זה גם רומן היסטורי

החומרים שמהם עשוי הסיפור שלי הם מאלה שיש כאן בארץ הזו. שכן כאן, תחת כל אבן כמעט, נמצא איזה יצור ארסי ממשפחת 'שואה' וכל היחסים שלנו עם הכל ועם כולם קשורים ביצורים האלה כי ככה אנחנו עשויים. טוב לא אנחנו, אני. לא אספר כאן את העלילה וגם כמעט לא את הדמויות כי הייתי רוצה שמי שיקראו את הספר שלי יגלו את זה לאט, קצת כמו שאני גיליתי. לאט ובבת אחת, בהדרגה ובחבטה עזה בסרעפת.

איך בגיל ממש מאוחר נגלה לי סוד ששינה את כל מפת הכוכבים שאמורה להגיד לי מי אני. ואיך בגיל מאוחר הרבה יותר, יצאתי למסע כשהמפה המשובשת הזו משמשת לי לניווט. יצאתי לנסות ולהבין ולא ידעתי ממש מה זה שאני רוצה להבין.

אחרי שכתבתי שלושה רומנים בדיוניים, יצאתי לחפש את האמת, לחפש איזה מקום בלתי אפשרי וניסוח אפשרי למי שאני. החיפוש נעשה בזיכרון ובנפש כמו גם באותה מידה של רצינות בספרים ובמסמכים ובארכיונים, במקומות הפיזיים במזרח אירופה ואצל מעט האנשים החיים שעוד יכלו לזכור ולדבר.

וזה די מצחיק איך במשך הרבה שנים היה לי חלום, הייתה לי משאלה, לכתוב רומן היסטורי. זה נראה לי משהו ממש מעניין ומהנה לעשות את זה וקיוויתי שתהיה תקופה בהיסטוריה שתמשוך אותי לצלול אל תוכה. לא העליתי בדעתי שמה שיקרה בסוף זה שהסיפור שלי עצמי, של המשפחה שלי, יהפוך לסוג של רומן היסטורי. כי זה מה שהוא, בין השאר.

התקופה שנכפתה עלי, כשכל תא בגוף שלי התנגד אבל ללא הועיל, היא תקופת מלחמת העולם השנייה, כלומר השואה. לא הייתי בוחרת בה, בחיי שלא, מי בכלל היה מוכן לעשות את זה אילולא זה נכפה עליו? בדיוק. אחרי שברחתי מהכתיבה המון שנים, ועסקתי באיור, אמנות ועיצוב. ואחרי שהתחלתי לכתוב וברחתי אל הבדיון, וכתבתי על גיבורות שאישיותן, עיסוקיהן, משפחותיהן וחייהן אינם דומים כלל לשלי. אחרי הכל, כשעייפתי מלברוח, קיבלתי עלי את הדין וישבתי וכתבתי על השואה. עליה ועל מה שהיא עשתה לכל מי שיקר לי. זה הסיפור שלי אבל הוא קודם כל של אמא שלי ושתי האמהות שלה, והעולם השלם שהיה עולמה שנכחד והוסתר מאיתנו ושלח את קרני המוות שלו אל כולנו בלי שידענו.