Archive for the ‘שלוש+ בקפה’ Category

שלוש+ [5]

19 ביולי 2011

יז' בתמוז

הפרוזה של החיים – הפואטיקה של התשר

זאת הפעם האחרונה שאני באה לכאן.

נמאס לי מהמקום הזה.

כמה עוד ישפילו אותנו, הא?

כמה פעמים אפשר לבקש שינמיכו את המוסיקה?

הקפה שלי הגיע קר לגמרי.

נשבר לי.

מה זה הסלט הזה, כמה עגבניות אפשר לשים בסלט אחד?

אין איזה חוק בינלאומי בעניין הזה?

מעניין, לי אין אף עגבניה.

נו כבר, מה עם הרוטב, קיבינימט.

אח, העוגיה הזאת קשה כמו אבן, אני חושבת שנשברה לי שן.

למה רק שלוש פרוסות לחם, מה זה הקמצנות הזאת?

טוב, נמאס לי לחכות, אני מבטלת את ההזמנה.

תגידי, את חושבת שהמלצרית חרשת ועיוורת או רק עושה את עצמה?

וואו, הטבחית מאוהבת קשות, המרק הזה מה זה מלוח.

אתן חושבות שיש חוק נגד החזרת מנות בפעם השלישית באותו יום?

הי, תעזבי את הזית הזה, אני השארתי לי אותו לסוף. הי, שלא תעיזי.

נו, תאכלו כבר, יאללה שלכן, איזה לאט אתן אוכלות.

כמה הוא מברבר בנייד הנודניק הזה, די, שקט.

אתה מוכן בבקשה לסתום?

אתה מוכן בבקשה לכבות את הסיגריה?

כמה זמן מקובל לחכות לקפה?

ככה בעולם אני מתכוונת.

תעשי סימן של חשבון למלצרית.

כבר חמש פעמים עשיתי לה סימן.

אני לא משאירה שום טיפ.

.

שלוש+ [4]

18 ביולי 2011

טז' בתמוז

נושא/נשוא/מושא – הרגע שלפני – חשיבותה של רצינות

מה קורה כשרק שתים מאיתנו נפגשות בבית קפה, מה קורה אז? אז ככה:

אם אנחנו השתים האלה, אז יש לנו נושא עיקרי אחד קבוע והוא, מי לא מנחש? גברים. היא בדרך כלל באחד שלה, אני במתחלפים שלי. זהו נושא בלתי נדלה שאפשר לדוש ולחבוט בו עד זוב דם/דבש. אנחנו כמובן יכולות לדבר גם על עבודה, משפחה, פוליטיקה, חברה, שכנים, אבל שום דבר לא ממש מעניין, כמו למשל כשהיא אומרת: נכון, כשאת מכירה בחור חדש, אז יש את הרגע הזה, תמיד יש אותו, שאת אומרת: אני בחיים, אבל בחיים לא הייתי יכולה להתאהב בו, הוא הרי… ואני קופצת, בדיוק, נכון, הוא הרי: כל כך שמן / לא סותם את הפה / שוויצר / חסר חוש הומור, באמת. והיא: טווס חסר תקנה / שעיר, איזה סוודר אלוהים. ואני: ומה זה האף הזה לכל הרוחות? נכון? והיא: ודיסק עם חמש מאות שירים של רוקסט באוטו?! נכון, ואז את כמובן מתאהבת בו, ושמחה וששון, ומלאכים שרים לכם, והחיים בוורוד, ואת שוכחת את הרגע הזה, עד שיום אחד, אחרי שבוע / חודש / שלוש שנים וחצי / חתונה + ילדים, הרגע הזה חוזר לגבות את החוב שלו: זוכרת, זוכרת שהזהרתי אותך? אנחנו צוחקות, צוחקות, צוחקות, ואז היא אומרת: את יודעת ששברתי לו את הדיסק של רוקסט ביום שעברנו לגור ביחד? ואני עונה לה: סתכלי, סתכלי על ההוא, איזה מתוק, לא? והיא מחרבת לי: כן, אבל את לא רואה שהוא קצת פוזל? ואני כבר בשוונג: והרבה יותר מידי אפטר שייב, אוף. 

ואם אנחנו השתים האחרות, אנחנו מדברות שטויות. אין אף אחד בעולם שיותר כיף לדבר איתו שטויות כמו עם זו. אנחנו יכולות להזכר פתאום בקריקטורות ההן הישנות, שבהן שניים שמגיעים משני כיוונים, נפגשים לפתע מעבר לפינה, מישהו עם בלון ומישהו עם קקטוס, או שני אקזביסציוניסטים במעיל פעור, או שתי בחורות עם אותה שמלה. אנחנו יכולות לדבר על שום דבר בצורה יסודית, ועל כלום בצורה משמעותית, בפנים רציניים ובארשת של חשיבות אין קץ. ברור שאנחנו יכולות לדבר על עבודה, משפחה, פוליטיקה, חברה, שכנים, אבל שום דבר לא ממש מעניין, כמו, שהיא תגיד פתאום: החלטתי, מיום שלישי אני הולכת לדבר רק בקלישאות. ומשם הדרך נפרשת, פתלתלה ומענגת. 'אז כמו שאומרים' אומרת היא, ואני משיבה 'טוב, החיים זה לא פיקניק' אז היא מרימה להנחתה 'כי מה שתלוי מתייבש ונופל', ואני עונה 'ואם לא תשאלי איך תדעי', 'תראי, בואי נאמר, שאין לי מה להגיד, אבל תאמיני לי' 'ולכל שבת יש מוצאי שבת, ומי שטרח בערב שבת אז בום בשבת' וכן הלאה.

ומה קורה כשהן נפגשות בלעדי? הן בטח מדברות עלי, לא? או שהן דנות בתיאוריות של ויטגנשטיין ולאקאן עם האוכל ושל חומסקי עם הקינוח. כן, סביר להניח.

שלוש+ [3]

17 ביולי 2011

טו' בתמוז

גודל השולחן לעומת גודל הצלחת –  התמצאות בזמן ובמרחב החביתה הבתולה, הפטריה הגלמודה והאגוז הרווק –  מלחמות צדק

מאפרה, מלח/פלפל, כלי עם סוכר/סוכר חום/סוכרזית. זה מה שיש על כל שולחן בכל בית קפה. לרוב, השולחנות כל כך קטנים שאין מקום להרבה יותר מזה. הצלחות לעומת זאת, בגודל של אי באוקיינוס השקט. על צלחת בגודל נורמלי אפשר להעריך את גודל המנה ועל צלחת שכזו בלתי אפשרי, ויש חשיבות גבוהה מאוד לבילבול היסודי של היושבים בבית הקפה. אסור להם לדעת מה בדיוק גודל המנות ומה בדיוק הן מכילות, מה בא אחרי מה, ומתי, ומה השעה. בית הקפה הוא בועה הצפה לה בלי סדר וזמן וחשוב להשאיר אותה ככה, אסור לנסות ולמרוד בזה.

מאפרה, מלח/פלפל, סוכר/סוכר חום/סוכרזית. שום דבר צפוי אחר.

אז מה אם לפעמים את צריכה להחזיק את הצלחת על הברכים ואת סלסלת הלחם בחיקך. אם החביתה הגיעה זה מכבר והיא שוכבת לה מתעלפת ומתקררת, בודדה במרחבי השולחן הננסי, מחכה שעות בבדידותה לסלט וללחם שיבואו וינחמו אותה, ככה זה. אל תייללי.

אם הגודל של הסלט מתחרה רק בגודל של עלי החסה שבו, ובמרחביו האינסופיים תפגשי רק לעיתים נדירות בפטריה בודדה או בשבר אגוז ערירי, ככה זה וזהו. אל תבכי את מר גורלך, זכרי את הילדים הרעבים שהפטריה והאגוז היו יכולים להיות כל ארוחת הצהרים שלהם, והם אפילו לא היו מקבלים קמצוץ מהרוטב המלוח המזוויע שאת קיבלת.

החברות שלי עושות כמיטב יכולתן לנוכח מה שהחיים והמלצרים נותנים: הן מחזירות מנות. הן לא יושבות שם כמוני ומקבלות את הדין ואת הרוטב. הן לא ישתקו לנוכח סלט שכולו עגבניות ולחם משלשום. לא, הן מחזירות מנות. עד כמה שאני נבוכה בכל פעם מחדש, מתכווצת בפינה ומתכסה בעלה החסה הבודד שלי, אני כל כך גאה בהן. אין עליהן.

אז מה אם האחת לא נוהגת לקרוא את התפריט לפני שהיא מזמינה מנה?

אז מה אם אי אפשר להוציא את כל הטונה מסנדביץ הטונה של השניה?

אז מה אם האחת מזמינה בחרישיות כזו שגם היא לא שומעת את עצמה ולא זוכרת אחר כך מה הזמינה? אז מה אם השניה אומרת תמיד טוב בסדר ואחר כך מגלה שלא טוב ולא בסדר?

אם יש צדק בעולם ואם יש לצדק לוחמות מופלאות, הרי הן חברותי שמחזירות מנות ודורשות בצדק, את אנושיותן בחזרה מתחתית ספלי הקפה הקרים שקיבלו.

 

שלוש+ [2]

16 ביולי 2011

יד' בתמוז

קפה – קפה – קפה

נכון, אנחנו מדברות גם הרבה בטלפון ונוסעות למקומות, ומסתובבות בעיר, ןמזמינות אישה לביתה לכל מיני התוועדויות בשלוש, עם או בלי בני זוג, או בפורומים אחרים ומשתנים, אבל בתי קפה הם המקום המועדף. על שתיים מאיתנו. השלישית לרוב מצטרפת. בתלונות וקיטורים, אבל מגיעה. אני יושבת הרבה לבד, כותבת, קוראת, עובדת ובוהה. האחת איתי בכל רגע פנוי שיש לה ועוד אחת כאמור, מצטרפת. בואו נאמר שבשבילנו זה החוג הראשי ובשבילה רק קורס בחירה. והקלפטע? לא יודעת. היא משנה את דעתה, הולכת וחוזרת, יום ככה ויום ככה, לפעמים אפילו בטווח של חמש דקות.

שלוש+ [1]

15 ביולי 2011

יג' בתמוז

פרולוג

אנחנו רואות אותו מרחוק, השולחן האחרון, היחיד, שנשאר בשמש. כמעט רצות, אנחנו דואות אליו וכובשות אותו בסערה. האחת רוצה רק קפה וקרואסון, השתיים האחרות מתחילות בחקירה מעמיקה של התפריט, שתיגמר כרגיל, בהזמנת ארוחת בוקר אחת לשתיהן. הקלפטע רוצה רק מים ואחרי שקיבלה אותם היא מתפנה לפלרטט עם כל העולם.

אנחנו שלוש מלבד הקלפטע.