שְלוּבִים

ד' בתמוז

 016

.

קריאות תרנגול ננעצות, קוצבות,

עורבים מוכיחים בברוש,

והשינה עפה ממני ואלי,

מלעיטה אותי חלומות קרועים מהמקור

 

בווילון הלילה מסתמנים כבר קפלי אור

ומשאית זבל עולה ברחוב שבין הבטן ללב.

חורקת, מהפכת, דוחסת, מכה בברזלים:

אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי

 

אבל הנה הוורוד כתום הזה של הבוקר

כמו בכלים שלובים, עולה בהר וּבפנים

ואני אומרת:

די.

8 תגובות to “שְלוּבִים”

  1. avivitmishmari Says:

    נהרגתי קצת בפוסט הזה. ולא ברכות – בשוונג.

    אבל מה, כמו שכתבת, קמים בבוקר וממשיכים. ססאמו.
    חיבוק.

  2. עמית מאוטנר Says:

    פילחת את הלב כמו קליע
    ביופי של מלים!

  3. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, אני דווקא לא שמעתי את השוונג וגם לא הקליע.
    אלא רק את הגונג (-:

    בכלל, להוציא את קטע הקולות שבחלום (אליו אני צריך להתרגל)
    והאוטו-זבל המטרטר,

    מאחורי הכל
    יש גן יפני פורח.

  4. levilidar Says:

    הרי את שומעת שזאת משאית זבל. אז איך את יודעת?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: