[16] כפית ורודה של גלידה

עברו כבר כמה שבועות מאז שהיא סיפרה לה את הסיפור שלה, את מה שקרה לה שגרם לה להפסיק את הלימודים לתואר השני אחרי כמה חודשים. העניין לא הוזכר שוב, עד שיום אחד כשהן עשו את עצירת התה ונשימה שלהן על הספסל שלהן בדרך חזרה מירושלים, הפעם עם גלידה. היא כמו תמיד רק וניל ותרצה חייבת שיהיו לה אלף טעמים. ותרצה אמרה פתאום: כשאושיק היה קטן היה לי נורא קשה, הייתי נורא צעירה ובודדה והיו לי דרישות נורא גבוהות מעצמי, ואז מישהי סיפרה לי שיש קבוצת נשים שנפגשות לתמיכה הדדית, לא ידעתי בדיוק מה זה אבל הלכתי. את לא מאמינה איך זה שינה לי את החיים. דיברנו שם על הכל. על גידול ילדים, על אהבה, מיניות, על עבודה, על מה לא. פתאום ראיתי שלכולנו יש אותן בעיות, שכולנו נתקלות באותן חומות, שכולנו סובלות מדיכוי וגם במקומות הכי לא צפויים. כולן סיפרו סיפורים דומים למה שאת סיפרת לי. ואת יודעת מה משונה? שעברו כל כך הרבה שנים מאז וכאילו כלום לא השתנה. לכאורה כן, אבל בעצם ממש לא. עדיין אנשים לא רוצים לראות ולא רוצים להבין. היום סטודנטית אחת ביקשה לדבר איתי בסוף השיעור, בגלל זה איחרתי. היא סיפרה לי משהו שפשוט הרתיח אותי, היא ניסתה להתלונן על מתרגל אחד שהטריד אותה והדיקנית התחילה להאשים אותה ולשפוט אותה וניסתה לטייח את כל העניין ועכשיו היא מתלבטת מה לעשות עם זה. האמת, מה אני יכולה כבר להגיד לה? מה? להלחם, להרוס לעצמה, לעזוב כמו שאת עזבת, לשכוח? זה כל כך מרגיז אותי. אני מדברת איתם בשיעור על תרבות נגד, על לא לשתוק, על הכל, ואז אני צריכה לנחם אותה, ולבכות איתה, ולקבל את זה שהיא לא יכולה לעשות כלום. דבורי, נשבר לי, נמאס, בואי נברח מפה, בואי. תרצה פרצה בבכי ובכתה שעה ארוכה, והיא ידעה שיש כאן הרבה יותר מהעניין הזה האחד. שזה המשא הכבד כל כך שהיא סוחבת. הבדידות שלה ארוכת השנים, הזכרונות, הגעגועים לאושיק, המלחמות שלא נשאו פרי, הימים שעוברים, והמחלה שלה שהולכת ונוגסת בה, מעייפת אותה, מכניעה אותה. שיבא קפצה על הספסל מצידה שני של תרצה, ושמה את הראש בחיקה. בדרך כלל תרצה בוכה מאחור והיא נוהגת, אבל עכשיו היא ישבה כאן, על הספסל לידה, והיא מצאה שהדבר היחיד שהיא יכולה לעשות הוא לתת לה יד, וזה מה שהיא עשתה: היא לקחה את היד היפה של תרצה והחזיקה אותה ביד שלה, הרבה יותר קטנה וכהה, אבל עוטפת ומחזקת כמה שהיא יכולה. תרצה הניחה את ראשה על הכתף שלה.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: