[13] ברושים, דקלים, קברים

תראי, עם ההסטוריה המחורבנת שלי, בכלל לא רצו לגייס אותי לצבא, את יודעת שאני בכלל לא נחשב יהודי? אמא שלי עם היושר הזה שלה לא הסתירה כלום, ואני קיבלתי פטור מהגיוס והייתי צריך להלחם על הזכות המפוקפקת הזו. כמו אדיוט, בגלל שכל החברים שלי התגייסו, הלכתי ונלחמתי ובסוף קיבלתי ועשיתי צבא כמו שצריך, קרבי וכל הבלגן. תרצה ישבה בשקט, הכינה שניצלים ואכלה את הקירות כל השלוש שנים. אבל קצת לפני השחרור התחילו להתעורר אצלי כל מיני שאלות, דברים שראיתי לא מצאו חן בעיני, היו לי כל מיני התקלויות לא טובות עם המפקדים שלי, במזל הצלחתי לגמור והשתחרר בלי להסתבך יותר מידי. בשניה שהייתי בחוץ הכל התפרץ בצורה מטורפת, כל מה שקברתי בפנים שלוש שנים כמעט, יצא, זה היה מחזה מאוד לא נעים. ברחתי להודו, סיממתי את עצמי, בחיי שהשתגעתי, לקח עוד שנתיים עד שקצת נרגעתי. כל הזמן הזה גם כן תרצה ישבה בשקט, חיכתה בסבלנות, בסוף היא קיבלה אותי בדיוק כמו שחלמה שאהיה: פציפיסט, צמחוני, פמיניסט, הכל.

אושיק מדבר ומדבר בשטף הזה שלו, הידים עם האצבעות הארוכות והחזקות עסוקות כל הזמן במשהו, וזה הסימן היחיד לכך שהמילים לא באות לו בקלות. הבהלה שלה כשהוא הפיל עליה ערב קודם את גזירת הקוקו ואת הפצצה אחרי זה, התעוררו איתה בבוקר: אושיק בוא ניסע קצת לטייל אני לא יכולה לנשום. הם נסעו לכינרת, ממש ממש מוקדם בבוקר, שחו שעה ארוכה, שכבו להתחמם בקרניים המעטות ואז הלכו לאכול את הסנדביצ’ים שלהם בבית הקברות בכינרת, ליד הקבר של רחל המשוררת. ערב קודם, כשהוא הוציא בקבוק בירה נוסף לו, ואחד לה וסגר את המקרר, הוא סיפר לה איפה הוא הכיר את נועם. זה היה במילואים הראשונים שלו, והוא סירב לעשות אותם בשטחים. בכלא היה נועם, בדיוק על אותו דבר. עכשיו היא הבינה הכל, את הדיבורים הסתומים של תרצה על זה שאושיק הוא תרבות נגד והוא ילד מהפכה, את הדרישה הנחרצת שלו שהיא תנחה את המפגשים, הכל התחבר ונהיה בלתי נסבל. להכניס אותך לבית ספר זה כמו להכניס ווירוס לגוף נטול חיסון, אה? בדיוק ככה, אסור שהם ידעו מי אני, השם משפחה שלי הוא השם של גידי עכשיו, אנחנו צריכים להעביר את השבועות הקרובים בזהירות ושלא יחשבו שאולי הסתרנו מהם משהו בכוונה. אז אולי פשוט נגיד להם? כן, בטח, נגיד להם, נפוצץ את הכל, נאכזב את תרצה ונצא פארשים מכל הכיוונים, לזה את מתכוונת? היא ידעה, וגם הוא, איזה מסע שכנוע מסובך ניהלה תרצה בדרך לכאן, כמה שיחות טלפון ומכתבים עד שהתרצו לה, כמה תנאים הותנו לפני שניתן האור הירוק. היא שתתה את הבירה שלה וקיוותה שתקהה מעט את תחושת החרדה שמילאה אותה, היא כעסה עליו וידעה שהוא לא באמת אשם, היא הלכה לישון איתו באותה דרך שנהיתה להם שיגרה, והרגישה את החיבוק שלו והיתה צריכה אותו יותר מתמיד.

25

השמש עלתה בשמים החלביים וקבוצות מטיילים התחילו להגיע לבית הקברות והקסם הקריר האפור אירופאי שלו פג, הם קמו ללכת. שתי נשים מבוגרות באו מולם בשביל, הן שרו בשקט, בשני קולות: מה ירבו פרחים בחורף על הכרך, דם הכלנית וכתם הכרכום, יש ימים פי שבע אז ירוק הירק, פי שבעים תכולה התכלת במרום. אחת מהן נעצה מבטה בחולצה של אושיק ופרצה בצחוק, חברתה הצטרפה לצחקוק כשהסתכלה לאן שהיא הצביעה, הן פשוט נעמדו מולם וחסמו להם את הדרך, צוחקות. אושיק חייך את החיוך השמור במיוחד לרגעים האלה, הוא לא לובש את החולצה הזו במקרה, הוא מאתגר את העולם, הוא בוחן את ההשפעה של האמירה הזו על מתדלקים, קופאיות, שוטרים, חיילות, מלצריות, מוכרי פיצוחים, מנקי רחוב, מורות ותלמידים. התגובות רבות שונות ומגוונות, מצחוק ועד רוגז. כשעוד היה לו הקוקו היו מי שחשבו שאולי הוא בכלל בחורה או איזה משהו באמצע והיו נורא נבוכים, עכשיו המראה שלו כבר לא מבלבל, והצחוק של שתי הנשים האלה איפשר לו לפתוח אצלן מחשבות שהסתובבו גם לה לאחרונה בגלל החולצה המתריסה: ככה נראית פמיניסטית. היא שואלת את עצמה אם גם היא פמיניסטית, היא שואלת את עצמה אם היתה יכולה להגיד את זה ככה בביטחון ובקול רם. כן, היא גדלה בשוויון מושלם עם אחיה, ובזכות האהבה שלה ושל אלכס יש לה קשר בריא עם הגוף שלה ויחס בריא למין, היא יודעת שאף פעם לא הגבילה את עצמה בשום דבר בגלל שהיא אישה, אבל. אבל היא גם יודעת מה שקרה לה באוניברסיטה, והיא יודעת מה שקורה לה עכשיו עם אושיק. היא רוצה ולא מעזה לשנות את מה שקורה לה עכשיו איתו, את התבנית הזו שהתקבעה. היא מחכה שהוא יעשה את זה ורק בגלל שהוא גבר והיא אישה. היא יודעת שהוא עצוב ובודד כמוה ואין לה אומץ לבדוק אם הוא גם אוהב כמוה, היא מחכה שהוא יעשה את התנועה הראשונה, שהוא יחצה את המרחק העצום שיש בין הגופים החבוקים שלהם בלילה. הם ישנו ביחד, עם מעט מאוד בגדים עליהם, סבוכי איברים, בשלווה ובנשימה מתואמת. אם מישהו היה שומע על זה הוא לא היה מאמין, ולכן אף אחד לא שמע על זה, ואפילו הם התנהגו כאילו הם לא יודעים. אישה בת יותר משלושים וגבר שמתקרב לארבעים, משתטים ביום כמו ילדים, מתחבקים בלילה כמו ילדים, אבודים כמו שרק ילדים יודעים להיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: