באו והלכו

כב' בחשוון

כשהגעתי לכאן בחודש מאי, עץ התות היה עמוס. ואז נגמר. אחריו כיכב הפטל ואז הלך. ואז באו התאנים והלכו גם הן, הענבים באו והלכו, ככה גם הסברס, ועכשיו נגמרים הרימונים.

2

.

3

4

.

1

כשבאתי האפונה הריחנית נתנה ריחה ואז קמלה ויבשה. יערות הדבש המתיקו את האוויר ואז חדלו כמעט, והדליות באו והלכו ואחריהן הקטנים הצהובים האלה שעוד מעט ילכו גם.

5

.

כל פרי וכל פרח יודעים בעצמם את זמנם, האוויר לוחש להם והמים קוראים להם והם עושים את זה פשוט, הם באים והולכים וחוזרים בזמן. ואנחנו אני לא יודעת. מי יגיד לנו עד מתי. נבוא ונלך נברח ונחזור, כמה עוד נפרח, ונקמול, ונשוב לפרוח. אתה ואני, זה חד פעמי או רב עונתי?

12 תגובות to “באו והלכו”

  1. תמי ברקאי Says:

    לא יודעת לגבי הוא, אבל את הכי רב עונתית שאפשר להיות!

  2. gily Says:

    כמו תמיד את כותבת כל כך מדויק וציורי

  3. levilidar Says:

    עכשיו מרגישים, מיכלי…
    @@@@@@xxx@@@@@

  4. mooncatom Says:

    תודה לחברות המבינות והרואות והשומעות אותי.
    זה טוב להרגיש נשמעת ונראית ככה.
    תודה תודה,
    תמיצ'קה גילי ואוריתה.
    (שצריכה להסביר לי מה המשוואה הזו)

  5. David Palma Says:

    היי מיכל, הכיסופים האלה לתנועה שנמצאת בטבע שהוא לא אדם, תנועה ששבה וחוזרת על עצמה בלא מעצורים. הגעגועים לאי עצירה מתקיימים בנו תמיד.
    אבל האדם הוא חי שמתקיים לא רק בתנועה אלא גם בעצירה. שבת למשל, היא סוג כזה של עצירה בזמן, וישנן עוד עצירות שבהן האדם יוצא אל מחוץ למעגל הזמן לפרקים של שהיה והתבוננות.
    לכן כדאי לחשוב קצת לא רק על אי-העצירה, אלא גם על מה היינו מבלעדי העצירות/פרישות האלה שלנו מעריצות הציר השגור והמוכר והשב וחוזר על עצמו ללא לאות.

  6. אמא Says:

    מרגש אותי מאוד.ולא אוסיף יותר.

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל, האדם כנראה נוטה למדוד עצמו דרך קו לינארי (מסע מלידה ועד מוות) או דרך קו סירקולרי (מסע של עונות, מעגלים, שנים). אני מניח שגם אם נלך על קו פתלתול, בכל זאת נרגיש שאנחנו הולכים על קו לינארי או סירקולרי, אם לא סירקולרי אז ספירלי… אולי זו איזו נטיה באדם כלפי הרמוניה וסימטריה, אולי גם העובדה שללכת ללא כיוון בנתיב כאוטי, זה מבהיל להפליא. אנשים אוהבים להתנחם בסדר או ביופי, ובתחושה שמאחורי הטבע או בטבע עצמו עומד יסוד תבוני.

    • mooncatom Says:

      תודה שועי שועי על שהזכרת לי
      את הנתיב הספירלי. אני לגמרי מאמינה בו.
      כי גם כשנדמה: הי, כבר הייתי כאן,
      אפשר לגלות צורות חדשות לגמרי בנוף,
      שמוכיחות שאולי אני על אותו מעגל,
      אבל הרבה יותר למעלה, או למטה.
      ורק תלוי אם בא לי להרגיש לעומק או לגובה :-)
      אבל זה הוא בדיוק, שמתעתע ולפעמים,
      זורק אותי לשאלות האלה, לתהיות האלה:
      עד מתי, עד מתי נסתובב סחור סחור,
      עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה
      נסתובבה כל היום,
      ומתי נמצא מקום?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: