבר הרבה דברים שנשמעים כבר קצת חורקים. אז אני מקווה שזה יתורגם שוב.

לגבי השם יש לי מחשבות סותרות. מחד, מה היה רע ב'פחד טיסה'? ומאידך, באנגלית טיסה ומעוף הם מילה אחת, אצלנו יש להן משמעויות קצת שונות, וחוץ מזה יש משהו בפחד גבהים שמתאים מאוד, ורטיגו, אבדן שיווי משקל, פחד להתרומם ולהתעופף ופחד ליפול ולהתרסק, כל אלה קולעים נכון לספר. אבל שוב, מה רע ב'פחד טיסה', זה בכל זאת אומר בהרבה יותר מתוחכם את אותו דבר בדיוק, לא?

ההתחלה של הספר הזה היא אחת ההתחלות הנפלאות ביותר: "There were 117 psychoanalysts on the Pan Am flight to Vienna and I'd been treated by at least six of them And married a seventh".

Fear of flying / Erica Jong (1973).

6 תגובות to “לעוף הכי רחוק”

  1. כרמלה כ. שלומי Says:

    נהדרת, מיכל. הזכרת לי שהגיע הזמן לקרוא שוב את הספר. ואגב, הכי מתאים 'פחד גבהים'. אין מילה מתאימה ממנו למה שהתרוצץ בבנות הדור ההוא, ואני ביניהן, פעם

    • mooncatom Says:

      את בת הדור ההוא, הזה, הכי.
      אני שמחה שאת אוהבת גם את 'פחד גבהים',
      כלומר את הספר ואת השם שלו בעברית, כמוני.
      זה משמח נורא לדעת שיש עוד שאוהבות.
      המלצתי עליו לפמיניסטית צעירה שלא הכירה אותו,
      וגם היא אמרה שלמרות האנכרוניזם המסויים,
      כשחושבים על מתי נכתב, זה מעיף את המוח.
      כבוד לאריקה ג'ונג,
      ותודה לך כרמלה.

  2. Revital Segev Says:

    לא נעים לזכור רק את זה אבל זה הספר עם סצנת האבוקדו?

    • mooncatom Says:

      למה לא נעים?
      מאוד נעים לזכור :-)
      אבל הסצינה הזו היא מסר אחר שלה.
      לא זוכרת כרגע איזה מהם.
      כל זאת, היית קרובה. בסביבה.

      כל הכבוד רויטל,
      שימחת אותי, תבוא יתמיד!
      ת ו ד ה.

  3. David Palma Says:

    הספר היה בזמנו באמת פיצוץ לגבות, ואילו הייתי יכול לקרוא אותו כיום אז אולי הוא היה כזה גם היום. השם שלו בעברית מחטיא מצד אחד את המשמעות של שמו באנגלית, שהוא בעצם הפחד לעוף או לטוס, אבל למעשה מוסיף לו עומק שאין לו בשמו האנגלי וגורם לו להתכתב קצת עם אנקת גבהים Wuthering Heights של אמילי ברונטה. . הוא מכוון גם לחוג של אנשים שהיה אז מאוד נוצץ במגזינים של התקופה ההיא בשנות השבעים והיה מכונה "חוג הסילון". האנשים שלקחו את 'בדרכים' של קורואק ושמו אותו בשמיים. שבדרכון שלהם היה כתוב במקום שם מדינה, כדור הארץ. מעבר לצריחה העזה של שחרור שעלתה מהחוג התברר שהחיים האלה מבטאים גם איזשהו סוג של אסקייפיזם, ובסופו של דבר הטיסה אל החופש נהפכה למנוס ממנו. אנשי חוג הסילון היו בסופו של דבר אנשים חסרי מקום. ואני לא מדבר באופן ספציפי על הספר הזה, אלא על מה שמסביבו ומאחוריו ומעליו ומצדדיו. מה שכן כשלעצמו הוא היה קריאת שחרור נועזת ומהרבה בחינות אריקה ג'ונג היא דווקא ממשיכה של הנרי מילר שפרץ עוד קודם עם חוג הסרטן וחוג הגדי

    • mooncatom Says:

      מאוד נכון דודו.
      והנרי מילר היה באמת נערץ על ידיה ומעריץ שלה.
      בעוד שקשה לי קצת לקרוא אותו מפאת הגבריות השוביניסטית סטייל זמנו, אותה קל לי לקרוא למרות השוביניזם ההפוך שלו. אבל אולי הגיע הזמן למחול להנרי מילר ולקרוא אותו שוב?
      אחשוב על זה,
      עכשיו אני שקועה בדיקנס :-)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: