מקום קטן אחד

ד' בניסן

בשיעורי הביולוגיה בתיכון למדתי מונח שאני יודעת בוודאות שלא הייתי לומדת אילולא כן. ואני שמחה כל כך כי זה יפה והולך איתי כל החיים. המדובר בביטוי 'גומחה אקולוגית'. קודם כל המשמעות המרתקת של המונח הזה, בהקשרה המקורי, כלומר יחסי הגומלין בין בעלי החיים והצומח במקום מסוים, ואחר כך האסוציאציות האנושיות והאישיות שלי ממנה. רק שילוב המילים הזה כבר מקסים, לא? כלומר 'גומחה', שהיא מילה כל כך עברית עם ניחוח קדום מעט וכל המון הרבדים של דמיון שהיא מעלה, ו'אקולוגי' שהיא כל כך לועזית וגם כל כך עכשווית. אז אני חושבת המון על גומחות אקולוגיות, שלנו בני האדם.

.

כשאני נוסעת באוטובוס למשל, והוא עוצר בתחנה במקום רחוק וזר, ואני מסתכלת על הנקודה הקטנה הזו ומנסה לקרוא בה כמה שיותר פרטים, ולדמיין מה היה אילו זו היתה הגומחה שלי. אני מנסה לחשוב איך זה להיות מישהו שחי בגומחה הספציפית הזו, מעביר בה את היום שלו, מתקשר עם אחרים, אוכל, חולם.

כשהייתי בהודו זה היה חזק מאוד, לפעמים סתם מעניין ולפעמים עוצמתי ומפחיד אפילו. כמו אז, כשנסעתי באוטובוס בגואה. והסתכלתי על הבתים היפים, הצבעוניים והמתפוררים שבצידי הדרך והנה בחלון של אחד מהם עמדה נערה. לרגע נאחזו העיניים שלה בשלי. כל זה לקח רק שבריר של שנייה, ולא היתה בו ממש מחשבה כי אם יותר תחושה משונה, שזו אני הנערה, המסתכלת בי העוברת באוטובוס.

.

צומח

.

0

לאחרונה טיילתי בשמורת הר מירון. אחד הטיולים היפים שהיו לי בחיי. הצלחנו לחמוק מאתרים רווי אוטובוסים ואנשים ולמצוא פינות שבהן הלכנו רק חברותי והכלבה ואני, ופינה שהפכנו לגומחה הפרטית שלנו לכמה שעות. ואז הלכנו במשעול מקסים אחד, ופתאום התיישבתי ואמרתי להן: תמשיכו, אני נשארת כאן, להתראות.

.

סחלב1

יכולתי לעשות את זה כמובן בכל נקודה אחרת במסלול, אבל משהו הושיב אותי שם: היתה מדרגה נוחה לשבת בסלע, סחלב קטנטן הציץ אלי מבין הקוצים, ואחר כך כשהקולות שלהן התרחקו, נהיה השקט שייחלתי לו וקסמים רבים באו איתו והופיעו. ישבתי בגומחה הזו חצי שעה בערך, לא יותר, אבל הייתי קצת לחלק ממנה והיא לחלק ממני. לא הייתי יכולה לדמיין את זה, זה היה מרתק ומרגש.

סלע

חזזית

עשיתי שוב ושוב את התנועה של הראש מהשיחים שמשמאל אל הים מימין, כשהעין משתהה על מה שבדרך וחוזרת שוב שמאלה. והבטתי, הסתכלתי, רכנתי והתפרקדתי. עשיתי שוב ושוב את התנועה של הגוף ושל העיניים, למעלה ולמטה למטה פנימה והחוצה ועוד יותר פנימה.

פרח פנימה

פרח מקרוב

.

קטנים

הפרחים. היצורים הקטנים שזימזמו מעליהם. החרדון שרישרש והופיע ונעלם. הציפורים שדאו מעל ואלה שצייצו בסבך. מי שזיהיתי ומי שלא הכרתי. הדברים שאיבדו עוברי האורח שהיו כאן לפני. הסימנים שהאדם משאיר ואלה שהחיות מסמנות. העתיק והחולף ומה שמשתנה ללא הרף.

צל של קוץ

סחלב

.

 

8 תגובות to “מקום קטן אחד”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, "אמר אז יואל סלומון ושתי עיניו הוזות/אני נשאר הלילה פה על הגבעה הזאת"… מרוב גומחות אקולוגיות ייצמחו לך כנפיים של ציפור (-:

  2. ריבי מהמעבדבדה Says:

    זה מקסים לאן שלקחת את המונח הביולוגי הזה שעברו כל כך הרבה שנים ממתי שנתקלתי בו לאחרונה. ישר חשבתי על הפנטזיה הכי גדולה שלי בתור ילדה-שתהייה לי גומחת חלון לשבת ולקרוא בה…

  3. אמא Says:

    ילדת הטבע שלי.

  4. David Palma Says:

    1. אשרי הגומחה שהציתה לבבות
    2. עכשיו זו העונה הכי מסוכנת בשנה ללב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: