שבילים מקבילים

יח' בתמוז

השנים מלמדות אותי את מה שכולם כבר יודעים אבל אני מסרבת: שהחיים מתנהלים להיפך מהפרספקטיבה הויזואלית, שבה מה שרחוק קטן ומה שקרוב גדול. מה שבילדותי נראה לי גדול ופלאי, ואפילו מפיל אימה, עלול להתגלות לאורה האכזרי של המציאות כקטן וחמוד, סתמי, או אפילו מגוחך לפעמים. אולי בגלל זה אני נמנעת מלבקר בעבר הפיזי למרות שאני מרבה לבקר בו בכתיבה ובחלומות.

אבל לאחרונה הייתי שוב בצפת, גם ככה וגם באמת. אני כותבת 'לאחרונה' כדי להמנע מלנקוב בזמן מדויק יותר וצוחקת על עצמי. כי תשמעו, אני מעדיפה לחשוב שאני לא זוכרת מה עשיתי ואת מי פגשתי אתמול לא בגלל גילי המתקדם, אלא פשוט בגלל הכמות המטורפת של מקומות ואנשים חדשים ומתחדשים שאני פוגשת בימים אלה.

אני חוזרת אל מחוזות ילדותי מלאי הקסם והם חוזרים אלי. חלק מקסמם עדיין עימם בזהב, וחלק אחר עבר התמרה לחומרים אחרים, יקרי ערך לא פחות. אז צפת, שכבר כתבתי על השיטוט המתחדש שלי בסמטאותיה, והנה שוב הגעתי לשם ולאותה תובנה חמוצה מתוקה.

0

1

המדרגות שאז נראו לי תלולות ואינסופיות התכווצו למימדייהן האמיתיים, האנושיים. ואילו הרחוב הגדול המשקיף אל ההרים התגלה כרחוב קטן למדי, אך בעל מתיקות ואינטימיות כאלה של עיירה.

גן המצודה שבראש ההר קיבל גם הוא פרופורציות חדשות. קודם כל השם, שבשבילי היה ונשאר אפוף ריח של מצודת אבירים השוכנת על הר ובלב יער אירופאי, והתגלה כלקוח משרידיה של מצודה בעלת שיוכים רבים אבל מעט מאוד חן. הליווייתן המסתורי שמחלונו אפשר היה לקנות גלידה פעם, הוא היום כמו הרבה דברים בגן, חורבה מרוטה ונטושה.

3

4

5

השבילים האפלוליים שכל כך אהבתי ושמלווים את חלומותי כבר כל כך הרבה שנים ננטשו על ידי מטפחי הגן, אבל ממשיכים להתקיים במקביל ובמוזנח. ואיזה יופי, כי דווקא בגלל זה הם שומרים על הקסם.

הרגע הזה, שבו ירדתי מהשביל הסלול רחב הידיים, במדרגות חצי הרוסות, אל השביל הישן, היה הרגע לו ייחלתי ובגללו בכל זאת שמחתי שהלכתי לשם. צעדי רמסו את הקוצים והאבנים ונגנו יחד עם קול קפיצותיו וטפיחת כנפיו של השחרור שפגשתי בסבך.

7

8

9

אחרי שהעולם סביבי התכווץ, מסמן לי כמה גדלתי, בעודי הולכת ברחובה הראשי של צפת ומביטה על השעטנז הזה המוזר של קודש וחול, צניעות וחופש, נהיה לי פתאום דחף מצחיק שהסכמתי לו. קניתי לי גלידה בגביע וופל, כזה שכבר שנים לא אכלתי, ולמרות שהגלידה היתה עכשווית, אני נהייתי קצת קטנה שוב.

10 תגובות to “שבילים מקבילים”

  1. ריבי Says:

    מה שרחוק מתוק ומה שקרוב נו… רגיל.

    • mooncatom Says:

      הו ריבי,
      אני איתך לגמרי בשלוש המילים הראשונות,
      אבל לא ממש בשלוש (וחצי) האחרונות,
      מה שקרוב יפה להלל,
      רק אחר, ממה שרחוק.

      ת ו ד ה.

  2. עדו Says:

    טוב, זה מה שקרה לעליסה לא? היא אכלה עוגיה ונעשתה קטנה פתאום.

  3. David Palma Says:

    מיכל קסום, את הולכת בשבילים מאוד מוכרים וכל כך מעניין לראות את המוכר מחדש דרך עינייך הנזכרות

  4. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, צפת היא עיר קסומה ובמיוחד בחורף ובשלג מיסתורית להפליא.
    עם זאת, תוך חמש עשרה שנה היא הפכה בשבילי מעיר שחיפשתי בשביליה
    וביערותיה כל זכר וקשר לעיר של המאה השש-עשרה, שיכולתי לשבת בה לפחות חצי יום באיזה בית מדרש עתיק ולהרגיש שאני נמצא במקום, לעיר פיתוח סף-חרדית עזובה למדיי, עם אוכלוסיה בדלנית למדיי, שהיא היום.
    אולי זה פיכחון, אולי התבגרות.

    • mooncatom Says:

      יכול להיות שועי,
      אני עוד מחפשת בצפת את ילדותי,
      מעניין מה יקרה כשאחפש דברים אחרים.
      ובאמת, הכי הייתי רוצה להגיע אליה בשלג :-)

      ת ו ד ה.

  5. jina Says:

    מחר גם יהיה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: