אביב

כ' בניסן

               .

               בחצי הלילה השמים הם

               בכי בלי סוף והירח סלע משונן,

               אבל ביום הצבע הוא תכלת

               שעננים עדיין חורפים בו,

               והסנוניות כבר מקייצות אותו.

               לא אכפת לי אלף פעם

               להוריד וללבוש את הסוודר:

               אני עוצמת את העיניים ונותנת לשמש

               להיות עלי ולהיות עלי ולהיות עלי.

               כי בלילה, אני יודעת,

               אני אשחה בבכי, ואגיע,

               ואשב על הירח.

               .

תגים: שירה