קפיצת ראש

אמן רחוב לא ידוע.

.

זה עניין לא פשוט, ואני באמת לא יודעת איך הצלחתי להגיע לזה, אבל אני יודעת לעמוד על הראש. אם הייתם אומרים לי פעם, לפני שנים כשהתחלתי לעשות יוגה, שיום אחד אצליח הייתי ספקנית. אם הייתן שואלות אותי איך עושים את זה, אז אין לי שום תשובה. אבל אני עומדת על הראש. וזה אחד הדברים הכי מדהימים שאפשר לעשות בעולמנו. אני משתדלת לעשות את זה בכל יום, אבל לא בכל פעם שאני עומדת על הראש אני גם חושבת כמה זה מוזר ומטורף ומדהים. לפעמים פתאום אני קולטת, ואז: או שאני נמלאת אושר עילאי… או שאני מתנודדת ונופלת. כי לעמוד על הראש זו קפיצת אמונה, ואם חושבים על זה או מנתחים את זה אין בכלל סיכוי לעשות את זה.

אמן רחוב לא ידוע

.

כשעומדים על הראש קורים כמה דברים: קודם כל הדם זורם לשם ועושה טוב למוח. שנית, שיווי המשקל מקבל הגדרה חדשה. וגם, כמו שאמרתי כבר, את נמלאת שמחה עזה לנוכח הפלא המתרחש בך. ועוד דבר נחמד, את רואה את הבית שלך הפוך. את מדפי הספרים למשל. ופתאום את מבחינה שהספר הזה שוכב הפוך, ולכן את יכולה לקרוא כי גם את הפוכה: הכל לטובה. זה מה שכתוב, וזה נכון.

כי גם בחיים עצמם, כמה חשוב וטוב להפוך את עצמך מדי פעם, לתת לכל הדברים המכבידים לנשור לך מהכיסים, להזרים טוב את הדם, לקבל פרופורציות חדשות, להתייצב, להתיישר, להשתנות ולגדול.

ועכשיו ממש עכשיו, החלטתי להפוך את החיים שלי על הראש ולעבור לגור בצפון, בגליל, שנכנס לי נורא ללב לאחרונה. אז במהלך החודשיים הקרובים אני אתנשל מהחיים הישנים ואגדל התחלה של חיים חדשים. מפחיד? נורא. משמח? עוד הרבה יותר. מה יהיה? יהיה לטובה.

1

26 תגובות to “קפיצת ראש”

  1. תמי ברקאי Says:

    michali I am so happy for you.
    I envy you for being able to stand on your head
    and I like the way you make it to find out that sometimes life should be turned upside down.
    looking forward to visit you there
    and do some tree pose together, with the trees.

  2. David Palma Says:

    מיכל יצאה המרצע מהשק ונעמדה על הראש, ברוכה הבאה,
    (במטרופולין אירגנו משלחת לא יכלו לשאת החרפה) (-:

    • mooncatom Says:

      מה אתה יודע דודו,
      הגיעו פרנסי העיר,
      הגיעו בליינים וקבצנים,
      נציגי העצים והציפורים,
      שליח בהול מהים,
      מי לא היה שם.

      אבל אני בשלי, אני צפונה,
      קבלו אותי!

  3. גילי Says:

    בהצלחה בגליל ובכלל ,על הראש והרגלים.

  4. ido2267 Says:

    התבלבלת. אחרי שעומדים על הראש עוברים לגור בשדה בוקר.

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, לפעמים צריך לעמוד על הראש כי המציאות מזמנת לכולנו יותר מדיי
    עולמות הפוכים.
    להיכן בצפון? אני מגיע בערך אחת לחודש (אולי קצת פחות) לצפת. פעם אחרונה שנסענו אמרתי לאשתי שאנחנו צריכים לצאת ערב קודם כדי שאבקר פעם את דודו בכפר הנשיא (תמיד אנחנו נוסעים בשישי אחרי הבית ספר של הילדים וחוזרים ישר אחר שבת)
    הבעיה בלעבור לצפון היא שפתאום תחנת רכבת-צפון נמצאת נורא בדרום.
    וואוו, פתאום הבנתי לראשונה למה הכוונה בשיר "אנטארטיקה" של קורין. כשעוברים לצפון אני מניח שתל אביב הופכת לקוטב הדרומי (-:

    • mooncatom Says:

      שועי יקר,
      אני אגור ממש על הדרך שלכם,
      ב'אמירים'. כן כן.
      ומשם הכל נראה דרום…
      חוץ מדודו כמובן,
      שהוא עוד קצת צפונה.

      וזה יהיה כיף כשאוכל כבר לארח!

  6. עדה ק Says:

    אז אני אצטרך להתחיל לחשוב עלייך כעל לא-תל-אביבית. בהצלחה!
    ויוגה באמת גורמת לשרירים ולשיווי המשקל לעשות דברים שהם לא חלמו שבכלל אפשר. לעמידת ראש עוד לא הגעתי, אבל יש כמה תרגילים שכשראיתי אותם בספר אמרתי לעצמי "אין סיכוי", ותוך כמה שבועות התברר שדווקא יש.
    מגניב העניין עם הספר ההפוך. דווקא הוא.

    • mooncatom Says:

      וואו עדה,
      אם את תצטרכי לחשוב עלי כעל לא תלאביבית,
      תארי לעצמך איזה עמידת ראש אני צריכה לעשות…
      כבר שלושים שנה שאני תלאביבית מושבעת.
      אבל כן,
      אני אהיה
      באמת
      מוזר.

      יוגה זה קסם,
      וזה הקסם של היוגה,
      וגם של הספר
      (רבי נחמן מברסלב)

  7. דנא Says:

    וואו! זאת לגמרי החלטה שמקבלים כשעומדים על הראש. אבא שלי נהג לתרגל עמידת ראש כחלק מההתעמלות היומית שלו וכמובן לימד את שלושתינו לעשות את זה. אני זוכרת שלימדו אותנו את זה בשיעור התעמלות ואת מורת רוחה של המורה שמכולם אני הייתי זאת שזה יצא לה מהשרוול (כי אני הייתי פשוט האנטיתזה של תלמידים שמורי התעמלות אוהבים…). זה ממש כיף אבל הרבה שנים לא תרגלתי את זה אז בטח זה כבר לא קל כמו פעם.

    • mooncatom Says:

      הי ריבי,
      הצלחת להגיב,
      עמדת על הראש בשביל זה?
      נשמע לי כמו דבר שמדהים ללמוד כשאת ילדה,
      כל הכבוד לאבא שלך, מתנה מופלאה,
      ומורים להתעמלות גם לא ממש חיבבו אותי :-)
      נדמה לי שזה כמו לרכב על אופניים,
      נסי ודווחי!

  8. אורית לוי-לידר Says:

    טדדדדדםם!!! (יצאו לי תופים… גם זה חגיגי). הייתי השבוע (שוב) בצפת. אני מבינה אותך לגמרי. יש לך שם בית קפה?

  9. עינת Says:

    מיכלי,
    על הראש או על הרגליים – את נהדרת באותה המידה :)
    שמחה בשבילך מאוד.

  10. שלומית Says:

    איזה קטע, לא נגור באותה עיר. זה ייתן פרספקטיבה שונה לגמרי לקריאה בבלוג : ) בהצלחה ובהנאה!

  11. אלה Says:

    מיכל היקרה
    גם אני פעם פעם כשהייתי ילדה ידעתי לעמוד על הראש…. מאז חלפו שנים רבות ונשארתי מאד עם הרגליים על האדמה לצערי….
    מאד מרגש אותי כשאני שומעת על ההחלטה והתעוזה לקום ולעשות צעד כזה, בטח מפחיד נורא אבל האנרגיות שרצות בגוף הן לבטח חזקות עוד יותר מהפחד.

    בכל פעם שאני מטיילת בצפון או לחילופין בערבה עולות בי תהיות לגבי העתקת מקום המגורים למקומות המבודדים והנפלאים הללו ….נראה לי שהנפש מוצאת שם מנוחה ושהאנשים שם נעימים ושלווים כמו שלא ניתן למצוא במרכז.

    הטיימינג של הפוסט הזה כל כך מעניין כי לפני כמה ימים חברה שלומדת ימימה נתנה לי לקרוא קטע על חרותה של האשה בחודש ניסן, על המשמעות של היציאה מעבדות לחירות ועל קבלת ההחלטות אקטיבית לחלוטין כזו שתאפשר את היציאה מהעבדות שרק כביכול נכפית עלינו וכובלת אותנו לאותו מקום …נשמע מאד פסיכולגיה בגרוש. אבל כמה אנשים באמת מסוגלים לקום לעזוב את חוף "הכאילו מבטחים " שלהם – אם זה מקום עבודה, מגורים בן זוג ומשפחה קרובה ולעבור למקום אחר בכדי לפתוח פתח למציאות אחרת ומיטיבה.

    אז עכשיו נצטרך להתרגל לנופים אחרים שאינן גינות נסתרות של מרכז תל אביב, לא נראה ככל הנראה יותר מדי גרפיטי או פנסי רחוב וגדרות מהוהים ופוטוגנים.:-)
    נחכה לראות עכשיו צילומים שדרכם משתקף טבע ירוק חזק והרבה ממנו….אור ושמש צפוניים שגורמים לפרחים לצמוח בטבע ולא רק בפארק הירקון כי שם דואגים להם באמת.
    בעיני אין כמו האביב להתחלות חדשות . והנה שיר….

    בהצלחה רבה מכל הלב!

    • mooncatom Says:

      הו אלה,
      בכמה דברים חשובים ונכונים נגעת בתגובתך,
      באומץ הזה שיש לנו כשאנחנו קטנות ונוטש כשמתבגרות,
      במשאלה הזו שקיננה בלב כבר זמן רב ללכת אל הטבע,
      בשינוי שיחול בבלוג כשאעבור.
      וכמה יפה שגם אני עשיתי את הבשלת ההחלטה בניסן,
      כנראה שימימה צודקת, כמו תמיד :-)
      תודה על המילים הטובות,
      ותודה על השיר הישן והחמוד.

  12. איריסיה קובליו Says:

    בהצלחה מיכלי. נשמע טוב

  13. Irit Amit Says:

    וואו. אני מקנאה על האומץ. אנחנו רק מדברות על זה.
    בהצלחה!

    • mooncatom Says:

      אבל אירית,
      עם ילדים זה באמת קצת יותר קשה לעשות צעד כזה,
      ותמשיכו לדבר, זה יכול להבשיל לאט לאט,
      ואז להיות מוחלט מהר מהר, כמו אצלי.
      ת ו ד ה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: