Posts Tagged ‘ים’

קצת צוּמי לאוטו

29 בינואר 2011

כד' בשבט

אם נגזר עליכם לתת קצת צומי לאוטו, אז לא כדאי שהמוסך שלכם כבר יהיה בנמל? כדאי, נכון? לי יש את המזל הזה, וזמן הטיפולים התקופתיים והטסט הגיע. אז הייתי פעמיים השבוע בנמל. פעם בהלוך ופעם בשוב: אחרי שהפקדתי את יקירי במוסך יכולתי ללכת לאורך טיילת העץ, לראות דייגים ואצנים ומבנים משונים ומסקרנים,

       

וכשהגיע הזמן להחזירו אל חיקי, הלכתי לאורך הירקון, וראיתי שייטים וציפורים מכל מיני סוגים.

       

זהו, וכרגיל נפרדתי מדרור המוסכניק המתוק שלי בברכת לא להתראות.

 

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ

12 ביולי 2010

א' באב

יש לי בית יפה, זה לא שאני משוויצה, פשוט אומרים לי את זה תמיד, הוא יפה. עכשיו, תארו לעצמכם שמישהו שחושב שהבית שלי מאוד יפה, היה מציץ בחלונות כשאני עסוקה בחדר אחר או שאני במקלחת או ישנה, מחליט שאני לא בבית, ופשוט תולש את הבית שלי ממקומו ולוקח אותו. ובכן, אני עשיתי את זה אתמול למישהו. ראיתם אותה אתמול, קונכייה יפה וירקרקה. ניסיתי לנקות אותה מחול ואבנים קטנות והסתכלתי פנימה וחשד התגנב לליבי. מה זה, האם זוהי רגל? לא יכול להיות, זו סתם חתיכת אצה. לא היה ברור מה זה, צילמתי את החשד.

ובכל זאת שמתי אותה בסל. זה היה רגע ההיבריס שלי, החוצפה שלא תיאמן. בבית כשהוצאתי אותה פתאום משהו נגע בי, משהו חי לגמרי. מרוב בהלה הפלתי אותה והיצור החמקמק נעלם. הנחתי אותה הפוכה בתוך קערה עם מעט מים עם מלח. ישבתי אל המחשב לעבוד ואז שמעתי תקתוק, דהרה ממש, היצור שאת ביתו חמדתי בכזו חוצפה, התחיל לדהור סביב סביב לקערה כמו אותם נהגי מרוץ שראיתי בילדותי בלונה פארק, זוכרים אותם, עם הכרוז המודיע על קירררררר המוות? ובכן, היה לי משהו בבית שלא היה לי מושג מהו, ולא היה לי מושג איך מארחים אותו. גילת חברתי, שהיתה פעם מדריכה בבית ספר שדה במעגן מיכאל אמרה לי שעדיף שיהיה יבש ורעב מאשר שאשים לו יותר מידי מלח. ומאז הוא היה שם, הרגל ההיא נשלחת בכל פעם מגששת סביב ואז מונחת על שפתי הקונכייה כמו זרוע של נהג מרוץ שחצן על אדן חלון המכונית.

.

טוב, מי שמכיר אותי קצת יודע כמה סקרנית אני, יצאתי אל מרחבי האינטרנט לחפש ומצאתי. לא סרטן נזיר כמו שחשבתי בהתחלה, כי אם חילזון ים (אני לא חושבת שזה מגעיל, זה שהתארח אצלי דומה מאוד למה שרואים בסרט, רק הרבה יותר קטן). הוא שייך למשפחה גדולה של קונכיות קונוס ולתת משפחה שנקראת סטרומבוס. המשפחה הזו גדולה ומאושרת וכמו בכל משפחה יש בה גם קרובים מסוכנים. ישנם זנים ארסיים ולאחרונה המחקר הרפואי מוצא בהם עניין בתחום משככי הכאבים. ועכשיו להפתעה הכי נחמדה בכל הפרשיה המשונה הזו. החילזון הזה שבילה בחברתי יממה, הוא מהגר לספסיאני, כלומר, הוא הגיע אל חופינו מן הים האדום דרך תעלת סואץ. יוצא, שהמשלחת הימית המוזנחת שלי הגיעה בלי כוונה להישג אמיתי. אני מודה שבשניה שהבנתי שהבאתי מהים בית של מישהו והמישהו הזה עדיין בביתו, חיכיתי שאוכל לחזור ולהחזיר. בהתחלה הצינצנת עמדה ליד הכיור אבל אחר כך החתולה גלתה בה עניין אז היא עברה למקום אחר ובמשך הלילה באתי בכל פעם לבדוק אם יש תזוזה, אם יש סיכוי… הבוקר הוא חזר עם הבית הקטן אל הבית הגדול. חברתי רומית באה איתי. הנחתי אותו על החול, ליד מים וישבנו לידו ושרנו: ברל'ה ברל'ה צא החוצה…

והוא הוציא אנטנה, ממש הרגשתי איך הוא מתרגל מחדש לים, נושם כמוני את האוויר המלוח ונרגע מכל ההרפתקה המטורפת שעברה עליו. צילמתי ועד עכשיו לא ראיתי כמה הוא מתוק, איזה פרצוף!

ירוק, סגול, והכחול הגדול

11 ביולי 2010

                                                                 כט' בתמוז

היום הבנאים הנאמנים שלי הפתיעו אותי עם בוקר חופשי במתנה. הלכתי לים, אלא מה. והוא, כמו ידע כמה התגעגעתי, וכמה יקר מציאות הוא המפגש, העניק לי בנדיבות ממתנותיו.

החול לח, נקי (יחסית) וצופן הפתעות.

ראיתי אישה ישנה, צדפי עיניה עצומים, מחרוזת צדפים לצווארה.

פגשתי משפחה נחמדה בחופשה: האמא קצת מרובעת באופיה, האבא הוא מסוג הטיפוסים החופרים, והבת חמודה אבל קצת מופנמת…  

 

יונים ועורבים עוסקים בענייניהם החשובים, מופע עננים מרהיב,

וגלים קטנים, קצופי כרבולת לטבול בהם את הבהונות.

 

ים בבית

9 ביולי 2010

כז' בתמוז

 

לא הצלחתי ללכת השבוע לים, ודווקא הייתי זקוקה לזה, אבל היו עניינים אחרים, ובין העניינים האחרים היו קירות נופלים חולות נשפכים וראו איזה פלא: חול מקיר נשבר אל קיר נשבר, ובקיר המון אבנים וצדפים.

         "…לָקְחוּ לָהֶם קַרְקַע, שֶׁקְּצָתָהּ הָרְרֵי חוֹל וּקְצָתָהּ גֵּאָיוֹת וַעֲמָקִים. שָׂכְרוּ לָהֶם פּוֹעֲלִים לְהַתְקִין אֶת הַקַּרְקַע וּלְהַכְשִׁירָהּ לְבִנְיָן בָּתִּים. עוֹמְדִים לָהֶם חֲבֵרֵינוּ וְעוֹקְרִים הָרִים וְשׁוֹפְכִים אֶת הַחוֹל לְתוֹךְ הָעֲמָקִים, וּמְבִיאִים אֲבָנִים מֵהַיָּם וְקוֹבְעִים אוֹתָם בַּחוֹל… וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים נוֹשְׂאִים חוֹל, וּמְרִיצוֹת רָצוֹת וְהוֹלְכוֹת, וּפַטִּישִׁים מַכִּים… וַחֲבֵרֵינוּ עוֹשִׂים אֶת הָעֲמָקִים וְאֶת הַגְּבָעוֹת לְאַדְמַת מִישׁוֹר… וּכְבָר מְבַצְבֵּץ מִן הַחוֹלוֹת כְּמִין כְּבִיש, שֶׁנּוֹתֵן לְרַגְלָיו שֶׁל אָדָם עֲמִידָה שֶׁל תֹּקֶף. וַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְתִינוֹקוֹת בָּאִים מִיָּפוֹ וּמְנַסִּים אֶת רַגְלֵיהֶם עַל הַכְּבִישׁ. וּרְאֵה אֵיזֶה פֶּלֶא*, הַכְּבִישׁ אֵינוֹ שׁוֹקֵעַ וְהָרֶגֶל אֵינָה טוֹבַעַת בַּחוֹל." (שי עגנון)

 ————————————————

* רק אחרי שכתבתי ואירגנתי וטיאטאתי את החול המיותר, גיליתי, שגם עגנון וגם אני, השתמשנו בביטוי וראה איזה פלא. ובכן, פלא!

 

 

לֹא פְּרֵדָה

2 ביולי 2010

 כ' בתמוז

דברים מהים 2009-10

איזה חודש נפלא שהיה לי! זה לא שלא הייתי הולכת לים גם ככה, אבל בטח הייתי הולכת פחות, ולא הייתי מוצאת את כל האוצרות באוקיינוס האינטרנטי, אם לא הייתי מחליטה על זה כנושא. אז אני שמחה שעשיתי את זה, ואני מודה לכל מי שהלכה איתי בדרך, לכל מי שהגיב לי, לכם ששחיתם איתי החודש בים הזה הרחב והנהדר.

החול ואני

בפעם הראשונה שהלכתי לחוף שלי השנה, כלומר בראשון ליוני, קרתה לי, מה שהמורה שלי הראשון והנערץ לעיצוב אד סרנוף נהג לכנות 'הפּי אקסידנט', תאונה שמחה, כלומר משהו שקורה בטעות אבל יוצא טוב, אפילו מצויין, מפתיע באיכותו. החזקתי את המצלמה ביד אחת וניסיתי ביד השניה, באיזו מין אקרובטיקה מטופשת, לקשור את המכנסים. המצלמה צילמה ואין מה לומר, תראו.

תאונה מוצלחת

יום אחד חזרתי מהים ושמתי את יומן הים שלי פתוח על השולחן כדי להתחיל לעבוד על הרשומה. חתולי באה והתיישבה עליו, השתרעה כאומרת: בסדר בסדר, תלכי לים, אבל אל תשכחי שמכאן את יוצאת ולכאן את חוזרת, כן, מהבית והביתה.

חתולת בית

ויומן ים

ואתם יודעים מה? זה הנושא הבא שלי. בית. במהלך יולי-אוגוסט, אני הולכת להשיל מעלי בית אחד, לבנות לי בית אחר, לארוז לשנע לפרוק ולסדר ולהתיישב ולהתביית מחדש. את התהליך, אני אביא לכאן. אל תדאגו, אני לא הולכת לטרחן לכם על ענייני שיפוץ משמימים, אני כבר יודעת שאין הרבה דברים כל כך משעממים עד מעצבנים, כמו שיפוץ של מישהו אחר. זה יהיה יומן בית אחר, כך אני מקווה.

שמים ים סלעים סלעים ים שמים

וחייבים קינוח, לא? שלושה קטעים מרגשים, שכדאי מאוד לראות. בעיקר תל אביב וים. עיר בחולות, פנורמה של תל אביב, 1913, ועוד אחד (אבל תראו אותו בלי סאונד, טוב? השיר מעצבן) אבל הסרט מקסים !

זריחה

אז מיהו חתול הים?

1 ביולי 2010

יט' בתמוז

הטריגון, הוא דג סחוס במשפחת הטריגוניים. והוא מוכר גם בשמו העממי חתול ים. דג זה נפוץ במים רדודים וחמים. בישראל שכיח בעיקר המין טריגון חד אף.

(מהאנציקלופדיה הזואולוגית)

"…זהו צלופח זאב, הידוע גם כזאב ים, כדג הזאב האטלנטי ובעיקר כחתול ים, והוא, קרוב לוודאי, מהמפלצות המכוערות יפות ביותר האורבות במעמקי החופים של סקנדינביה, צפון בריטניה איסלנד וגרינלנד. הוא יצור ידידותי לצוללנים ואוהב להתחכך בנו… ממש כמו חתול."

(מיומנו של צוללן)

     

חתול ים קרבי, גודלו כשלושה וחצי מטרים ומשקלו כחצי טון, הוא אמיץ מאוד וילחם עד מוות, אפילו נגד יצורים גדולים ממנו פי כמה וכמה.

(ממשחק d20)

הלנטרה פלינה, הידועה יותר בכינויה חתולת הים וליתר דיוק כמובן הלוטרה הימית. ונא לא לבלבל אותה עם אותו יצור גוץ ושמנמן הקרוי לוטרת הים… שמה המקומי בספרדית הוא צ'ונגונגו. היא היונק הימי הקטן ביותר בעולם, אורכה כמטר ומשקלה כארבעה ק"ג.

(מאתר הלוטרות של אמבלוניקס)

מי שהולך בטיילת הדרומית, באזור הדולפינריום ולכיוון יפו, אינו יכול שלא להבחין בעדרי חתולים יפים ושמנמנים המקננים בסלעים שם, משגשגים בקיץ וקצת סובלים בחורף, מנהלים חיי פרא של ממש ומקבלים תמיכה נדיבה של אנשים טובים.

לסיום עוד שלושה חתולי ים: הנועזת, הנהנתנים ו…המטופש להפליא.

ועוד חתלתול ים אחד, מתוק מאוד, ודי.

אובססיבי

30 ביוני 2010

                                                                    יח' בתמוז

יומן ים 22

נודניק

הוא לא מפסיק, אף פעם, זה לא נמאס לו, אין לו רגע מנוחה או רגע שקט, הוא כל הזמן, הוא כל הזמן, הוא כל הזמן בתנועה, הוא נודניק, הוא טרחן, הוא טרדן, כפייתי, אובססיבי, אינסופי, הוא חתרן בלתי נלאה, הוא לא מפסיק, לא מפסיק, הוא לא יושב לרגע, הוא לא נח, הוא מתמיד, מתעקש, לא מוותר, יש לו סבלנות, ויש לו זמן, והוא לא עוזב, לא עוזב, הוא מציק לאבנים, מנדנד להן ללא הרף, הוא הופך את הכל לעגול, הוא מחליק פינות, מתמיד, סובלני, עקשן, הוא הופך, שברי בלטות, חרסים ואבנים לאבני חן, שברי זכוכיות לתכשיטים.

 צלול

מִצאוּ את ההבדלים

29 ביוני 2010

יז' בתמוז

 

על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע,
כלולים כל מעשיו.
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו.

(מה חדש במדע, מאיר אריאל)

     שתי אצות

     צדפות למיניהן

    שני דגים

…אבל אם בכל זאת מרגישים הבדל
בין צחוק מעושה וצחוק מתגלגל
אז ברוך השם תודה לאל. 

 (מאותו שיר)

 

יוגה, יוגה, עוגה…

28 ביוני 2010

טז' בתמוז

יוֹגָה, בסנסקריט योग, מסורת עתיקה שמקורה בהודו. משמעות המילה יוגה היא חיבור, איחוד או מיזוג. החיבור הבסיסי הוא בין תנועה ומנוחה, והמיזוג שלהם נקרא תנוחה. וישנם עוד חיבורים רבים המתגלים בכל תרגול כמעט. חיבורים בין תנועה ונשימה, בין גוף ונפש, קרקע ושמים, יציבות וריחוף, עצמי והעולם, התוך והחוץ, אין סוף חיבורים, ניגודים והשלמות, והאיחוד ששואפים אליו בכל פעם מחדש.

יוגיפלצת

יוגיפלצת1

אוטנאסנה

ביטול סופי של כוח הכובד

היוגה מלווה אותי כבר שנים רבות ובכל פעם שאני מתַרגלת זה גילוי מחודש של הקסם. המתנה של היוגה היא אינסופית. לפעמים העשיה מכאנית ויש מעט מידי שקט פנימי והוא מגיע לקראת סוף התרגול או בכלל לא, ולפעמים זה עובד בגדול, לפעמים אני מצליחה להכנס פנימה, אל הריכוז, אל השקט, אל תחושה של איחוד אמיתי, חיבור אל עצמי, ואפילו אל משהו גדול יותר.

מצפן יוגי

עוגה וים

דגים גדולים ודגים קטנים

27 ביוני 2010

טו' בתמוז

             "…אבל אז, במרחק ניכר מן הספינה, הוא ראה בחורה צעירה מנופפת לעברו. אותה צעירה, הוא זכר, מהעבר הרחוק, הוא ידע מיד. היא סימנה לו להתקרב אליה וחייכה, כאילו המתינה לו שם כבר זמן מה. הוא החל לשחות לעברה. כן, אותה אחת ללא ספק. קצת יותר מבוגרת, בדיוק כמוהו. אבל אותה אחת. כשהתקרב אליה היא שחתה הלאה והמשיכה לנופף. הוא לא ידע כמה זמן הוא נמצא ככה מתחת למים, שוחה לעברה, אבל ידע שהזמן הזה ארוך מכפי שהיה אמור להיות. הוא שחה עד שקרן שמש בקעה מבעד לים המוצף שמן, והוא הביט למעלה וראה שאין מעליו שום שמן, רק תכלת צרופה. הוא חיפש את הבחורה – את הגברת הצעירה, הוא תיקן את עצמו – אבל גם היא נעלמה."

מתוך סיפורי דגים: קורותיו של אדם גדול מהחיים. ספרו של דניאל ואלאס, בתרגום יצהר ורדי להוצאת זמורה ביתן. השם באנגלית פי אלף יותר יפה מהשם בעברית, אני לא יודעת איך היה צריך לתרגם, אבל בכל זאת… Big Fish: A Novel of Mythic Proportions.

זה ספר מופלא, על נסיונו של בן לפענח את חייו של אביו לאחור, על ערש מותו של האב. זה ספר על קשר בין אבות ובנים בכלל, ולמרות שאני בת ולכאורה לא אמורה להזדהות, מצאתי שם את עצמי לא פעם. התהיה, עד כמה אנחנו באמת מכירים את ההורים שלנו נשאלת בו יפה ומהדהדת גם בתוכי. זהו ספר מרהיב ברגישותו. טים ברטון עשה ממנו סרט. יפה, אבל כדרכו תמיד, הוא הבליט את הפנטסטי והתיאטרלי ופספס את הרגשי והעמוק, שלפי דעתי הוא היופי של הספר. כדאי מאוד לקרוא את הספר הזה, לכולם, אבל בכל זאת, לגברים בעיקר.

ואלה דגים ששוכנים בים הגדול של ביתי. מלמעלה למטה זה ככה: חותמת עץ, קישוט חימר לבן, חרוזים מעץ צרוב, ברזל מפוסל, תכשיט זהב למזל, מחזיק מפתחות מאמייל וכפות מדידה מפלסטיק.