Archive for the ‘חתולה שחורה’ Category

ככה בדיוק רציתי

9 בספטמבר 2010

א' בתשרי

 השעון הפנימי שלי לא מכיר בשבתות וחגים. אני מתעוררת מוקדם, הגוף שלי והנשמה שלי רוצים את הבוקר. והבוקר כאן כל כך נעים. אני יושבת באמצע הירוק, באמצע השקט, שעמוק אפילו יותר היום בגלל החג. אני יושבת באמצע ציוץ של ציפורים ובאמצע הבית שלי. אני יושבת באמצע של עיגול אור טוב, ליד השולחן המצוייר, והחתולה באה וקופצת ויושבת על הצד הימני של המחברת הגדולה.

 

ליד כוס הקפה השחור שלי יש לי היום עוגת דבש אישית קטנה ששקד נעוץ במרכזה. הכל ברגע הזה נעוץ טוב טוב באמצע, ובאמצע שלי הולם ליבי המאושר. ראש השנה, וליד המחברת יש ערימה של חמישה ספרים, שכולם נראים בדיוק אותו דבר ועל כולם כתוב: נשיקה של טבחית. ואני חושבת בפליאה: כן, כן, זה אני כתבתי את זה. בדיוק ככה. עם כוס קפה שחור, לפעמים עוגה, חתולה ליד או על המחברת, וציוץ של ציפורים, זה הכרחי.

חתולה שחורה [14]

26 ביולי 2010

צרכים אנושיים ראשוניים

טו' באב

כל מיני חוקרים של הנפש האנושית, מזוויות פסיכולוגיות, כלכליות וחברתיות, קבעו כל מיני טבלאות שונות ומשונות של צרכים אנושיים בסיסיים. דירגו, כימתו, התווכחו, התנצחו, משכו לכאן ומשכו לשם, ואני אומרת: יופי, באמת יופי, הכל נכון, בהחלט, אבל מה עם הצרכים הדחופים, אלה שאי אפשר לכבוש, אלה שאי אפשר להתווכח איתם?

מה עם הצורך לבהות. לעשות חורים באוויר. לנמנם פתאום באמצע משפט. להרגיש אף יבש וחמים, פרווה עדינה של בטן. לכתוב שורה. ללטף חתולה. ללכת למטבח ולקחת כוס ולמלא אותה מים. לשתות. לאכול עוגיה. לבהות עוד קצת ולכתוב עוד שורה. לדבר אל החתולה. להקשיב מה יש לה להגיד. להשתרע ולתת לה למחוץ את עצמה כנגדי עד שנגמר לי האוויר. 

 

חתולה זה צורך ראשוני*, ככה זה מאז שגיליתי את זה ומאז כבר אי אפשר לשנות את זה. החתולה שלי גרה איתי כבר בחמישה בתים ועכשיו אנחנו חוזרות לחמישי שהיה בעצם הראשון. לא נראה לי שהיא תזכור אבל אני זוכרת היטב.

ב'תנו לחיות לחיות', סניף שהתקיים רק כמה חודשים בשכונה, התקיים רק את הזמן הדרוש להבשלת ההחלטה שלי, שם אמרו לי על היצור הקטן והשחור שאתן לה להסתגל לאט לאט, שהיא תצא לאט לאט מהכלוב, ותתחבא מתחת למיטה, ויקח לה כמה ימים להתרגל, ולא להבהיל אותה, ולא להציק לה. נו, ומה? מי הבהיל את מי? מי הציק למי אתם חושבים? הגברת יצאה בזנב דַגלולי, והלכה בבית והצהירה: זה שלי, זה שלי, זה שלי וגם זה שלי, ואת מותק, את עם הקרסוליים הטעימים? כן גם את שלי.

 

המפה לקוחה מאתר מיוחד של מפות מוזרות, מעניינות ומרתקות.

 

————————————————

* בסדר, בסדר, אם אתם מתעקשים, אפשר לקרוא לזה אהבה.

 

חתולה שחורה [13]

22 במאי 2010

~    העיגול המושלם   ~

~    על מה חולמת חתולת זהב?   ~

 

חתולה שחורה [12]

24 באפריל 2010

שבת בבוקר, מרפסת דרומית, שלולית שמש

שם:  חָתוּלי     

גיל:  בת 11       

עיסוק:  חתולה במשרה מלאה          

מגורים:  בבית שלי שבו אני מרשה גם לך לגור

~ איזה ספר את קוראת ומה יש לך לספר עליו?

זה ספר גדול!

~ יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?

אני אף פעם לא קורעת ספר יותר מפעם אחת, זה לא מעניין.

~ האם את קונה או שואלת ספרים?

אני לא קונה ספרים, ולשאול, מה כבר יש לי לשאול אותם?

~ תמיד אפשר לתפוס אותך עם ספר?

אף פעם, אני חוזרת, אף פעם אי אפשר לתפוס אותי. נקודה.

~ למה את קוראת דווקא כאן?

כי את התיישבת על הספה, בדרך כלל אני מעדיפה שם.

~ את מעדיפה לקרוא בעברית או בשפת המקור?

לצערי אין ספרים בשפת המקור שלי, וגם לא בשפת השפם.

~ כמה ספרים את קוראת בחודש?

כמה שצריך, אני לא מגבילה את עצמי אף פעם.

~ איזה סופר או סופרים את הכי אוהבת?

בעיקרון אני מעדיפה סופרים טובים, בעיקר כאלה שנותנים לי טונה ומלטפים אותי שעות. אני מאוד אוהבת את קוֹלֶט, אני חושבת שהיא אחותי, תסתכלי בתמונה, לא דומות? על ידידנו המשותף ז'ורז' פֶרֶק כבר כתבת, בן דוד שלי היה יושב לו על הכתף, שעות… תגידי, כשאת תהיי סופרת, אז תתני לי טונה ותלטפי אותי שעות?

 

~ ~ ~ 

השאלון הזה הוא מחווה לבלוג  פפרצי עמך ספר של שלומי יוסף

חתולה שחורה [11]

18 באפריל 2010

שלוש ציפורים וטווס אחת

[2] גּוּרָה

18 במרץ 2010

בדיוק בשניה שהתחלתי לעבוד על הרשומה של היום, קפצה חתולי על השולחן. מה חתולי, מה, מה את רוצה? לא ענתה. היתה לה מן הסתם סיבה אבל היא לא פירטה אותה ולא הסבירה, מה היה דחוף לה עכשיו לחכך את החוטם שלה בזה שלי, להגיד כמה מילים, לזנב בי ולקפוץ הלאה לדרכה.

כל הפעולות התמוהות האלה הזכירו לי את חתולי הגורה, את הכניסה שלה לחיים שלי לפני יותר מעשר שנים, את הגודל שלה אז, וחיפשתי ומצאתי את התמונה המתוקה הזאת שבה היא יושבת על שולחן העבודה הירוק שלי. קשה לתפוס את זה, אבל תראו, היא יותר קטנה מהטלפון.

1

השולחן הירוק עדיין עומד בחדר העבודה שלי אבל אני לא ממש עובדת עליו. מה ממה שהיה עליו אז עדיין איתי? מה, חוץ מהחתולה, שהיום גדולה בערך פי עשר, ואני לא חושבת שאני מגזימה…

הייתי אז מאיירת ומעצבת, לוח החיתוך החום שמתחת לערימות ומתחת לחתולי, נשכח יום אחד ליותר מידי זמן בחמסין במכונית. התחמם, התעקם ואיננו מתפקד יותר ומזל שאני חותכת עכשיו בסכין חיתוך מעט מאוד. גם במסקינג-טייפ, שנמצא בין חתולי והטלפון, אני משתמשת מעט מאוד, מניפת הצבעים שנמצאת בחזית התמונה היא היום כמעט פריט לאספנים, עם הדפוס הדיגיטאלי שהשתלט על העולם, ומן הספר שנמצא שם קופצת אלי המילה אינטראקטיב ומצחיקה אותי, היא היתה אז מאוד מרשימה, היום קצת מגוחכת. השדכן והמחורר עדיין בשימוש ואני עדיין כותבת בפינקסים האלה, רק דברים לגמרי אחרים. התמונה השניה מימין ממוסגרת ותלויה והשלוש האחרון סגורות איפשהו.

2

ומכיוון שבאה חתולי וזינבה בי את הזיכרונות, נזכרתי באמירה ההיא, שפעם בשמונה שנים עובר הגוף שלנו התחלפות תאים מלאה. אם כך, הרי האישה היושבת כאן עכשיו היא אישה אחרת לגמרי מזו שהיתה אז, כשחתולי נכנסה לחיי. נכון, במובנים רבים מאוד זה נכון. עברתי מאז ארבעה בתים, היו לי אהבות ופרידות, עבדתי במרכז הסיוע שבע שנים ובמהלכן פרשתי לגמרי מהאיור והעיצוב, והיום אני בדרך אל מקומות חדשים ואחרים לגמרי, ורק החתולה השחורה שלי עדיין כאן, איתי. ואני לא מצליחה לעצור את המחשבה הזאת, שבפעם הבאה שכל כולי אתחלף לגמרי, אז חתולי כבר לא תהיה איתי כנראה, שש עשרה שנים זה יותר ממה שרוב החתולים חיים.

~~~

המילה של אתמול :  סַרְגֵּלִי ת' שהוא כסרגל, ישר כסרגל [-לית, -יות]

חתולי עיגולי

7 במרץ 2010

    

חתולה שחורה [9]

7 במרץ 2010

שינה: I

כבר לא גירגור

רק נשימה שלווה

של פרווה רכה

מוך של בטן,

נוצה,

פלומה.

וגם הנשימה שלי נירדדת כמו בצק מתוק

אל עוגיה של שינה פריכה.

 

חתולה שחורה [8]

2 במרץ 2010

החתולה ישנה

יכול להיות שהיא חולמת.

הזנב שלה מקיף אותה ותוחם אותה

היא השינה בעצמה עכשיו.

על פניה יש הבעה שאי אפשר לקרוא לה

בשם אחר מלבד: חיוך.

 

חתולה שחורה [7]

2 במרץ 2010

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מכירה אותה

בכל המופעים שלה:

כשהיא זועפת וזיפית, כשהיא מנומנמת ורכה,  מוכית,

היא מוכרת לי והפרווה שלה היא בית, אז למה בכל פעם מחדש

הלב שלי מתנפח כמו ספוג

מרחף כמו בלון

נשרף בלהבה מתוקה

כשאני מלטפת אותה,  מריחה את ריח העדינות ומגלה שוב,

שהנחמה אפשרית.