סריגה מארץ רחוקה

ט' בכסלו

במסעי בהודו היו לי הרבה רגעים מופלאים כאלה, שבהם הסתכלתי על האנשים ההודים, שנראים כל כך אחרת ממני, וחייהם כל כך שונים משלי, ובכל זאת הרגשתי אליהם קרבה והזדהות עצומים. לראות רוכלת סורגת בשוק היה רגע אחד כזה. ביקשתי את רשותה והיא צחקה: גם את סורגת? באמת? והמשיכה לצחקק: זה מעביר את הזמן, נכון? ובכך פתחה בי זרם אדיר של מחשבות על הזמן והמשמעות שלו אצל אנשים שונים ובתרבויות שונות, ועלי ועל הזמן שלי בבית וכאן במסע.

00

0

.

מאז אותו מפגש יצא לי לראות עוד כמה פעמים שם וגם בארץ נשים סורגות במרחב הציבורי, אפילו לפני שבוע ברכבת לתל אביב, והבנתי משהו מאוד עמוק ביחס לסריגה שלי: היא לא מעבירה לי זמן, זה בטוח. כלומר אין ספק שהזמן עובר כשאני סורגת, בטח שעובר. מ'זתומרת עובר? חולף ביעף. אבל זה רק פועל יוצא של עשייה אינטנסיבית שאני שקועה בה עמוק בגוף ובנפש. אני יכולה לשבת שעות ארוכות, ימים שלמים, ובכלל לא להבחין בחלוף הזמן. הידים סורגות, כלומר האחת אוחזת במסרגה והאחרת מלפפת ומשחררת את הצמר, ואילו הראש, עושה באופן פלאי המון דברים בזמן הזה. סופר ומחשב את מה שצריך בשביל הדוגמא, חושב מחשבות מאלפי סוגים, מקשיב לצליל האסימונים הנופלים ומבין תובנות, וגם כותב שירים.

אבל היתה פעם אחת, אני צריכה להודות, שבה סרגתי בשביל להעביר את הזמן. כתבתי עליה פעם, רשומה שאני נורא אוהבת. זה היה ביום האחרון שלי בהודו, כשסרגתי כדי לא להשתגע. ולמרות שזו היתה המטרה, נהניתי נורא לשבת שם על המרפסת, עם מצטרפים משתנים מדי פעם, ולסרוג את הלוטוסים של האשרם.

1

3

לוטוס באשרם . צלם לא ידוע

2

* וזה בדיוק הזמן, לשלוח אתכם לבלוג המקסים של הסורגות בזמן.

תגים:

6 תגובות to “סריגה מארץ רחוקה”

  1. ריבי Says:

    יש בה בסריגה אלמנט מקרב לבבות. מי שמכיר ירגיש חופשי לשאול או להעיר (כי אנחנו הרי חברים באותו מועדון ) ומי שלא יוכל להסתתר מאחורי מסכת הסקרנות :" מה זה?" (כן יש אנשים שאף פעם לא ראו מישהי סורגת…) או " מה יצא מזה?" בעיניי ילדים זה קסם אמיתי- איך היגדיר את זה האחיין שלי " וכל זה מסתם חוט…".

    • mooncatom Says:

      אכן,
      אחוות סורגות.
      ומה שאמר האחיין שלך,
      זה בדיוק מה שאני מרגישה:
      איזה קסם, והכל מחוט אחד נמשך ונמשך.
      תודה ריבי אחותי לסריגה.

  2. gily Says:

    לא סורגת בעצמי אבל מתחברת לעומק המעשה ברמות פסיכיות ולכן לא נותר לי אלא לומר נמסטה והודו לשם כי טוב…

  3. עידית פארן Says:

    אין לי מה להגיד
    על הבוקר, השמש עוד לא הזיזה את הוילונות שלה
    (סתם…יש לי המון מה להגיד)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: