Posts Tagged ‘ירוק’

נִסֵי ניסן

4 במאי 2011

ל' בניסן

.

התות העירום, קוסם זקן,

הדליק כוכבים,

תותים, בקצה כל ענף ובת ענף,

ואז, שלפו האצבעות הדקות

מטפחות ירוקות.

 

תגידי, במה קל לך יותר להאמין:

שכל אלה נוצרים ככה פתאום, יש מאין,

או שהם היו חבויים שם, כל הזמן,

ועכשיו נמשכים להיוולד אל תכלת השמים,

אל הבטחת האביב, בדיוק כמוך.

.

ענף של אפונה ריחנית

3 במאי 2011

כט' בניסן 

.

חלמתי שאני הולכת לאופרה. וכבר בתור, מתחילה

התחושה המשונה שאין גבול בין החיים לבין מה שיקרה על הבמה:

את לא יודעת אף פעם מי הוא מי.

כל תנועה שלך נרשמת כחלק ממשהו.

בכל רגע את פוגשת גבר חדש,

וכל אחד שאת פוגשת דומה לאחד שפגשת קודם אבל קצת אחר.

והמשחק ממשיך. או מתחיל.

את נותנת למישהו משהו קטן כמו להבה.

את נותנת לו ענף של אפונה ריחנית, והוא אומר משהו כמו

לא כדאי, זה מסוכן.

רצה בשטח גדול ופתוח, עם מדרגות עולות ויורדות

בחצאית קפלים מתנפנפת, ומישהו שואל

אולי את יודעת מה המחיר של הקצף על הקַפה,

אומרת שתבררי, ואז, בדרך לקוּפה

אומרים לך שאת רצה לרוחב

ובאמת את מרגישה 

.

ריח חלומי

2 במאי 2011

 כח' בניסן

 

לפני כמה שנים חלמתי חלום. והחלום הפך לשיר. לא, יש לדייק, החלום כבר היה שיר ולא הייתי צריכה לעשות כמעט כלום, כי חלמתי שיר. בשיר הזה יש משהו, שתקופה ארוכה מאוד לפני החלמו היה חסר לי: תקווה. החלום, השיר, וכל מה שקרה סביבם ואחריהם, היו לנקודת תפנית מאוד חשובה בחיי האישיים והמקצועיים.

אני הולכת להעלות כאן את שיר החלום, חלום השיר ההוא. אבל לפני כן, אני אדבר קצת על אפונה ריחנית. בסדר, אני יודעת שהשם הנכון הוא טופח, אבל אני לא יכולה, נו באמת, טופח? לא, אפונה. ריחנית.

 

אז בהתחלת החורף זרעתי, וכמו בכל שנה, התרגשתי לראות את הסיכות הדקות הירקרקות מבצבצות, בוקעות מהאדמה הכהה, הופכות לכידונים ירוקים. הבטחה. השנה גם תיעדתי. אבל אז היה ליל הסערה הגדולה, ובנוסף לחורבן הכללי, גם האפונה הריחנית שלי קיפחה את חייה הקצרים. למרות שכבר חודש שלם התבזבז, החלטתי להמר וזרעתי שוב. הפעם שמתי את האדנית בחלון המוגן מרוחות.

.

.

.

 

האפונה עשתה את הכל, שוב, בלי להתעצל, ועלתה וגבהה והשתרגה ונאחזה בגדר בקנוקנות המתוקות שלה. וממש עכשיו, באים הפרפרים, נראים יותר כמי שנוחתים על קצה הענף מאשר כצומחים מתוכו.

……

1 במאי 2011

כז' בניסן

ערב יום השואה

.

.

ירוק זהב מתוק

30 באפריל 2011

כו' בניסן

למופע הזה* יש איכויות של קורי עכביש עם שחר, כשאגלי טל מנצנצים אותם ליהלומים. רגעים קטנטנים ומושלמים, שזורים למחרוזות זוהרות, בתבניות מדודות היטב. אם תגידו שהדימוי הזה קצת מוגזם, אומר לכם שלא, ממש לא. והוא מוכיח את עצמו גם בעוד שני דברים. קודם כל, אור חזק מדי יהרוס את הקסם, ואילו התיאטרון הקטן והאפלולי שהוא הוצג בו, הולם אותו להפליא. דבר שני, אני יכולה לומר בביטחון, שכל מי שהיה שם, כמוני ממש, נשבה. נלכד לגמרי בקורים הדקיקים והחזקים האלה, אי אפשר שלא.

אחד היצורים/יצירים הכי יפים שראיתי בחיים, עשוי משקית ניילון שחורה, מרשרשת כזו, והוא מעשה ידיה ודמיונה של ענבל יומטוביאן, אחד מגיבורי המופע הזה. ענבל היא החצי ארוך השיער, עז המבע ומתוק החיוך של הצמד 'גולדן דלישס'. החצי השני הוא ארי טפרברג, שמביא עזוּת ומתיקות בשפע גם הוא. השניים האלה יפים ומוכשרים, מבריקים ומצחיקים. למרות השם שלהם ותמונות מוקדמות שראיתי, לא ניחשתי כמה יפה יהיה, ולא ניחשתי שיתנו לי מתנה שכל כך הולמת את הלך הרוח הירוק של הבלוג שלי החודש.

המופע עשוי שני חלקים: בראשון, ענבל לבד על הבמה וארי נותן לה גב עם התאורה, הסאונד, ויד נוספת לפעמים כשצריך. האמת היא שהיא בכלל לא לבד על הבמה, כי יחד איתה יש עוד שחקנים שהם כולם יצורים/יצירים שלה. עולם פלאות נברא ומכשף. החל בשולחן הגדול וכלה בחוט רקמה צהוב. לא אגלה לכם יותר, ההפתעה היא חלק מהכיף, הוא עשוי מחומרי היום יום, אבקת הקסם היא דמיון וכישרון.

ועכשיו לאותה מתנה שכבר הזכרתי. ובכן, הגיבור של החלק השני של המופע, הוא תפוח עץ ירוק. כן כן, פשוט ככה. טוב, לא פשוט בכלל. ארי וענבל, הפעם ביחד, ובתואם מרהיב, מספרים את סיפור הרפתקאותיו מסמרות הקליפה של תפוח העץ הירוק, מינקות ועד גברות. הכל אמיתי, לגמרי, ועשוי מאותם חומרי דמיון וכישרון. הם מעיין שופע של קסם, יופי והומור השניים האלה. לקהל, לא נותר אלא לשבת שם, חבורת ילדים פעורי פה ומתרגשים, שרק רוצים שזה ימשיך, שלא יגמר, שלא יעלה עדיין האור.

המופע, שנקרא 'יונתן והשולחן הכחול' נוצר בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. לא מגלה יותר, תלכו. תלכו.

————————————————

* ההופעה הקרובה, ביום רביעי, 13 בנובמבר, בשעה 20:00, בתיאטרון 'החנות' ברח' העליה 31 בתל אביב, טל. להזמנות 0548161339

ירוק עד

29 באפריל 2011

כה' בניסן

             

למרות היותו קטן וירקרק, היה קרמיט הצפרדעון מושא אהבתה וחשקיה של מיס פיגי החושנית התוקפנית. היא אף פעם לא הצליחה לבצע בו את זממיה, תמיד הוא הצליח לסכל את זה איכשהו. לדעתי הם היו הזוג הראשון של יפה וחנון. לקרמיט קרו תמיד דברים מופלאים ומעוררי השתאות, כמו למשל ההזיות שתקפו אותו כשהוא שם את הליים באגוז הקוקוס. מה? כן. הוא היחיד שהצליח למשול באוסף הפסיכי של החבובות סביבו, אף אחד אחר לא יכול היה לעשות את התפקיד הזה חוץ ממנו, המנחה האולטימטיבי. פעם הוא אפילו החליף לשעה קלה את מקומו של לארי קינג. למרות הקריירה המזהירה שלו הוא נשאר צנוע, עגמומי, וחסר ביטחון, וסיכם את זה באופן מאוד מעורר הזדהות, כשאמר שזה לא פשוט להיות ירוק.

ירוק עירוני

28 באפריל 2011

כד' בניסן

יש לעיר מפה, לא רשמית כי אם פנימית, היא מצוירת על הלב בקו דק של זיכרונות וחלק גדול ממנה עשוי מהירוק. השדרות והרחובות משרטטים מפה של ירוקים מובחנים מאוד. רחוב אבן גבירול שאוּורר לאחרונה, הוא מחרוזת מהודרת של דקלים בלוריתנים, ברחוב דיזנגוף ובשדרות ח"ן יש פיקוסים גדולי מידות ששורשי האוויר שלהם משתלשלים וגזעי האדיר שלהם מפותלים. בשדרות רוטשילד יש גם מקטעי פיקוסים, אבל גם חלק שכולו צאלונים, שמתלהבים בקיץ והעירום שלהם לא פחות יפה, בחורף. שדרות נורדאו מתנאות אף הן בפיקוסים, אבל מסוג ענק אחר, ירקרק כסוף מרשרש, בחלק האמצעי יש עצים חדשים שאת שמם אני לא יודעת אבל הם מייצרים מן מסדרון שטוב ללכת בו לים בקיץ וגם בחורף, ובמקטע האחרון שקרוב לים, נטועים דקלים גוצים כמו במגרש מסדרים, ומייצרים מניפות צל שנעות עם תנועת השמש. גם לשדרות בן גוריון יש את הפיקוסים שלהם, אבל במקטעים מסויימים נטועים אשלים, חרובים וזיתים שמעניקים להן אופי ארצישראלי לגמרי, כמו להזכיר להן שפעם נקראו שדרות קק"ל. המוטיב החוזר כפי ששמתם לב בוודאי הוא הפיקוס, עץ שנוטה לצייץ הרבה, בגלל הצפיפות והגודל ציפורים מאוד אוהבות אותו, ובימים אלה מבצעים בהם הסיסים את נחיתתם עמוסת השירה בכל ערב. הפיקוס הובא לשדירות תל אביב על ידי קברניטי העיר בכדי לספק צל לתושבים המיוזעים תמיד. מה שהם לא ידעו, זה שהפרי שלו יגרום להרבה עוגמת נפש. ישנה צירעה שגורמת לפרי של הפיקוס להבשיל, זהו פרי מסוג תאנה, שללא טיפולה של הצירעה נשאר קטן וירוק אבל אחריו הוא הופך למטרד המוכר. הצירעה הזו לא היתה כאן בארץ והיא הגיעה, אויה, ביחד עם העץ. לזכותו של העץ הזה יאמר, שהוא מפצה ביופיו ובציוציו.

חוץ מעצי השדרות והרחובות, יש בעיר צמחיית חצרות מאוד אופיינית, שלצערי בשנים האחרונות מקלקלים אותה עם כל מיני רעיונות עוועים כמו עצים טרופיים, אשוחים ואורנים גמדיים ושאר דברים שמטרידים את העין והלב. יש תספורות משונות ועיצובים נועזים, ירוק מאולף כזה, שלפעמים מעציב ולפעמים מצחיק אותי.

 

אני אוהבת את הצמחים הישנים והצנועים, ההיביסקוס, הקקטוסים והסוקולנטים למיניהם. אני אוהבת את הגירניום. אני אוהבת את הגינות האפלוליות, החוליות והדלות.

יש בעיר מרפסות שופעות פריחה וגגות מיוערים ממש, ויש עצי פרי מפתיעים, תות, תפוז, לימון ושסק.

נכון שזה כיף לפגוש עץ נושא פרי ממש ככה באמצע העיר? אני אוהבת את הפלומריה שמגישה לי בקיץ פרח לשיער כשאני הולכת לים, ואת הסיגלונים, שעכשיו, ממש עכשיו מתחילים לתת את המופע הסגול המרהיב שלהם.

ירוק בלי ירוק

27 באפריל 2011

כג' בניסן

.

.

.

מה זה ירוק, מהמזרח הרחוק…

26 באפריל 2011

 כב' בניסן

 …ולא דרקון?

חברתי הטובה חזרה מוייטנאם והביאה לי מתנה. יש שלושה דברים נחמדים במתנה: אחד, המתנה יפה. שתים, שחברתי והביאה לי מתנה ירוקה בלי לדעת בכלל על החודש הירוק שלי.

שלוש, המתנה לא סתם ירוקה, היא ירוקה בריבוע, כלומר היא צבועה בצבע ירוק נפלא והיא גם עשויה מבמבוק. מה שהזכיר לי תערוכה עם סמפוזיון מקסימים שהייתי בהם לפני כמה שנים, על חבורת סטודנטים משנקר שזכו להיות בסין ולהשתתף בסדנת צעצועים. מה לסין ולצעצועים? זה בדיוק העניין, במבוק.

התערוכה ההיא גרמה לי להסתכל בעיניים חדשות לגמרי על הצמח הזה. איזה צמח מופלא. צמח מופלא שעשוי להציל את הכדור שלנו, אם ניתן לו כמובן. יש לו יכולת צמיחה מטורפת, אתם יכולים ממש לראות אותו צומח לנגד עיניכם, והוא מגיע לגודל ענק ואפשר לעשות איתו הכל.

מרתק, מרגש. וגם נורא יפה. הסינים ראו את זה הראשונים, אנחנו גילינו אותו אחרונים, כמעט. ביקשתי מחברתי להשתמש בתמונה היפה הזו,

כי הטראסות בתמונה נראות ממש כמו הקערה הירוקה שלי, והיא הפתיעה אותי כשאמרה: אה, זה מקום שנקרא סֵפַּה, שם קניתי לך אותה.

———————————————— 

* זו כתבה שמתארת את היוזמה ואת התהליך עד לתערוכה בשנקר,

** וכאן, על 19 שימושים שונים ומשונים לבמבוק, צמח הפלא. 

ירוק / צהוב

24 באפריל 2011

כ' בניסן

שני דברים נורא יפים, שאני לא אוהבת לאכול: בננות ואגסים.

 

וגם, הנוריות האחרונות של החורף.

 

~ 

חג שמח 

~

.