[6] במראת הצד: קשת בענן

נועם אומר: מה שאני הכי אוהב בעבודה שלי, זה שאני גומר לעבוד מוקדם בבוקר. אני עובר במאפיה וקונה לי לחמניה, וקונה לי שוקו במכולת, ואני הולך ברחוב לאט לאט ושותה שוקו ואוכל לחמניה חמה ורואה את העולם מתעורר ומוצא דברים שווים שאנשים שמו ליד הפחים ואז אני הולך לישון. תוך כדי שנועם אומר את הדברים האלה הוא מלפף תלתל שלה סביב האצבע שלו, משחק בו כבהיסח הדעת. היא נבוכה קצת אבל זה נעים לה נורא, האינטימיות הזו, החברוּת, וגם צריך להודות, המגע. היא חסרה את המגע מאז שדורון הלך. ואת? מה את הכי אוהבת בעבודה שלך? הוא שואל ומותח את רגליו אל התנור, וכמו חתול קטן הוא מתכרבל בחיקה על הספה. היא מציצה אל אושיק אבל לא מצליחה לראות לאן הוא מסתכל עכשיו. הפנים שלה בוערים, והיא יודעת, זה לא רק מהחמימות של התנור, המגע של הנועם הזה נעים לה כל כך. אני אוהבת לקחת אנשים זקנים. אני אוהבת לדבר איתם, יש בהם משהו שמעניין אותי, שמרגיע אותי. אני אוהבת לקחת אותם, ולדאוג להם, אולי זה בגלל שאין לי סבא וסבתא. מה, אין לך? שואל פתאום אושיק בקול רם, ואז קורים שלושה דברים בסדר הזה ומהר: תוך שהוא מדבר, אושיק מפנה את הראש אליהם, אל הספה, מבטו נשלח אל היד של נועם שעל הצואר שלה והיא קופצת ממקומה. מי רוצה קפה? היא שואלת, בקול רם מידי, והולכת מהר למטבח ועושה שם המון רעש ותנועות מיותרות.

16

שניהם רוצים קפה, היא מכינה להם וגם לה, ומביאה, וגם עוגיות, היא הולכת וחוזרת והולכת וחוזרת, ופותחת שוב ושוב את המקרר ואת הארון וטורקת ומוציאה ודוחה שוב ושוב את השיבה שלה לסלון, אל שני הבחורים האלה הרובצים שם, אחד על הספה, גורש עכשיו מהקן הנעים של חיקה, והשני שוכב על השטיח ומלטף את הכלבה. היא מתיישבת בכורסא. נועם מביט בה קצת מופתע אבל שותה את הקפה שלו ולא אומר כלום. אושיק חוזר שוב על השאלה שלו כאילו כל מה שקרה בדקות האחרונות לא קרה בכלל: מה, אין לך סבא וסבתא? לא, וגם לא היו לי אף פעם, אמא שלי התייתמה מאבא שלה כשהיתה ילדה ברוסיה, ומאמא שלה לפני שנולדתי, ואבא שלי בא בגיל מאוד צעיר לארץ, לבד, וההורים שלו מתו בקוצ'ין, והוא לא ראה אותם יותר. גם לי, אומר אושיק, גם לי לא היו אף פעם סבא וסבתא, כולם מתו בלי שהכרתי אותם, בארצות הברית. לגידי היה רק אבא שלא התנהג אף פעם כמו סבא, גם לא עם שלווה וזמר. אחרי שקט ארוך, נועם אומר וצוחק: טוב, כנראה שלי היו סבים וסבתות בשביל כולנו, יש לי אפילו סבתא אחת שעדיין חיה, היא גרה בגדרה, אני מת עליה. אושיק, מה אתה אוהב בעבודה שלך? אושיק לוקח את הזמן, לוקח לגימה מהקפה ואוכל עוגיה, ואז אומר בפה מלא: תתפלאו. הוא בולע ואומר שוב: תתפלאו, אבל הכי הכי אני אוהב את השקט, ז'תומרת, חוץ מהרעש של העבודה עצמה, אני אוהב ששקט, אני לא מבין אנשים שעובדים עם מוסיקה או עם רדיו, אני אוהב את השקט בסדנא. תגידו, ומה אתם שונאים בעבודה שלכם? נועם צוחק וגם הם ישר, כי התשובה ידועה: מה אני הכי שונא בעבודה שלי? את העבודה שלי… כי נועם, הוא עובד בלילות בחניון וזו באמת עבודה די איומה, והמזל הוא שנועם אוהב לקרוא וזה מה שהוא עושה רוב הלילה. הוא ישן כל הבוקר ואז קם לעשות את מה שהוא אוהב באמת, הוא כותב מוסיקה ומקליט ומקווה לטוב. ואת דבורי, שואל אושיק, מה את הכי שונאת בעבודה שלך? טוב, הבעיה בעבודה שלי זה העניין של הפיפי. הם מגחכים. נו, אל תצחקו, אתם בנים, אבל תבינו, לפעמים זה יכול להיות ממש מחריד, להיות צריכה פיפי ואז להיות צריכה לחפש איפה לחנות ואיפה להכנס, ומה את עושה אם יש נוסע והנסיעה ארוכה? בסדר, אני יודעת שזה נשמע טפשי… עכשיו הם כבר צורחים מצחוק, אז היא מלבה את הצחוק עוד יותר ומספרת להם איך עצרה פעם את הבהמה בחניה כפולה עם אורות מהבהבים וזקנה חמודה שהסכימה לשבת שם ולחכות, כי היא הבינה שמדובר בחיים או מוות. הם צוחקים, אוי הם צוחקים, לנועם נישפרץ הקפה מהפה, ואושיק בועט, כמו תמיד כשהוא צוחק, ברגליו הארוכות לכל עבר. ואחרי הצחוק שקט. שקט נעים. נועם עצם עיניו על הספה, אושיק עצם עיניו על הרצפה. היא העבירה את המבט שלה ביניהם כמה פעמים, וקמה, והלכה לחדר שלה לישון.

2 תגובות to “[6] במראת הצד: קשת בענן”

  1. levilidar Says:

    נישפרץ. איזה כיף. מי זה הנועם הזה ומאין הוא צץ פתאום?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: