[12] סוכריה ירוקה

תדליקי, תגבירי, פתאום תרצה חייבת לשמוע חדשות, זה על המשפט, נו, של השחקן הזה. היא מדליקה ומגבירה את הרדיו, ותרצה נכנסת למתקפת עצבים. קודם כל היא מתעצבנת על השחקן בעצמו, שברור שהוא לא מבין מה הוא כבר עשה, אחר כל היא מתרתחת על המגישה של התכנית, שלא מבינה למה השחקנית שהוא הטריד חיכתה כל כך הרבה זמן עד שהיא התלוננה, ובסוף היא מתפוצצת על החבר הטוב של השחקן, שמתנדב לא להבין למה כולם מאמינים לפרֵחה הזאת ולא לשחקן שהוא באמת, נשמה טהורה, ובחיים לא נגע בזבוב. תרצה נושפת נשיפה ארוכה, היא נורא מצוננת ולכן היא נשמעת כמו קומקום שהשתגע. היא נותנת לה סוכריית אקליפטוס וצועקת: אני משתגעת, מה יש להם כולם? למה הם לא מבינים? אף אחד לא מבין כלום, ומי שמבין עושה את עצמו שהוא לא מבין. באמת, למה גבר כל כך מוצלח וידוע יעשה כזה דבר לבחורה כל כך צעירה, איזה מטומטמים אלוהים אדירים. תרצה עוצרת רגע לנשום ופתאום היא, תופסת את עצמה אומרת בלי שתכננה ובלי שתוכל לעצור את זה: אף אחד לא מבין תרצה. אף אחד. ונהיה שקט. שקט למרות הג'ינגלים והפרסומות המטופשות. היא מכבה את הרדיו ושקט אמיתי ממלא עכשיו את המונית לגמרי. דבורי. אומרת תרצה ברכות, בקול היפה הזה שלה. הן עומדות בפקק בכניסה לירושלים. גשם יורד, גם הוא רך מאוד. דבורי. אומרת תרצה, זו הפעם הראשונה שהיא קוראת לה דבורי, בלי לדעת אפילו שזה השם שבו קוראים לה מי שקרובים אליה, כאילו מעצמה היא יודעת את זה. דבורי. אומרת תרצה. וזהו. היא לא אומרת יותר כלום. צליל הגשם והרעש הקצוב העדין של המגבים, שבולעים את כל רעשי העולם ונותנים לכאב שלה פתאום להיות. להיות כאן עכשיו. לדבר את עצמו מעצמו.

28

29

עיפרון של איקאה

היתה חמימות כזו נעימה של אולי כמעט אביב, ושקט בשכונה, והיא קמה מאוחר וידעה שזו שבת אחרת לגמרי. לראשונה מאז דורון עזב היא לא עבדה ולא ברחה מהבית. ביום שישי היא ניקתה את הבית ואפילו קנתה פרחים, כלניות, אולי כמעט אחרונות. היא ישבה בריבוע שמש במטבח ואכלה ארוחת בוקר ארוכה ואיטית וקראה בעיתון, היתה לה גם עוגה טובה שאמא שלה נתנה לה אמש בארוחה המשפחתית וקפה טעים שהיא הכינה ממש לבד, בפעם הראשונה, במכונת האספרסו שדורון זנח. אחר כך היא הורידה את הכובע והשלטים מהבהמה ונסעה למשתלה. נענע, לואיזה, לימונית, שיבא ומרווה. היא שתלה באדנית ושמה אותה על החלון הגדול במטבח, שעכשיו כשנגמר החורף לא יסגר יותר עד החורף הבא. היא לא רק ניקתה את הבית, היא גם סידרה אותו לגמרי מחדש, הזיזה את כל הרהיטים כמעט, כל מה שאפשר היה להזיז בבית היא הזיזה, הפכה ושינתה. היא תלתה את הוילון החדש ופרשה על הרצפה את השטיח החדש ועל הספה את הכיסוי החדש. את כל הדברים האלה היא קנתה לבדה בפעם הראשונה בחיים שלה. כשהן חזרו מחיפה תרצה אמרה פתאום: מזמן לא הייתי באיקאה, בתור אנטי קפיטליסטית יש לי חיבה מאוד משונה למקום הזה. אף פעם לא הייתי שם, היא הודתה, ואני בכלל לא אנטי קפיטליסטית, פשוט לא יצא לי. הן נכנסו והלכו לפי הקצב של תרצה ועצרו בכל פעם כדי לנוח קצת: פעם התרווחו להן בסלון לדוגמא ופעם ליד שולחן משרדי, ובאגף הילדים תרצה אפילו השתרעה לה מעט במיטה הקצרה. היא ישבה לידה, מחבקת דובי חמוד ורך. תרצה עצמה עיניים ופתאום אמרה: אושיק התקשר, הם באים לפסח לארץ. אה, והוא אמר שאני אגיד לך שזה אות ממלחמת העצמאות. בסוף הן גם שתו קפה ויצאו עם עגלה מלאה. לתרצה יש חולשה לכלים יפים והיא קנתה גם וילון חדש לאמבטיה.

זו היתה הפעם הראשונה היא נכנסה לבית של תרצה מאז שהכירו, היא עלתה לשם לעזור לה עם הדברים שקנתה ונורא התרגשה. הן באמת היו קרובות עכשיו מאוד. באותו יום של גשם, ברחם המונית, לצליל הגשם והמגבים, סופר סוף סוף הסיפור. ככה, פתאום, בפקק בכניסה לירושלים. כשהן הגיעו לאוניברסיטה הן ישבו עוד קצת בשקט. כל זמן שהיא סיפרה תרצה רק הקשיבה. בלי לשאול שאלות ובלי להגיב בכלל. כשהיא היתה נתקעת או נחנקת, תרצה רק שתקה ונתנה לזה להמשיך. בסוף היא התרוממה במושב האחורי במאמץ רב, רכנה אליה, שלחה אליה את כף היד היפה שלה וליטפה לה את השיער: עכשיו תנוחי, טוב דבורי? אל תעשי עכשיו כלום, תשארי לך כאן ותנוחי, בסדר? והיא באמת השכיבה את הכיסא ונרדמה מיד וישנה טוב, עייפה מהמאמץ, מרוככת מהדמעות.

פקק שעם

שלא תחשבי שאני לא רואַה מה את עושה, אומרת לה רננה בשקט, בקול הצונן הזה שלה עם העיניים היבשותת האלה שלה, והיא קופאת. במקום שרננה תהיה נבוכה ממנה, היא לוחצת אותה אל הפינה ותוקפת. מה היא יכולה כבר לענות לה? שלא תחשבי שלא רואים, כולם רואים איך את מנסה להגיע לאושיק דרך אמא שלו. המילים האלה כל כך מגוחכות, קודם כל מי זה כולם? וחוץ מזה היא הרי הגיעה בדיוק להיפך, לאמא של אושיק דרכו, הוא זה ששלח אליה את תרצה, ומהרגע בו נודע לה שהיא אמא שלו היא רק מנסה להדוף את הידיעה הזאת ממנה. אבל יש הרי קול קטן בתוכה, שמאותו רגע עצמו, מאשים אותה בדיוק באשמה הזו, ורננה רק מגבירה אותו עכשיו ונותנת לו את קולה המקפיא. היא לא עונה לה, מה שיכול אולי להיחשב כהודאה אבל היא פשוט לא מצליחה להוציא הגה. למזלה תרצה קוראת לה עכשיו מחדר העבודה שלה, היא חייבת להראות לה משהו. היא לא רצתה ללכת לארוחת הערב הזאת בכלל, היא לא רצתה ותרצה כל כך ביקשה, שכנעה, הפצירה כמעט התחננה, ובסוף שלפה את הקלף שאחריו היא כבר לא הצליחה להתנגד: אבל אושיק ביקש שאני אגיד לך לבוא, נו, בבקשה תבואי. תבואי. ולמרות שהיא ידעה שזו בדיוק הסיבה לסרב, היא הסכימה. ועכשיו היא עומדת מול תרצה בחדר העבודה העמוס והצבעוני שלה ולא שומעת מילה ממה שהיא אומרת לה, הכל ממוסך ומעורפל והמוח שלה מזמזם והיא רוצה לברוח.

טוב ילדים, בואו לשולחן, עושה שלווה פרודיה על אמא שלה, עם המבטא האמריקאי הקל שלה. והם מתכנסים מכל החדרים: אושיק וזמר מתווכחים על משהו וצוחקים, רננה מדברת עכשיו עם רותי אשתו של זמר ונועצת בה תוך כדי כך את המבט שלה בכוח ובלי להרפות. תרצה כל כך מאושרת שכל הילדים שלה עכשיו כאן, אושיק ורננה באו לפסח מלוס אנג'לס. שלווה הכינה ארוחה נפלאה, ובדיוק כמו השם שלה, משרה סביבה נעימות ונינוחות, שהיא מרגישה אבל לא מצליחה להתרווח בתוכן, לא מצליחה בכלל. קודם, כשרננה לכדה אותה ואמרה לה בשקט את המילים האיומות ההן היא רצתה להיעלם, והנה היא בכל זאת יושבת כאן, מרגישה מחובקת בחום ומגורשת בקור בעת ובעונה אחת. את יודעת כמה שמענו עליך? אמרה לה שלווה כשנכנסה, וחיבקה אותה ונתנה לה כוס סנגריה חמה ודאגה למלא אותה בכל פעם שראתה שהתרוקנה, צוחקת: אל תדאגי, אין בזה הרבה אלכוהול. אבל כנראה שהיה. היה מספיק בשביל לטשטש אותה ולעמעם אותה ולגרום לחדר לחוג סביבה ולדברים של רננה לחוג בתוכה לכיוון ההפוך. ומכיוון שהתיישבה כבר אכלה ומכיוון שאכלה כבר נשארה גם לקפה וכל הזמן הזה לא הצליחה להוציא אפילו מילה. אושיק לא דיבר איתה בכלל כל הערב, ורק שאל רגע לפני שיצאה: ומה שלום הבהמה? והיא ענתה: טוב, תודה, סוחבת. ונהיה לה חמוץ נורא כי הוא התעקש להזכיר דווקא את הקשר הבטוח שלה אליו, העובדה שהיא נהגת מונית והוא נוסע, וזהו. היא התקשרה אל שולי שיקח אותה הביתה. את שיכורה אחותי? הוא שאל כשנכנסה למונית, והיא גילתה שהיא עדיין מחזיקה ביד פקק שעם של בקבוק יין.

 

2 תגובות to “[12] סוכריה ירוקה”

  1. דורית Says:

    איזה יופי איזה יופי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: