אנחנו חיים כאן על ההר, והישוב עטוף בחורש הגלילי הטבעי וגם בחורשות האורנים של קק"ל, ושלא כמו רוב אוהבי הטבע אני אוהבת גם אותו אבל גם אותן. אני אוהבת את כל מה שירוק ומקיף אותי. בשביל זה באתי לכאן.

בחצר שאני גרה בה יש ירוק מכל כך הרבה סוגים: האורנים והברושים מביטים עליה מלמעלה, ההדרים מבשילים פירותיהם לקראת החורף והתות משיר את עליו. התאנים אך זה סיימו מחזור פרי נפלא ועוד מעט יהיו גם הן בשלכת. ויש גם זיתים ופקאנים, רימונים, חרובים, צברים, רוזמרין ויסמין. יש פרחים למכביר וגם גינת ירק שיהודית מתחילה עכשיו מחדש.


כשאני פוקחת את עיני בבוקר זה ישר אל הזריחה, ובינה לביני נמצא שיח היערה שמחמם את הלילות בריח הדבש שלו, ובסמוך אליה מחלידה עכשיו הגפן, והאלמון פורח בשלל גווני אדום ולבן.


אבל כשאני הולכת להכין לי את הקפה הראשון אני אומרת שלום אוהב לחברים הירוקים שבתוך הבית. גינת הצברים והסקולנטים משמחת אותי נורא. היא קטנה, היא רק שלי, וגם אם אני נעדרת מהבית היא לא מתחשבנת איתי. אני אוהבת את הירוק שבתוך הבית לפחות כמו את זה שמקיף אותו, הוא אחר ממנו ומשלים אותו. יש משהו בצמחים האלה שהם גם קטנים ואלגנטים וגם מונומנטלים, פראיים וקדמוניים כאלה.

6 באוקטובר 2020 ב- 9:20 |
החברים הקטנים הירוקים…. חלק מהם כבר סוסים ירוקים גדולים אבל אני אוהבת אותם כל כך! וגרה בשדירה! פיסה קטנה של שפיות בכאוס הזה שאנחנו שרויים בו.
6 באוקטובר 2020 ב- 9:22 |
רק המילה שדרה,
וכבר יש איזה הירגעות פנימית…
משהו שקט מחלחל.
תודה ריבי ויום ירוק ושקט לך.
6 באוקטובר 2020 ב- 10:58 |
מבקשת להסיר רישום כעוקבת
לא מצליחה דרך המערכת.
עמוסה מידיי מלקבל התראות על כתבות חדשות.
תודה!
6 באוקטובר 2020 ב- 14:00 |
אנסה להסיר אותך בעצמי
6 באוקטובר 2020 ב- 11:26 |
הי מיכל שמי סיגלית, אני גרה באשקלון, פסיכולוגית חינוכית בת 51. אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך. קראתי את הספר שלך נשיקה של טבחית וגם את הספרים בבלוג, וממש נהנתי מהם. כיף שחזרת לכתוב. אני מאד אוהבת טבע וובעיקר צמחים, והכתיבה שלך נותנת המון השראה
6 באוקטובר 2020 ב- 14:00 |
וואו סיגלית!
את משמחת אותי מאוד מאוד,
זה כיף לשמוע שיש לי מאזינה כמוך,
עושה חשק לכתוב עוד!
ת ו ד ה!
20 באפריל 2021 ב- 16:05 |
מיר לעגאַמרע ליבע דיין בלאָג
15 ביוני 2021 ב- 2:47 |
ימפּרעסיוו! דאַנקען פֿאַר דעם אַרטיקל