הוכחות לחיים

אני לא אגרנית, בחיי שאני לא, זה רק שיש לי סנטימנטים לכל מיני דברים כך שהם נאגרים, זה מה שקורה. אני שומרת דברים שמזכירים לי את הדברים שקרו. אבל אני מגלה עכשיו בתקופת ההתנשלות שלי שאני לא צריכה אותם. אני זוכרת לעזאזל, אני זוכרת.

1

.

אז אני נפרדת עכשיו, ומדובר כמובן בעיקר בניירות. יערות שלמים שוכנים כאן בדירונת הקטנטונת שלי, בקופסאות שאין להן סוף. איזה מזל שבצפון עוד קצת קר בלילה ומדליקים תנור ואפשר להדליק בניירות. איזה מזל. ארגז גדול דחוס ניירות אני מביאה כתשורה למקומיים.

2

.

אבל תוך שאני מסדרת אני מעלעלת. ולפעמים מתעכבת קצת. ואומרת שלום ל: כל הנהלת החשבונות שלי בשבע השנים שלי כעצמאית. הרים של חומרים ומאמרים וכתבות וחוברות ומה לא על תקיפה מינית. מכתבים, גלויות, חשבונות וחשבונות וחשבונות. ברכות לבת המצווה שלי ושנות טובות. גלויות מחו"ל שההורים שלי כתבו לנו ושאחיותי ואני כתבנו להם בתורנו. מחברת מלאת התכתבויות קורעות מצחוק ורוויית רמיזות מיניות עם חבר לקורס קציני חינוך. עבודות משיעורי עיצוב וטיפוגרפיה. סילבוסים שלי כמרצה. פתקים אנונימיים שכתבו משתתפים בסדנאות שערכתי בנושא תקיפה מינית. מערכים לסדנאות. סיכומים מקורס הנחיית קבוצות. העבודות הראשונות שלי שנדפסו כמו גלויות והזמנות לחתונות שרוב המתחתנים בהן כבר התגרשו. גזרי עיתונים בכל מיני עניינים שקשורים לחיים שלי וגם כאלה שלא ממש. צילומים מכל תקופות חיי, משעמם, משעמם לאללה. ציורים שלי מהגן ואפילו פתקים מהחבר הראשון שלי שמוכיחים שהוא אהב אותי מאוד.

3

8 תגובות to “הוכחות לחיים”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, נראה לי שהכדור הפורח שלך צריך איזו הפחתה מהותית של משקלות הנייר (עשויות הנייר) שלו, כדי שיצליח לראות נוף ממעוף הציפור ולהקיף את העולם בשמונים יום (-:
    יש לי המוני מאמרים מצולמים אבל פעם בכמה זמן אני עובר עליהם מחדש
    ומשאיר רק את הטובים שבהם (בעיני). יש רק מעט מאוד מכתבים ששמרתי,
    ממש אפס-קצה (אחדים בלבד). וכל הדברים שכתבתי מאז גיל 14 בימים בהם לא היה לי מחשב וגם אח"כ, מרוכזים אצלי בארגז בינוני (אפילו קטן) עם גג נסגר, שמרבות מן המחברות שהיו בו נפטרתי עם הזמן, כך שאם לפני כמה שנים היו עמוס לעייפה, כיום כבר יש בו חלל לא גדול אבל גם לא קטן. הרבה יותר קל להרים אותו כך, פעם בחצי שנה לערך, כשתוקף אותי התקף-נוסטלגי להתבונן בעבר, וזה גם מעניק לי איזו אשליה שהעבר יכול להיות לא כבד מאוד אלא די קל.

    • mooncatom Says:

      לגמרי ככה שועי,
      הדימוי של זריקת שקים כבדים כדי להמריא
      נמצא לי כל הזמן בירכתי המוח. זה זה.
      המטרה להגיע לארגזון הזה האחד בדיוק כמו שלך :-)
      אני גאה לומר שאני מתקרבת,
      זה צריך להיות קל בסוף.
      ת ו ד ה.

  2. David Palma Says:

    היי מיכל תזכרי את ההוראות הפעלה של קפקא. שרשרת אחת שמחברת לשמים ושרשרת אחת המחברת לארץ. ואת מסודרת

  3. ריבי Says:

    ואולי רק אולי… לסרוק ולשמור עותקים אלקטרוניים??? כי לי נהיה קצת קווץ' בלב לזרוק את כל המילים הללו.

    • mooncatom Says:

      את יודעת מה ריבי?
      לתדהמתי הרבה אין לי שום קווץ'. פחדתי שיהיה אבל אין.
      אולי בגלל שאני כותבת, אז הזכרונות חיים ומשמשים אותי בכתיבה.
      ת ו ד ה.

  4. עדה ק Says:

    גם אני בדרך כלל שומרת הרבה ניירת, אבל ציורים שלי מהגן – זה לא. דווקא חבל לי שלא. אבל שמרתי כמה ציורים מייצגים מהגן של הילדים :)
    בהצלחה בפרויקט הזה שלך!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: