יב' בתשרי
לפעמים מוצאים משהו ככה, פתאום, בלי לחפש, משהו ממש ממש שווה. ככה קרה לי עם הספר 'סקיצות לרומן' של ג'רום ק. ג'רום, שכתב את 'שלושה בסירה אחת מלבד הכלב' ואת 'שלושה בבומל', והספר הקטן הזה הוא אוצר, שמצאתי במקרה, באיזושהי מכירת ספרים על המשקל. אני אומרת לכם, האיש הזה ידע להצחיק. הוא היה, מין סטנדאפיסט של זמנו. יש בספר הרבה התבוננויות חכמות ומצחיקות, ובתוכן, דברים נפלאים על חתולים. הנה אחד:
"…ועכשיו למה הכלבים על יד החתולים הם תינוקות בכושר השיפוט ובהבנת החיים שלהם. ניסית פעם, סר, לספר סיפור שמצוץ מהאצבע כשחתול בסביבה?
עניתי שחתולים נכחו לעיתים קרובות בזמן שסיפרתי אנקדוטות שונות, אבל עד עכשיו לא כל כך שמתי לב להתנהגות שלהם.
תעשה את זה בהזדמנות, סר, ענה הבחור. זה שווה את הניסוי. אם אתה מספר את הסיפור כשחתול בסביבה, והוא מרגיש לא בנוח, תהיה בטוח שיש לך ביד משהו שתוכל לספר גם לשופט הראשי בבית המשפט העליון.
יש לי חבר אחד, ויליאם קולי, אנחנו קוראים לו בּילי הכֵּן, הוא לא מלח פחות טוב מכל מי שהתהלך מתישהו על הסיפון, אבל כשהוא מתחיל לספר את מעשיות שלו הוא לא מסוג האנשים שהייתי מיעץ לך לסמוך עליהם. טוב, לבּילי הזה היה כלב וראיתי אותו פעם יושב ומספר על ידו כאלה מעשיות שחתול כבר מזמן היה יוצא מעורו, והכלב בלע אותן, כמו כלום. לילה אחד ישבנו עם בּילי אצל החברה שלו, והוא האכיל אותנו בכזאת מעשיה שבהשוואה אליה בשר מומלח שיצא פעמים להפלגה נחשב פרגית. אני הסתכלתי על הכלב, לראות איך הוא יגיב. הוא שמע את הסיפור בלי למצמץ מהתחלה ועד הסוף, ורק זקף את אזניו. פה ושם הסתכל בקהל בהבעה של פליאה או התלהבות, כאילו אומר: נכון שזה נפלא? מי היה מאמין? ראיתם את זה?! יוצא מין הכלל! זה היה אידיוט ולא כלב. יכולת למכור לו כל דבר.
הרגיז אותי שבּיל מחזיק לידו חיה שרק מעודדת אותו, וכשגמר אמרתי לו: תקפוץ אלי פעם בערב, תספר את הסיפור הזה עוד פעם. למה? שאל בּילי. לא, סתם, עניתי. לא אמרתי לו שאני רוצה שהחתולה הזקנה שלי תשמע אותו. אין בעיה, אמר ביל, רק תזכיר לי. הוא אהב לספר מעשיות הבּילי הזה. אחרי יומים הוא נוחת בתא שלי ואני מזכיר לו והוא ישר יוצא לדרך. היינו איזה שישה איש בחדר, ישבנו סביבו, והחתולה שלי ישבה לפני האח ושיפרה הופעה. בּיל עוד לא הספיק להתחמם, כשהיא הפסיקה להמרק והסתכלה עלי במבט של תמיהה, כאילו אומרת: מה זה פה? דרשת יום ראשון? סימנתי לה שלא תעשה גלים ובּילי המשיך במעשיה שלו. כשהגיע לקטע על הכרישים, היא הסתובבה לאט לאחור והסתכלה עליו. אני אומר לך שהיה לה על הפרצוף כזה גועל נפש, שאפילו סוכן מכירות היה מתבייש מעצמו. הבעה כל כך אנושית, שנשבע לך, סר, שכחתי לרגע שהיצור המסכן לא יכול לדבר. יכולת לראות לה את המילים על קצה הלשון: היית עוד מספר לנו איך בלעת עוגן! ואני ישבתי כמו על קוצים ופחדתי שבכל רגע היא תגיד את זה בקול רם. זו היתה הקלה בשבילי כשהיא הפנתה אל בּיל את גבה.
במשך כמה דקות היא ישבה בלי לזוז, ונראתה כאילו שנאבקה בתוכה. בחיים עוד לא ראיתי חתולה שידעה לשלוט טוב יותר ברגשות שלה או לסבול יותר בשקט. כאב לי הלב להסתכל עליה.
סוף כל סוף בּיל הגיע לנקודה שבה הוא והרב-חובל פותחים בכוח את הלוע של הכריש, ונער הסיפון צולל לתוכו צלילת ראש, ומביא משם את השרשרת והשעון הלא מעוכלים, שהרב מלחים לבש לפני שנפל אל המים, וכאן החתולה הזקנה שלי הרביצה צריחה והתגלגלה על צידה עם הרגלים למעלה.
חשבתי בהתחלה שהיצור המסכן מת, אבל היא התאוששה טיפ טיפה, ונראה כאילו לקחה את עצמה בידיים כדי שתוכל לשמוע את כל הסיפור.
אבל קצת אחר כך בּיל שוב עבר מבחינתה את הגבול, והפעם היא החליטה שבשבילה זה מספיק. היא התרוממה והקיפה אותנו במבטה:
תסלחו לי רבותי, היא אמרה (או שכך לפחות היה נדמה לי). אתם אולי רגילים לסוג כזה של זבל, והוא לא עולה לכם על העצבים. אבל אני לא יכולה. אני חושבת שלא אוכל לסבול יותר את המעשיות המטופשות האלה, ואם זה בסדר מבחינתכם, אני אצא החוצה לפני שאקיא.
במילים אלה נגשה אל הדלת, ואני פתחתי אותה בשבילה, והיא הלכה.
כך שחתולה היא לא כלב, אי אפשר למכור לה סיפורים מהאצבע."
'סקיצות לרומן', ג'רום ק. ג'רום, תירגם מוטי לבון להוצאת 'ספרות יפה'.
אלן דיוויס, אנגלי נוסף (מיאו, מתוק!!) שעושה סטנדאפ חתולים מעולה.
ומיאו אחרון חביב.
סלט מחשבות 
