[3] במראת הצד: שתי נשים על גשר, שיערן עף ברוח

מה אני יגיד לך מתוקה שלי, זה הכל היה כתוב, אני ראיתי את זה ישר. תראי, את אחד והוא חמש, זה פשוט לא הולך ביחד, אני ידעתי. זהו, זה פשוט לא היה בקארמה שלכם. מה קארמה, היא מבליעה צחוק קטן ושואלת: מה שלומך פנינית, מה קורה? הדפיקות הנמרצות של פנינית בדלת, העירו אותה מנימנום צהרים קצר על הספה, שהפך המפתיע לשינה עמוקה. מה אחד, מה חמש? היא מבולבלת והלומת שינה. אם היא היתה צלולה היא לא היתה שואלת, היא הרי יודעת מה זה המספרים האלה שפנינית דוחפת לכל מקום. אבל לא בטוח שפנינית היתה מוותרת לה על ההסבר, ועכשיו היא מקבלת נאום מפורט ביותר בעניין הגימטריה שלה ושל דורון, כמה שזה פשוט לא התאים, כי היא חמש מאות ושלוש ודורון מאתיים שבעים ושמונה שזה אומר שהיא שמונה ודורון שבע, וזה אף פעם לא עובד והיא ידעה שזה יגמר מהר מאוד. כן, כן, היא מהנהנת ותוהה איך לא להזמין את פנינית להכנס אבל פנינית לא מחכה שיזמינו אותה, היא שועטת פנימה וממשיכה עם הגימטריה ועם הקארמה ובין לבין היא משחילה התפעלות מהקיר שאושיק צבע וקוראת לה שוב ושוב נשמה ואז מפילה את הפצצה. כי רוחניות זה רוחניות ולהיות בעלת בניין זה להיות בעלת בניין, והיא היתה בעלת בניין עוד כשהיתה פנינה, והיא יודעת אמנם לחשב גימטריות אבל יותר טוב מזה היא יודעת לחשב דולרים. והיא נאלצת, את מבינה מתוקה? נאלצת להעלות את שכר הדירה כי הדולר מאוד ירד וכולם מעלים עכשיו ו… היא שומטת את הדיבור הארצי הזה ברגע שאמרה אותו ומיד ממליצה לה לתלות מראה כאן, את רואה  נשמה? כאן, הכיוון של הפנג שואי מתנגש לגמרי, את רואה? כן פנינית, בטח, בסדר, תודה. היא הודפת אותה החוצה בעדינות ובנימוס ואז היא נשענת על הדלת מתנשפת ושואלת את עצמה אם היא באמת הודתה עכשיו לבעלת הבית הרוחניקית שלה על שהעלתה לה את שכר הדירה. ריח כבד של פאצ'ולי משאירה אחריה פנינית, וניחוח חמוץ של קלישאות רוחניות בשקל. ושיהיה לך ערב קסום, היא חתמה כמובן, כשהואילה בסוף לצאת.

היא חוזרת לספה. הגרון שלה יבש. מהיקיצה האלימה הזאת, מהבשורה על העלאת שכר הדירה. גם ככה היה לה קצת קשה מאז שדורון עזב, אבל הדולר באמת ירד ואמא שלה עזרה, אבל עכשיו אין ברירה. היא חייבת למצוא שותף. השם הראשון שקופץ לה לראש מייבש לה עוד קצת את הגרון. הוא שאל אותה רק לפני כמה ימים, כשחזרו מההפלגה, אם היא מכירה מישהו שמחפש שותף. הוא אמר את זה בשקט, תרצה ודווידי מתווכחים וויכוח אחרון ברקע, אני קצת מתחרפן שמה לגור איתה, אני חייב למצוא דירה.

זה הגיוני, זה מתבקש, זה כל כך מטומטם לעשות את זה, היא יודעת. היא נדחפת לערבב את החיים שלה בחיים של השניים האלה והיא לא מצליחה לעצור את זה.

היא הלכה אל שולי וישבה אל המחשב שלו, ופרסמה מודעה באינטרנט ועוד לפני שגמרה לשלם, הנייד שלה כבר היה מוצף שיחות. היא לקחה פרטים של כמה מועמדים וכיבתה אותו. היא ישבה עם הפתק עם הפרטים האלה והראש שלה התחיל לכאוב: נו, תבכי קצת, כבר מזמן לא בכית, תבכי קצת ותעשי מה שבא לך. היא בכתה קצת ועשתה מה שבא לה, לא היה שם אף אחד בסביבה לעצור אותה. אושיק, אתה רוצה להיות שותף שלי? היא שאלה. בטח, הוא ענה, ובא להיות השותף שלה.

8

מה? זה כל מה שיש לך? היא נדהמה לראות אותו מגיע עם גיטרה, כמה ארגזים ושני תרמילים. רוב הדברים החומריים שיש לי בעולם נמצאים בינתיים בסדנא. מקרר, מכונת כביסה, רהיטים, קומקום, כוס, כפית… מחר אני אביא את המחשב, שמתי לב שלך אין. נכון, שלה התקלקל מזמן וכשהיתה צריכה היתה משתמשת בשל דורון וכשהוא עזב אז בשל שולי. זה לא ממש חסר לה עכשיו. הוא הגיע לפנות ערב בדיוק כשהתחיל לרדת גשם חזק. הייתי בטוחה שהחורף כבר נגמר ושמתי אדנית על החלון, אוי, היא אמרה. זה כנראה המלקוש, הוא אמר, אז אני מוריד את האדנית ואני מכין לנו שוקו-א-לה-מלקוש, הוא צחק במבטא צרפתי, הוריד את האדנית, סגר את החלון, ניגב את הרצפה, דחף ארגז אחד אל המטבח את השאר ואת הגיטרה אל החדר הריק, הטיל לשם גם את התרמילים וסגר את הדלת. עכשיו שוקו. היא ישבה על הספה מחממת את הרגלים כנגד תנור שלושת הסלילים, שיבא רבצה גם היא מולו, צולה את האף שלה, הוא הכין שוקו שמילא את הבית בריח טוב. מה זה הריח הזה? שמתי קצת רום, הוא ענה והשתרע על השטיח למרגלותיה, מלטף את הכלבה ומניח בטבעיות את כפות רגליו בגרבים כחולים ליד אלה שלה הגרובות בסגול. הגשם התחזק. אתה מה זה צדקת בקשר לאמא שלך ודווידי. אני ביררתי את זה. מה? איך ביררת? הוא משעין את לחיו על כף ידו ושותה את הלגימה האחרונה מהשוקו שלו. ביום ראשון היתה לה ישיבה בחיפה, בדרך אמרתי לה שאני נורא מצטערת אם דווידי עצבן אותה, שאני מצטערת שלקחתי אותה לשוט עם האנטיוכוס הקפיטליסטי הזה. אני לא מאמין. אני לא מאמין שאת כזאת תחמנית דבורי. אתה שומע, איך שאמרתי את זה, אני רואה אותה מסמיקה, אמא שלך, כמו ילדה בת חמש עשרה בחיי. והיא אומרת לי, טוב, הוא לא כל כך נורא ומתחילה להיחנק ולגמגם. אז אמרתי לה, לא? החוצפן הזה עוד העיז לשאול אותי מתי תבואי עוד פעם. הוא כבר מתגלגל מצחוק: אני לא מאמין, יא אללה דבורי, את גדולה. אתה שומע, היא שאלה, מה? באמת? הוא שאל? ואז היא נשברה ועברה לשחצנוע. למה היא עברה? לשחצנוע, נו, זה כשמישהו אומר על עצמו דברים משמיצים, כאילו צנועים כאלה, אבל נו, אתה מבין. כן, אני מבין לגמרי, היא יודעת לעשות את זה אמא שלי, נו? כן, אבל אתה יודע, אני ראיתי שזה באמת מעורבב בחרדה אמיתית, אז אמרתי לה שלדעתי דווידי לגמרי דלוק עליה ושתפסיק כבר להצטנע ולהמעיט מערכה ודי. ואז היא סיפרה לי על גידי. גידי, אה טוב, הוא נאנח ולוקח את הספלים למטבח.

מה? באמת? הוא שאל? תרצה אמרה בקול קטנטן, והתחילה להוציא ולהכניס דברים לתיק הגדול שלה בתנועות נמרצות. הוא באמת שאל? כן תרצה, אני באמת חושבת שהוא נדלק עליך. את חושבת? באמת? את יודעת, כבר הרבה זמן לא פגשתי מישהו שהצחיק אותי ככה, שנתן לי כזאת קונטרה. אני לא מאמינה שהוא יכול להדלק על גרוטאה זקנה וחולה כמוני, די. טוב. אז את לא מאמינה, אבל אני ראיתי איך הוא הסתכל עליך ואני שמעתי את הקול שלו כשהוא שאל מתי תבואי שוב לשוט איתנו. את יודעת דבורי, מאז גידי לא היה לי אף אחד, וזה כבר המון זמן. גידי? מי זה גידי? גידי, נו, זה אבא של שלווה וזמר. לא סיפרת לי עליו אף פעם, תספרי לי תרצה. ותרצה מספרת. בדרכה המיוחדת, שבה החיים שלה נשזרים אל סיפור גדול יותר. סיפרה לה. עד שאושיק, שאז עוד היה אנדי, היה בן שמונה, היא היתה לבד. אז היא עוד היתה מישהי אחרת לגמרי, קראו לה טֶרזה, טֶרי, היא היתה בת להורים פרוטסטנטים שמרנים, וואספים טיפוסיים מבוסטון והיתה היפית למורת רוחם, מה שגרם לקשר בינה לבינם להתרופף מאוד. אבל היא היתה מאוד עצמאית, גרה בברקלי ולמדה סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ואלה היו הימים של אהבה חופשית וכל זה, ובחור יפה כמו גידי היא לא ראתה בחיים שלה. היא פגשה אותו באיזה מסיבה, קצין בצבא הישראלי המפואר של אחרי מלחמת ששת הימים. והיא, עם כל הפציפיזם שלה, עם כל ה'עשו אהבה לא מלחמה' וכל זה, היא נדלקה דווקא עליו. עם כל השחצנות הזו שלו, כל הגבריות הפשוטה הזו שלו, נו, היא לא כל כך גאה היום לספר את זה, אבל ככה זה היה. ההיפית הזאת, אלמנת ויאטנאם הזאת, הפמיניסטית הרדיקלית הזאת, נו. הוא כבש אותי בדיוק כמו שכבש את השטחים, היא צוחקת. הוא לקח אותה ואת אנדי איתו לישראל. זה לא לקח לה הרבה זמן להתפכח, אבל שלווה וזמר כבר נולדו, בהפרש קטן מאוד, וזה נהיה ככה: היא כבר לא כל כך אהבה את גידי, אבל היא כבר מאוד אהבה את ישראל, הרגישה שייכת לכאן לגמרי, וזהו. את מבינה? אני הייתי נשואה לבחור הזה, שהתעסק בכל הדברים הביטחוניסטים האלה, נסע וחזר לאפריקה ולכל מיני מקומות שאני אפילו לא רציתי לדעת, ולא טרחנו אפילו להתגרש. הוא היה אבא של שלושת הילדים, דווקא אבא טוב, כשכבר היה כאן, גם לאושיק, ואני חייתי את חיי, ומה שכן נשאר ביננו, וכאן תרצה מסמיקה עמוקות, זה המשיכה המינית. כאילו בשביל לעצבן אותי, כנגד כל העקרונות והדעות שלי, אני המשכתי לשכב איתו באותה תשוקה כמו בהתחלה. כל כך מוזר… היא השתתקה, שתתה תה ואכלה עוגיה, כשהסומק שהתחיל בלחיים שלה הולך ומתפשט לה אל הצוואר, מעמיק אל מתחת לחולצת הטריקו שלה, עם הציור של היונה כשהיא מהרהרת בדבר המוזר ההוא. ואז היא התנערה, הזדקפה, ניערה ממנה את ההירהור ואת הפירורים: את רוצה עוד תה דבורי? לא תודה. ומה עם גידי עכשיו? איפה הוא? הוא מת. מת? תרצה, נו באמת… כן, לפני עשר שנים בערך הוא התחיל לבוא פחות ופחות ואז הודיע לי שהוא נשאר לגור ביוהנסבורג, היו לו שמה כל מיני עסקים, והיתה לו ככה מסתבר גם אישה. שאלתי אותו אם הוא רוצה להתגרש והוא אמר שבשום פנים ואופן לא, שאני אישתו וככה אני אשאר עד הסוף. והסוף הגיע יותר מהר ממה שהוא חשב או שאני תיארתי לעצמי. לפני שש שנים הוא מת פתאום, ביוהנסבורג, לא נפרדנו אפילו, ככה פתאום. ועכשיו אני אלמנה גם של הצבא האמריקאי וגם של משרד הביטחון הישראלי. מה תגידי? שיחקתי אותה, לא? היא מנערת מהכוס שלה את טיפות התה האחרונות, מבריגה אותה על התרמוס הכחול ומכניסה אותו לתיק הגדול שלה. מה? מה את מסתכלת עלי ככה? היא צוחקת. תראי דבורי, המוות של גידי לא דומה בכלל למוות של אנדי, כמעט לא ראיתי אותו במשך הארבע שנים האחרונות לפני שהוא מת, כבר לא נשאר ביננו כלום חוץ מהשותפות של ההורות, זה לא שלא התעצבתי בכלל כשהוא מת, אבל ברשימה של הדברים שאני מתאבלת עליהם הוא באמת נמצא בסוף בסוף. מה שחשוב לי שתדעי, זה שבכסף שאני מקבלת ממשרד הביטחון אני לא משתמשת בשביל עצמי. לא למחיה ולא לשום דבר, זה רק בשביל מטרות חשובות, לַהרצאות בבתי ספר, לתרומות לאירגונים ועכשיו בשביל לקנות את הוואן.

6

7

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: