טעם קיץ

ח' באלול

זו אהבה שהתחילה כשהייתי ילדה, וירשתי אותה מאמא שלי. יש לה אהבה עצומה לפירות בכלל, ותשוקה מיוחדת לפרי שרק מתחיל את העונה שלו, שהרי פעם העונות היו יותר קצרות ומובחנות. אני זוכרת אותה מבריקת עיניים לנוכח הענבים החדשים. ואני זוכרת את הידיים של הירקן מכניסות אשכולות ירוקים לשקית חומה. כן אני זוכרת את זה ואני זוכרת גם את הפעם הראשונה שבה ראיתי אשכולות כאלה תלויים בגפן. זה היה בקיץ אצל סבא וסבתא בצפת, וזה העיף לי את הראש: הממתק הזה צומח על עץ, מה תגידו.

מינקות לבגרות

ועכשיו הגעתי לכאן לגליל, בכל חצר יש גפן וגם בשלי יש כמה, ואני עוקבת אחרי תינוקות הענבים מהרגע שהגעתי לכאן באביב. שיגעתי את כולם בשאלות, חיפשתי פתרונות אצל המקצוענים, כמו למשל אלה, שראיתי בחצר שלהם שקיות מרשת חלונות, שלא נותנות לשום דבר לעבור חוץ מאור השמש שהענבים אוהבים את הנשיקה שלו.

כיסים מקצועיים

הצקתי לכולם ובסוף קיבלתי מאיש טוב אחד מתנה נפלאה ליום ההולדת שלי: שקיות חומות גדולות שמתאימות בדיוק. עטפתי אשכולות צעירים גדולים ירוקים בשקיות חומות, קשרתי בחוט אדום למזל, והתפללתי.

ענבים במתנה

0 ענבים במתנה

1 ענבים במתנה

בערך חמישית מסך כל האשכולות שלי כייסתי. כן ככה זה נקרא בפי המקצוענים. מבין אלה שנעטפו, בערך שליש שרדו את מתקפת החרקים, כלומר רק פחות משבעה אחוזים. אבל איזה אשכולות מרהיבים, ענבי תפארת. איזה נחת ואיזה אישה מאושרת תחת גפנה שאני.

בציר 2

בציר

הגשמתי את חלום הענבים, והגשמתי גם את חלום עוגת הענבים. כן, זו שהטבחית בספר שלי אופה. המתכון הוא מתנה יקרה מחברה טובה שלא פחדה לאפות ענבים בבצק פרורים, ולקבל פרס על האומץ: עוגה בטעם של יין לבן. טעם של קיץ.

עוגת ענבים

* תודות לכל החברים שנתנו לי יד בדרך אל הענבים:

לחגית וגבי על ההשראה, לרוני על התמיכה, לפיטר על השקיות, לגילת על המתכון ולמירב ואוריאל על הצלחת ועל …הגפן.

16 תגובות to “טעם קיץ”

  1. David Palma Says:

    מיכל אושר גדול לקרוא את הפוסט הזה ולטעום את טעמי הקיץ שלו. אושר גדול

  2. ריבי Says:

    ממש אפשר לטעום על הלשון…
    אני מתגעגעת לריבת הענבים שאמא שלי היתה עושה בסוף כל קייץ.

  3. דורית Says:

    אוי, כמה מתאים לי לקפה עכשיו. נראה נפלא

  4. עדית שגב Says:

    ניצבט ליבי מקנאה. כל האביב סידר האיש שלי ועיצב את הגפן שטיפסה למרפסת הגבוהה. משהתחילו האשכולות לבצבץ חייכנו בנחת וטיפשות מתוך אמונת אמת שיהיו ענבים. ובבולבולים שפקדו את המרפסת בכל בוקר לא חשדנו כלל…. רק כשהפסיקו להגיע הבנתי שנגמרה להם אספקת ענבי הבוסר והם עברו לתם הבא. בתור בת של אבא שלי שתמיד עוטף במעטפות דואר גדולות ומגוונות את אשכולותיו, נשאלת השאלה איך הייתי כל-כך עיוורת? ואין עליה מענה! תהני מפרי גפנך כי איננו מובן מאיליו…

    • mooncatom Says:

      הו עדית,
      בדרך כלל אני נורא נהנית כשמקנאים בי,
      אבל הפעם, באמת שגם ליבי נצבט, ונכמר.
      בשנה הבאה, ללא ספק,
      תהיי גם את במכייסים.

      ת ו ד ה.

  5. gily Says:

    רק היום ראיתי סביבי אשכולות אשכולות של ענבים חדשים ודווקא זה לא הפרי שמקבל אצלי פרס המצטיין של השנה ,אבל מבחינה צילומית הוא מלך ובעיקר העלים שסביבו .אבל יותר מענין האם הכנת ריבה?

  6. רותי Says:

    איזה כיף! מתכון בבקשה, ותודה :)
    היו לי שתי סבתות צפתיות, ובכל שנה היינו לפחות חודש בקיץ אצל סבתא בצפת. לסבתא אחת (זו שאצלה גרנו) הייתה גפן עם ענבים אדומים בהירים קטנים עם חרצנים, הכי טעימים בעולם, ושלל דבורים וצרעות שסבבו אותם, ופה ושם איזה עינב שהגיע אלינו הילדים (למי מאתנו שהיה אמיץ ולא פחד מהצרעות). לסבתא השניה, לא רחוק, הייתה גפן עם ענבים ירוקים, שמהם היא הייתה מכינה מיץ ענבים – מועכת אותם כמו פירה במסננת. איזה כיף, זכרונות ילדות של קיץ בצפת! תודה, מיכל :)

    • mooncatom Says:

      איזה מדליק זה רותי
      שלשתינו יש זכרונות סבתא + צפת + ענבים !
      ועכשיו אני חייבת לבדוק את עניין המיץ :-)

      בבקשה, מתכון:

      ~ עוגת ענבים, וריאציה של גילת פרג ~
      1. שתי כוסות קמח וכוס סוכר (אני עושה מקמח מלא וסוכר חום), כפית אבקת אפיה, גרידת קליפת לימון אחד, מאה גרם חמאה קרה וביצה. עושים פרורים ושמים כוס בצד.
      2. שני אשכולות גדולים של ענבים ירוקים, חוצים כל עינב (אם יש בהם חרצנים צריך לעבוד קצת יותר קשה) מערבבים עם מיץ מלימון אחד, חצי כוס סוכר וחצי כוס קמח.
      3. שוטחים את הפרורים ומהדקים, עליהם מסדרים את תערובת הענבים ומעל זורים את הפרורים הנוספים וחתיכות קטנטנות של חמאה.
      4. מכסים בנייר כסף, אופים בחום גבוה כחצי שעה, ובסוף עוד אפיה להשחמה בלעדיו. אפשר לאכול את העוגה חמה, ואפשר גם קרה, זה עניין של העדפה אישית ומצב רוח.

      ת ו ד ה,
      ובהצלחה.

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    הדבר היחיד שאני אוהב בענבים זה יין,
    כל שכן, ברנדי (-:

  8. שוֹעִי Says:

    גם וגם.
    שנים לא נגעתי ביינות לבנים.
    עד שביקרתי אצל יינן בדרום לפני כשנתיים ומשהו אשר
    מזג לי כמה לבנים.
    ומאחד מהם התחילו לזלוג הדמעות מעצמן.
    לא שתיתי שום דבר דומה עד אז.
    מאז גיליתי את הלבנים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: