הסלט של המבט

כט' באייר

1

אני יודעת, אני קצת לא מסודרת לאחרונה. לא מעלה רשומות בתדירות הרגילה, מזגזגת בין נושאים שהקשר ביניהם לא תמיד נהיר, בין סוגי הפרידות שבהן אני עסוקה בימים אלה. אבל אתם יודעים, זה הכל קשור, נכון? אתן מכירות אותי, זה סלט, כרגיל.

2

מה שאני לוקחת איתי לצפון צריך להצטמצם בחומר, אבל יש משהו שלא חשוב מה יהיה, זה שלי וזה בא איתי לכל מקום. אני אוהבת להסתכל. מאז שאני זוכרת אותי זה ככה, וכל האמצעים שאחזתי בהם מאז ומעולם היו חלק מזה, לצייר ולכתוב ולצלם, הכל משם ולשם.

3

4

5

אספתי כמה תמונות ואפילו לא ידעתי למה דווקא הן, עד שעלתה בי המחשבה הזו. זה הכל מבטים, או יותר נכון זוויות שונות של מבט, על העיר שלי. ונכון שזו לא פרידה סופית או מוחלטת, אבל אני נפרדת ממנה עכשיו, לאט לאט ובדרכים רבות.

7

6

13 תגובות to “הסלט של המבט”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, זה מה שיפה, אנחנו נהנים מן הסלט גם כשהוא חתוך דק-דק וגם כשהוא פרוס לפרוסות; גם כשהוא מגיע יום-יום וגם כאשר הוא בא אחת לכמה ימים (הצפדינה לא פוגשת אותנו כל כך מהר) (-:

    • mooncatom Says:

      תודה שועי ובתיאבון,
      ואני לא יכולה להתאפק,
      וחייבת להציג כאן עכשיו
      שני צעירים מוכשרים.

      • שוֹעִי Says:

        הזכרת לי נשכחות, הפעם הראשונה שראיתי את עלילות משה בעיר הגדולה, הייתי באזור גיל 18. שנתיים ומשהו אח"כ הופעתי בסטנד-אפ בצמד. שותפי היה הצד הרגוע; אני הצד הסוטה והפרוע, עד כדי כך שאחרי הופעות (דומינו גרוס, אח"כ בקאמל קומדי) היו מגיעים צופים/ות כדי לבדוק האם אני כזה גם בחיים הפרטיים, וקצת התאכזבו לגלות שמחוץ לבמה הייתי מצחיק אבל שקט וביישן. הפסקנו להופיע ביום שהציעו לנו לדבר על מופע קבוע. השותף שלי אז הוא כיום קופירייטר (ועדיין חבר קרוב) ואני זה אני. אנחנו מדיי פעם מזכירים לעצמנו כי בהופעתנו הראשונה הופיעו איתנו באותו ערב תומר שרון ותומר יוסף, ואסי כהן וגורי אלפי, אבל במקום לחשוב מה היה קורה אילו, אנחנו תמיד מסכמים בזה שבחרנו לא להישאר.

      • mooncatom Says:

        הו אני זוכרת את ההופעה שלהם בבית הסטודנט בתל אביב, התחושה היתה שהפרצוף שלך פשוט נקרע לגזרים מרוב צחוק. ואני הכרתי את ההרגשה הזו טוב טוב, כי בן הזוג הראשון שלי בחיים היה אחד הסטנד אפיסטים הראשונים שהיו כאן בארץ. בחיי, שהיה גורם לי לשכב באמצע הרחוב ולצרוח מרוב צחוק לפעמים. כשחיפשתי קטע להדביק כאן להדגמה נתקלתי במשהו חדש. אין מה לאמר, הוא עדיין הכי מצחיק בעולם. והוא גם היה חותם לך על השורה האחרונה שכתבת, לגמרי.

      • ido2267 Says:

        השאלה המעניינת היא איזה בלוג היה מעלה תומר שרון אם הוא לא היה סטנדאפיסט.

  2. ido2267 Says:

    למה אין אנשים כמעט בתמונות?

    • mooncatom Says:

      עכשיו שמת לב עדו?
      טוב, אבל אני שמחה ששאלת, תודה.
      אתה נותן לי הזדמנות לאמר משהו חשוב.
      אני נורא פוחדת לצלם אנשים,
      יש לי תחושה של חדירה לפרטיות,
      של החפצה, זה קשה לי.
      (כשאחרים מצלמים אנשים זה בסדר)

  3. ריבי Says:

    יש לך מבט שאני אוהבת.

  4. שוֹעִי Says:

    מיכל, רמי שטרן (אני חושב שפעם דיברנו עליו) היה עילוי; אני בטוח שהוא איש מצחיק גם היום.
    עידו, אל תשאל, היתה תקופה לפני שהתחתנתי שבה הרביתי לשהות בצפת (אשתי צפתית במקור), ומשום מה, ילדים היו הולכים אחרי ברחוב ומצביעים 'הנה תומר שרון מפלטפוס". זה קרה מעל לעשר פעמים. מספיק כדי שאנסה להבין איך בדיוק אני דומה לתומר שרון (ואני לא). הסיפור הזה הוא עד היום מיסתורין גדול. דובר בילדים שונים. שכונות שונות. אני בכלל לא דומה לתומר שרון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: