[7] קליפ פלסטיק וורוד

לא הייתי צריכה להגיד לך את זה ככה, סליחה, לא הייתי צריכה להנחית את זה עליך, אני לא יודעת מה קפץ עלי, סליחה. סוכר? בלי, תודה, הוא אומר ומתיישב מולה כולו אפור. היא ממשיכה להתנצל תוך שהיא מכינה קפה. דבורי תפסיקי להתנצל, זה בסדר, את לא גילית לי את זה, באמת. בגלל זה הייתי שיכור. אה באמת? טוב, אני שמחה שאתה מודה בזה סופסוף, כי עד הרגע שנרדמת המשכת להצהיר שאתה בכלל לא שיכור, גם אחרי שממש בנס, שתדע לך, בנס, לא טינפת לי את המונית. הוא מרים אליה את העיניים התכולות שלו ויש בהן כזו חרדה שהיא מיד צוחקת: די, תפסיק, זה בסדר. היא מניחה מולו את כוס הקפה והוא מתקפל, קורס סביבה ושותק. היא רוחצת כלים ואז מתחילה להוציא דברים מהמקרר. קצת מהמבוכה שהוא בכלל כאן עכשיו וקצת כי פשוט כבר צריך לעשות את זה. מלפפון משנת שמונים ושתים, קוטג' מתשעים ושבע, היא מכריזה ומשליכה לפח. איך אתה מרגיש? היא שואלת, וגבה אליו. חרא, הוא עונה, חרא, וגם איזה מין הקלה, מוזר. זה כאילו שידעתי את זה כל הזמן ורק הייתי צריך כבר שיגידו לי, לא את, לא את דבורי, זמר אמר לי. זמר? כן, הוא אשכרה תפס אותם על חם. הוא עשה מזה סצנה שלמה, אני הייתי מוותר על זה, היה מספיק לי אם הוא רק היה אומר לי, אבל הוא, יש לו נטייה לדרמה לאח שלי, אירגן לנו הפקה מושקעת. אח, מתפוצץ לי הראש.

היא סחבה אותו במדרגות פחות או יותר, והפשיטה אותו, פחות או יותר, וכל הזמן הזה הוא הכריז שוב ושוב שהוא לא שיכור, ועשה עוד דבר אחד תוך כדי, משהו שהצחיק אותה וצבט לה בלב ביחד. הוא חרז את השם רננה שוב ושוב ובכל צורה אפשרית, ירה את זה בצרורות בכל פעם. והיא הבינה טוב טוב את כל המר ממוות הזה שעובר עליו עכשיו, את האהבה/שינאה ששוטפת אותו. היא נתנה לו גופיה של דורון שנשכחה בצד שלה בארון. הוא נשכב בלי שאלות בכלל, באלכסון מושלם, על המיטה הגדולה. וככה זה היה עד שהיא הלכה לישון על הספה בסלון: צינה כינה שמנה שכינה רננה רננה. הפסקה להקאה מתחת לעץ בכניסה לבניין שלה. שמנה שנונה אנינה חנינה רננה רננה. הפסקה להקאה בשירותים. אמינה מבינה משתינה רננה רננה. עוד גל בשירותים ודי. אחרי שהוא השתרע באלכסון והיא כיבתה את האור, חשבה שנרדם ולחשה לעצמה: זונה בונה רננה רננה. ציחקוק עלה מהחושך: זונה בונה רננה זונה.

כשאתה יוצא תטרוק את הדלת, טוב? אני חייבת לרוץ. היא לא חיכתה לתשובה אבל הוא אמר בקול שהחזיר אותה למטבח: אני לא מסוגל להזיז את עצמי. אין לי לאן ללכת. אני יכול להשאר כאן? בבקשה. וככה זה נהיה, שהוא נשאר אצלה. בלילה הבא הוא ישן על הספה. הוא לא ביקש שוב, הוא פשוט נשאר. ביום ראשון הוא עשה קנייה ענקית בסופרמרקט, ביום שני הוא בישל המון ומילא את המקרר, ביום שלישי הוא ניקה את הבית ניקיון יסודי. ביום רביעי הוא אפה עוגה וקנה פרחים. ביום חמישי הוא צבע קיר אחד בסלון בצבע כתום בהיר ועדין. ביום שישי היא חזרה בצהרים הביתה והוא לא היה. זה לא היה שונה משאר הימים שקדמו, בבקרים היא יצאה לפני שהוא התעורר או לקחה אותו לסדנה אם ביקש, היא לא ראתה אותו הרבה וכשנפגשו הוא שתק רוב הזמן וגם היא שתקה. אף פעם לפני זה לא היה לה כל כך קשה לשתוק, זו בדרך כלל ברירת המחדל שלה, אבל עכשיו השתיקה היתה מין סד לוחץ שכזה, מוזר, שלא כדרכה היא רצתה לדבר, היא רצתה לשאול. אבל היא שתקה כי הוא שתק ונראה היה שהוא זקוק לשתיקה הזאת. המקרר היה מלא, הבית היה נקי, קיר אחד בסלון היה כתום והפרחים הלבנים שהוא קנה עמדו על הרקע הכתום ופצעו לה את הלב. חזרתי הביתה, רננה ואני דיברנו ואנחנו רוצים לחזור ולראות. זה מה שהיה כתוב בפתק שהוא השאיר לה על השולחן במטבח, שהיתה עליו עכשיו מפת פלסטיק אדומה מנוקדת לבן, וקערה כחולה עם לימונים גדולים. הבית היה יפה מתמיד וריק מתמיד. רננה זונה זונה היא לחשה לעצמה וכעסה על עצמה וכשהוא התקשר היא אמרה לו: תודה על כל מה שעשית בבית, הכל כל כך יפה, תודה. ובהצלחה עם רננה. אה, תודה, שטויות עשיתי את הכל כי טיפסתי על הקירות מרוב עצבים, הוא אמר ולקח ממנה גם את המעט שהיה שלה.

15

קונכיה

לאמא שלה אין איך להסתיר. כשהיא מסמיקה רואים עליה ועוד איך, ועכשיו הפנים שלה ממש עלו באש. זה היה כשהיא שאלה: מה קרה לתמונה של אבא? שאלה ומיד הצטערה, גם כי אמא שלה מיד התחילה להסמיק וגם כי היא לא טיפשה כמו שהיא עשתה את עצמה, היא ידעה שזו שאלה לא הוגנת. התמונה הגדולה הזו של אבא שלה היתה תלויה שם מיום השלושים למותו, ועכשיו היא לא שם כי שמוליק עבר לגור כאן. נכון אמא? אמא שלה הנהנה ולקחה טישו ומחטה את אפה. אני מצטערת דבורה. לא אמא, אל תצטערי, אני מצטערת שהייתי כזאת הבלה, סליחה. זה טוב אמא, זה טוב, בחיי. היא חיבקה אותה ושאלה: מתי שמוליק חוזר כבר, אני רוצה לחבק אותו גם. תודה דבורה, אמא שלה המשיכה למשוך באף ולנגב את העיניים, אז היא הרשתה לעצמה גם לקחת טישו ולעשות אותו דבר, עד שהקרקוש של המפתחות בדלת נשמע ושמוליק נכנס. זה מצחיק קצת, מוזר ומקברי, אבל אמא שלה ושמוליק הכירו כשכל אחד מהם סעד את בן זוגו במחלתו לקראת סוף חייו. הם נהיו חברים למלחמה במחלה, להשלמה איתה, לאבל ולהחלמה, הם נהיו חברים טובים וחיכו שנה שלמה עד שהמצבות של בני זוגם היו כבר מאובקות מעט כדי לחשוף את האהבה שלהם ועוד שלוש שנים עד הרגע הזה, עכשיו. כמו בנקודות המצטברות ומתחברות לאט לאט לכדי תמונה, היא הבחינה בחפצים של שמוליק שהלכו והצטברו בבית של ההורים שלה. ועכשיו היא קמה לקראתו וחיבקה אותו. הוא עמד בדלת המום, עם השקיות מהסופרמרקט ועבר גם הוא בבת אחת אל ההסמקה ואל הדמעות. תודה דבורה, תודה, זה היה חשוב לי מאוד.

אם יש בעולם מישהו שהוא ההיפך הגמור מאבא שלה, זהו שמוליק. כמה הגיוני. החבר של אמא שלה הוא איש גדול, חיוור ושמנמן, מאחורי משקפיו הגדולים והעבים ניבטות זוג עיני תינוק גדולות ותמימות, רציניות עד אימה. אבא שלה היה איש קטן ושחור כפחם, רזה וצפוף, כולו שרירים וצחוק, מרגליו החזקות שאינן יודעות מנוחה ועד קמטי הצחוק סביב עיניו השחורות והקטנות שעוד מילדותה קראה להן צימוקים. היא היתה צורחת: צימוקים, צימוקים, צימוקים, והוא היה מעיף אותה, מניף אותה, מסחרר אותה סביב סביב עד שהיתה צונחת, מתמוטטת, מתנשפת למרגלותיו: אבא, עוד קצת… במשפחה שלהם יש בדיחה ישנה וקבועה, שכששולי נולד אמא שלהם הכניסה המון חלב לקפה של אבא, אבל כשהיא נולדה כבר פשוט נגמר החלב. תגיד שמוליק, הבאת חלב? אמא שלה שאלה אותו עכשיו, ואז פתאום הסתכלה עליה ושתיהן התחילו לצחוק ביחד. מה קרה? שמוליק שואל, והן מתפוצצות ואחרי שהוא חזר שוב ושוב היא התנדבה להסביר לו ואמא שלה לקחה עוד טישו אחד.

כשהיא נפרדה מאלכס היא איבדה את היער שלהם אבל היא איבדה גם עוד דבר. אולי אפילו עוד יותר חשוב. כי אלכס היה גם, ואולי קודם כל, החבר הכי טוב שלה, ואף פעם לא היה לה חבר כמוהו. לא היה לה עם מי לדבר על הפרידה ממנו, ולא היה לה עם מי לדבר על היציאה החורקת האיומה של דורון מהחיים שלה, ועל הכניסה המוזרה והיציאה הדפוקה של אושיק מהם. לא היה לה עם מי לדבר בכלל, כבר כמעט שש שנים.

2 תגובות to “[7] קליפ פלסטיק וורוד”

  1. adyquilts Says:

    את כותבת כל כך יפה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: