השמש עושה לי לשיר

כט' באב

הבוקר אני לא רואה את השמש. ערפל חם וחלבי מכסה את ההר, ואני אומרת לעצמי: חכי, זה יתבהר. ובינתיים הולכת לחפש אותה, את החברה של השמש. זה קורה בזכות החברה שלי, שהיתה בפרובאנס לא מזמן והביאה לי משם סבון בצורה של חרק גדול. לסבון יש ריח נפלא ואת החרק לא מיד זיהיתי. החברה אמרה: זו ציקדה, היא אחד הסמלים של הפרובאנס. ואני בכלל לא ידעתי. וגם לא ידעתי כמה היא יפה.

.אלכס עוז

השיר שלה נקשר לי בנוף הגליל עוד מילדות, וגם עכשיו ממש כשאני כותבת הוא עולה כאן מהעצים והקוצים. תמיד חשבתי שאלה הם, העצים והקוצים ששרים בכלל, כי אף פעם לא ראיתי אותה. אז כיבדתי את זכותה לפרטיות. כששמעתי פעם על הציקדה האמריקאית, הקנאות המטורפת שלה לפרטיות כל כך הדהימה אותי שהשתמשתי בה בתור גיבורת אחד הסיפורים הארוכים הראשונים שלי. זה היה לפני שבע שנים.

כמה פרטים מעניינים שלמדתי במהלך השיטוט בעקבותיה: קודם כל, שהשירה של הציקדה יכולה להגיע עד 120 דציבלים. שנית, שהמנגנון של הפקת הקול לא עובד מתחת 22 מעלות, מה שמסביר למה היא כל כך מזוהה עם הקיץ. וחוץ מזה שהזכר, כלומר הזמר המדהים, מנטרל את מנגנון השמע שלו כשהוא שר כדי לא להחריש את אזני עצמו. זה גדול.

.

פולחן הציקדה התחיל עם פרדריק מיסטרל* שהיה סופר, מחזאי ומשורר צרפתי בן המאה ה-19. כמוני גם הוא אהב את הציקדה. כמי שבגר בפרובאנס, הוא פעל לטיפוח ולקידום שפתה ותרבותה. האקס ליבריס שלו היה איור של ענף זית ועליו ציקדה, ממש כמו זו, עם כתובת בניב המקומי: השמש עושה לי לשיר*.

ex-libris

.

הראשונה

1000w

היה זה הקרמיקאי לואי סיקאר*, שהשלים ארבעים שנים אחר כך את תהליך הפיכתה של הציקדה לכוכבת החבל הצרפתי הדרומי. הוא יצר לבקשת לקוח שלו, משקולת נייר בצורת ציקדה היושבת על ענף זית שעליו המוטו של מיסטרל. החפץ הזה זכה להצלחה כבירה ובעקבותיו דרך כוכבה ונוצרו עוד אינספור חפצים, דוגמאות לבדים, וגם סבונים כמו זה שקיבלתי והצטלם כאן עם הלבנדר המקומי.

.

אני חוזרת לסיפור שלי, 'ציקדה' שבאורח פלא הטרים את החיים שלי. לפני שבע שנים כתבתי סיפור שהגיבורים שלו מבלים לילה בצימרים באמירים. לא ידעתי אז אפילו מה דמות לאמירים ואיך נראים צימרים. ועכשיו אני כאן, שומעת את הציקדות שרות בחוץ ומחכה לשמש שתחזור.

10

* Lou souleoù mi fa canta / Frédéric Mistral, Louis Sicard

12 תגובות to “השמש עושה לי לשיר”

  1. תמי ברקאי Says:

    פעם השתתפתי בתערוכה שקראנו לה צווחת הציקאדה. אבל לא ידעתי אז כל כך הרה דברים מופלאים כמו אלה שסיפרת כאן. תודה!

  2. ido2267 Says:

    אני חושד שגם זמרי הרוק הם חרשים לגמרי ולכן אין להם בעיה עם הרעש הנוראי שהם עושים.

    • mooncatom Says:

      זה בגלל שהם לא מתוחכמים כמו הציקדים, נכון?
      הם התחרשו בחזרות בגראז' בנעורים, או בהופעות,
      בכל מקרה מסכימה איתך, אין ספק שהם לא שומעים.

  3. דורית Says:

    וחוץ מזה שהזכר, כלומר הזמר המדהים, מנטרל את מנגנון השמע שלו כשהוא שר כדי לא להחריש את אזני עצמו

    הי הי, אני מכירה ילדה אחת שיודעת לעשות את זה…

  4. ריבי Says:

    אצלי הציקדות מקושרות תמיד לג'רלד דארל ולסיפורים שלו על קורפו. ביליתי קיץ אחד שבועיים על אי ביוון במקהלת ציקדות בלתי פוסקת-אין רקע מתאים מזה למחנה מלא במדענים ומדענים לעתיד.

    • mooncatom Says:

      הו ריבי, תודה,
      איך הזכרת לי את ג'רלד דארל,
      עם הסיפורים המתוקים שלו על המשפחה שלו.
      ואיך הייתי מתה להיות באי יווני,
      עם מקהלה, יוונית :-) של ציקדות.

  5. romit berger Says:

    כמה שמחה שסבון קטן אחד מוליד שירת ציקאדות מופלאה כזו! ותודה. חברתך האוהבת מפרובאנס.

  6. שוֹעִי Says:

    רק ציקדה לבדה מעל הרציק
    ציק ציק מעל הרציק
    ציק ציק מעל הרציק
    ציק ציק ציק (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: