Posts Tagged ‘פמיניזם’

ועוד על בשר

5 באוקטובר 2011

ז' תשרי

לפני כמה ימים מצאתי מתחת למגב המכונית שלי משהו שהביא לי דמעות מיידיות לעינים, שגרם לדם שלי לבעור. בשעת בוקר, תחת שמים יפים וצחים, דבר כל כך מחריד, מתחת לווישר של האוטו. שלי. אני לא אכתוב כאן את המילים המפורשות, כי זה יביא לכאן אנשים שמחפשים אותן. אומר רק שזו היתה פרסומת של מועדון שהשם שלו מתחרז ב'מורסה' ולא בכדי. חוץ מהמודעה הזו, אני בטוחה שכל מי שגר בעיר מכיר את הכרטיסים הנתחבים תדיר אל שמשת המכונית ומתגוללים על הארץ אחר כך, להיאכל בידי הרפש. נשים מעורטלות לחלוטין שבשרן מוצג לראווה, לשחיטה. נשים כמוני שזה מה שהן צריכות לעשות כדי להתקיים. לפעור את עצמן לנגד עיני העולם, ולא רק במועדון המתועב, אלא גם תחת כל מגב, על כל מדרכה שמתחת לשמש. ויש אנשים, ולא רק כאלה שהולכים לראות את זה, לא רק כאלה שצורכים את הבשר המושפל הזה, אלא גם אחרים, וגם נשים בתוכם, שחושבים שזה בסדר, שחושבים שהנשים האלה בדעה צלולה ובבחירה חופשית עושות את זה. ואילו רק יכולתי, הייתי שמה מתחת לכל הווישרים שבעולם את האמת כפי שאני יודעת אותה.

נשים שמגיעות למקצועות האלה שבהם הן מוכרות את גופן, מיניותן, חירותן, אינן מגיעות לשם מבחירה אמיתית, הן נשים שכמעט תמיד סומנו על ידי מישהו בילדותן, שמצוקה הביאה אותן לשם, ובדרך כלל המצוקה אינה כלכלית אלה נפשית. ואם המצוקה הכלכלית דחפה אותן למקום הנורא הזה, הרי המצוקות הנפשיות לא יאחרו להגיע. כי בשביל לעשות את כל זה האישה צריכה להרדים בעצמה את כל החלקים שמופקדים על הדברים שהכי יקרים לכולנו: עצמיות, שליטה, פרטיות, מיניות, אהבה, קשר, כבוד. כדי להרדים אותם צריך להתנתק איכשהו. על ידי סמים מכל הסוגים ועל ידי מנגנונים נפשים אכזריים מאוד. דיסוציאציה קוראים לזה. דיסוציאציה היא דרך של הנפש להתנתק מגוף, להגן על עצמה. והמנגנון הזה הרסני כשם שהוא חיוני. והמנגנון הזה מתחיל לפעול על דעת עצמו גם כשהוא לא צריך, והוא מנתק נשים מעצמן בכל מקום ושעה בחייהן, והחיים שלהם נגזלים מהן, וזה מה שקורה וגם אם הן נראות מתפקדות, זה רק משום שיש להן כוחות אדירים, ולא משום שהן בריאות, ובטח לא שמחות. יש ילדות שמפתחות את המנגנון הזה בעקבות פגיעה ואחר כך הן כבר מתאימות מצויין לתפקיד הזה, יש נשים שבגלל מצוקות אחרות נקלעות לשם, ואז הן מגדלות את כלב השמירה הזה, שהופך לחיה מאוד מסוכנת וגם הן כבר לא בטוחות בחברתו.

אם מישהו חושב, שהעולם יכול להחלים מתחלואיו, מבלי שהחולי הזה של דיכוי וסחר בנשים יטופל, הוא טועה מאוד. כל עוד נשים יצטרכו למכור את העצמיות שלהן כדי לחיות, כל עוד יתקיימו בעולם הדברים האיומים האלה, העולם ימשיך להיות חולה. אם מישהו חושב שליגליזציה של הדברים האלה תעשה טוב, הוא טועה מאוד. כמו לרצח ולאונס גם לקיום הזה אין שום סיבה להיות חוקי, פשוט כי הוא עצמו רצח ואונס.

————————————————-

* ואם לא עייפתי אתכם עדיין עם הרשומה הארוכה הזו והייתם רוצים ללמוד עוד על הנושא, תכנסו לאתר של מכון תודעה.

הירוקה, זו אני.

8 במרץ 2011

ב' באדר/ב'

היום בבוקר, כשהגעתי אל שולחני שבעבודה, מצאתי תשורה. שקית יפה שנייר אריזה אדום מציץ ממנה, צופן בתוכו קופסא מלאה בשוקולד משובח. מתנה ליום האישה. חברותי לחדר הביטו בי במבט חושש, כיצד תגיב למחווה הזו הפמיניסטית הזועמת שהן כבר למדו להכיר?

ובכן, אפשר לסכם זאת כך: זה עדיף על איזשהו תכשיר קוסמטי, היה טוב יותר אם זה היה משהו עם תוכן. שוקולד? זה נחמד, אבל ביננו, צריך יותר מזה כדי להמתיק את המרירות. כי יום האישה אמנם בא לחגוג משהו, אבל הדבר הזה עדיין רחוק מאוד מלהיות, הוא עדיין בהתהוות, השיוויון עדיין רחוק. מאוד.

אכלתי פיסת שוקולד והתגעגעתי פתאום מאוד אל מקום העבודה הקודם שלי, אל מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שהיה ביתי במשך ארבע עשרה שנים, שבע מהן כמתנדבת ושבע כרכזת חינוך והעלאת מודעות. כבר כשהייתי ילדה התקוממתי כנגד סוגים שונים של עוול, אבל רק כשהגעתי למרכז הסיוע התחלתי לקרוא לזה בשם: פמיניזם. מילה שמעוררת המון התנגדות, שמזמינה המון פירושים מוטעים ויש רבים שממש סולדים ממנה. מבחינתי, אי אפשר להיות אישה עם מודעות ולא להיות פמיניסטית, זה פשוט בלתי אפשרי. מבחינתי, לכל אישה יש עין שלישית, שהיא יכולה לפקוח אותה פתאום, ומרגע שפקחה לא תוכל לעצום יותר. גם אישה שתטען בלהט שלה זה אף פעם לא קרה, שבכל חייה תמיד יכלה לעשות כל מה שרצתה ולהיות מי שהיא, אם תפקח את העין הזו, תבחין שזו אשליה, ובעיקר תבחין שרוב הנשים בעולם לא נהנות מהזכות הזו.

אחרי קוביית השוקולד השניה כבר התפתחה אצלי בחילה, תחושה שאני משתפת פעולה עם משהו שאני לא שלמה איתו, שזה לא צריך להיות ככה, שלא יכול להיות שעדיין יש יום אחד כזה ובכל שאר הימים אנחנו צריכות לשתוק, להחליק, לפשר, להסכים, להכנע, לעקוף, להיות יפות, צעירות, ללכת על חבל דקיק מאוד שנמתח בין: תהיי סקסית, לבין: אל תהיי מינית. בין: תהיי חכמה, ל:אל תהיי יותר מידי חכמה. בין תהיי אסרטיבית, ל:אל תהיי כזאת לא נחמדה.

יום האישה הוא על מאבק, מאבק שעוד רחוק מאוד מסיומו, מאבק שמעטים מדי מנהלים אותו ורבים מדי נמנעים ממנו. זה יום חגיגי אבל עצוב, וכל השוקולד שבעולם לא יכול להסתיר את זה. 

 

אמת על זמנית

25 בנובמבר 2010

יח' בכיסלו

 

זה השם שלה, שהיא נתנה לעצמה בגיל ארבעים ושש : SojournerTruth, והוא צירוף של אנגלית וצרפתית שמשמעו 'אמת זמנית', או ליתר דיוק, מישהו זמני, מתארח, המדבר על האמת, מעין מטיף נודד. ככה היא הרגישה, זה מה שהיא יצאה לעשות. מאז שמעתי עליה לראשונה ממש במקרה, היא עוד אור חשוב שמאיר לי בתוכי, יחד עם אורותיהן של נשים לאורך ההסטוריה העצובה והמפוארת של מאבק נשים למען שיוויון. היא היתה שפחה והיא היתה אישה חופשית ולא היה שום דבר בעולם שהיא פחדה ממנו. מה שהיא אמרה לפני מאה ושישים שנים, ממשיך להיות נכון גם היום.

סוג'ורנר טרות' נולדה ב-1797, בארה"ב, היא נולדה לעבדוּת. בגיל תשע נמכרה  לראשונה, ובהמשך נמכרה שוב ושוב, עד שפדתה את עצמה. בעקבות התגלות דתית שחוותה, החלה סוג'ורנר לנאום נגד העבדות ובעד שיוויון לנשים, וכל זאת בלא לדעת קרוא וכתוב. היא הפכה למרצה, נואמת ומטיפה רבת עוצמה, והייתה האשה השחורה הראשונה שהגיעה למעמד של דוברת פומבית ופעילה ציבורית בעלת השפעה. היא נאמה בפני הקונגרס ובפני שני נשיאים. היא אמרה "הייתי עבד 40 שנה ו-40 שנה משוחררת. אני אהיה עוד 40 שנה בכדי לזכות ולראות שוויון לכולם. אני מקווה שזה יתאפשר לי. אני פה בכדי לעזור ולשבור את הכבלים". אבל היא מתה ב-1883, והכבלים עדיין לא נשברו.

היום הוא יום המאבק באלימות נגד נשים, ואני מביאה את הנאום החזק והמצחיק והמרגש, שנשאה בוועידה לזכויות נשים בעקרון אוהיו, ב-1851

               ~   "ובכן, אפתח ואומר שאני חושבת שכל אותם דיבורים על זכויות, לנשים בצפון ולגברים השחורים בדרום, יובילו לכך שהגברים הלבנים יכנסו לפאניקה. אבל על מה בעצם אנחנו מדברים? הגבר הזה שם אומר שלנשים צריך לעזור לעלות על כרכרות, לחצות שלוליות בוץ, וצריך לפנות עבורן את מקומות הישיבה הטובים ביותר. איש לא עזר לי מעולם לעלות על כרכרה או לחצות שלולית בוץ, והאם אני לא אישה? הביטו עלי! הביטו על זרועי*, אני חרשתי וזרעתי ואספתי תבואה לאסם, ואף גבר לא הצליח להשיג אותי, והאם אני לא אישה?!

              

יכולתי לעבוד כמו הגבר ולאכול כמו הגבר כשהייתה לי האפשרות. יכולתי לשאת את הצלפת השוט בדיוק כמוהו, והאם אני לא אישה?! אני ילדתי 13 ילדים ורובם נמכרו לעבדות וכשצרחתי מצער אף אחד חוץ מישו לא שמע אותי, האם אני לא אישה?! עכשיו מדברים על משהוא שנמצא כביכול במוח, (מישהו בקהל לוחש אינטלקט) אינטלקט, בוא תסביר לי מותק, מה הקשר בין אינטלקט לבין זכויות הנשים או זכויות השחורים? אם הספל שלך מלכתחילה גדול יותר, האם זה לא יהיה מרושע מצידך לא לאפשר לי למלא עד הסוף את ספלי?

אותו איש קטן לבוש בשחור, אומר שלנשים לא יכול להיות את אותן זכויות כמו לגברים, מכיוון שישו לא היה אישה. ואני שואלת מאין בא ישו? מאלוהים ומאישה, לאף גבר לא היה שום קשר לישו. אם אותה אישה, אלה, הצליחה לעשות מעשה כה חזק עד שהפך את העולם על פיו, והיא עשתה זאת לבד, כל הנשים יחד צריכות להיות מסוגלות להפוך את העולם חזרה ולתקן את הטעון תיקון. כעת הנשים מבקשות לעשות זאת, ועל הגברים לאפשר להם. אני מודה לכם על ההקשבה, ואין לי יותר מה להוסיף."    ~

והנה הנאום, במבטא המדוייק ובקול הנהדר של הסופרת אליס ווקר.

————————————————

* מכל התמונות שלה שמצאתי, הכי אהבתי את זו, בה היא נראית הכי פחות חסוּדה והכי הרבה אישה, כמעט כמעט מחייכת. וחוץ מזה תראו איזה יד מדהימה יש לה.

חידה: למי יש כתר ולמי יש כסף?

19 בספטמבר 2010

               ר מ ז :

               

זה התחיל מזה שהרמתי את העיניים כשמונית קו חמש עברה בדיזנגוף סנטר וראיתי משהו שהעלה בי חיוך: 'מסודרות', גדול ומנוקד, בפונט יפה ובצבע יין אלגנטי, ועם כתר קטן ומתוק מעל. כל הכבוד, חשבתי. היכן שכל מכוני היופי והכושר קרויים בשמות לועזיים, סוף סוף יש גם צדיקות, ולא סתם צדיקות אלא בעלות חוש הומור בריא. הידד. נסעה לה המונית הלאה ואני מחייכת לעצמי וחושבת, אה, כמו הסידרה 'מסודרים'… ואז קו המחשבה שלי התעקל יחד עם הסיבוב ימינה ושמאלה ושוב ימינה לשדרות רוטילד, התעקם לי החיוך, נחמץ לי היין הזה.

כן, יופי שיש בדיזנגוף סנטר חנות שיש לה שם עברי, ושהוא קצת צוחק על עצמנו, כמו שנשים לכאורה לא יודעות, אבל זה לא מקום שבו נשים מוציאות כסף ומבזבזות זמן? על דברים שיגרמו להן להרגיש מסודרות, להרגיש שהן בסדר, ואולי גם להסתדר? ולמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים: מסודרות, בסדר, להסתדר? שלחתי שאלון בזק לחברות וחברים אחיות וגיסים, שאלתי אספתי ניפיתי ושיקללתי, הלכתי כמובן גם אצל ידידי חכם גוגל שליטא, ועשיתי כדרכי סלט. בתיאבון, אבל תזהרו, זה לפעמים קצת נתקע בגרון…

מסודרים: כלים מסודרים בארון, חיילים, מאורגנים, חיים בזוג, נקיים, יציבים כלכלית, הולכים בתלם, סידרת טלויזיה. בחור מסודר: חנון, שביל בצד, צבא, אוניברסיטה או טכניון: כלכלה, משפטים, מחשבים, מדעים, בחור עם עבודה קבועה, שכיר, עם רכב מהעבודה והכנסה יפה, תנאים סוציאליים, חדר כושר, מתקדם בהיררכיה המסורתית, די שקט ולא בולט בשום צורה, בית, אוטו, כסף, נשוי או רווק מבוקש.

מסודרות: גבות מסודרות, ארוחות מסודרות, נשים מאורגנות, מאופרות, בחורה מסודרת: שמה כל דבר במקומו, נקיה, קטנה, אסתטית, זוכרת מה לעשות ומתי, בעלת סדרי עדיפויות, אחת שיש לה בית מסודר, מתוקתקת כזאת, ההיפך מבלגניסטית, עפרונות בצנצנת, חיוך עם שיניים לבנות, חוגים, תחביבים, שער אסוף בקוקו מתוח חזק, שאריות של חיילוּת טובה, חדר כושר, רכב מהעבודה, יציבה, מטופחת, נשואה או רוצה להיות.

מתוך הפרסומת של 'מסודרות': "..הוא המקום שבו תמצאי את כל מה שאת צריכה כדי להסתדר.. מניקור, פדיקור, טיפולי קוסמטיקה, עיסויים, הסרת שיער, בניית ציפורניים.. גם אם לא הספקת לקבוע תור, תוכלי להיכנס ולהתפנק. * השימוש בלשון נקבה נעשה מטעמי נוחות, הטיפולים מוצעים לגברים ולנשים כאחד".

      "…דבר שחשוב להטיף נגדו, זה קצוות סופר לבנים ומרובעים בצורתם. זה לא בסטייל בכלל, וזה לא מתוחכם. התחכום האמיתי נמצא בקצוות מעוגלים ובלבן יותר טבעי. תגידי לא, למניקור צרפתי גרוע ולא טבעי" (מתוך אתר של בעלת מכון מניקור בלוס אנג'לס)

עוד 'מסודרות': שתי נשים שמספקות שירותי סידור וארגון לבית ולמשרד.

      "קודם כל לאן הוא לוקח אותך. בית קפה זה איקס ענק, כי חייבים מקום עם אלכוהול בשביל להיפתח. אחרת נדבר רק על הרזומה, כמה הורים יש לך, וזה שיעמום ענק. חייבים בר. מסעדה זה קצת אובר. ועדיף כמובן שלא ישאל לאן אני רוצה. שיהיה גבר ויבוא לאסוף אותי למקום שהוא החליט.. מה הוא מזמין. אם הוא מזמין בירה, אני אזמין רק יין. אם יזמין ויסקי, יהיה לי יותר נוח להזמין אלכוהול. וכמובן החשבון. המבחן הכי גדול, שרבים וטובים נפלו עליו.. אין לי מושג מאיפה נהיה העניין שבחורות משלמות.. בדיוק! בדיוק! באותו רגע הלך על הבנאדם. כל כך מצאתי חן בעיניך שלא תשים עלי מאה שקל"? (מתוך כתבה של מיא עשת באנרג'י)

'מסודרים': סידרה על חבורת בחורים שעושים אקזיט על משחק מחשב ומתעשרים בבת אחת, רוב הנשים בסידרה הן בעיקר מה שקוראים כוסיות, מהוות פרס על כסף ולפעמים גם על תחמנות.

עוד 'מסודרים': חברה שמארגנת עבודות במכירות בחו"ל.

מתוך הפרסומת של 'מסודרים': "…עושים ים כסף ושלא נדבר על כל הבחורות והחיי לילה…" כאן אין התנצלות על שימוש בלשון זכר וגם לא על זה שהבחורות בעיקר מקשטות את האתר בביקיני.

      "הסקסולוגית גילה ברונר, נותנת ארבע שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך ברגע האמת. הרביעית היא: האם את מסודרת מבחינת אמצעי מניעה? אם לא, כדאי שתדחי את זה". (מתוך כתבה של מיכאלה אונגר בווינט)

               בחורה מסודרת,

               נקיה ומסודרת,

               היא הסתדרה,

               את מסודרת?

               היא סידרה אותו,

               הוא בחור מסודר,

               הוא הסתדר,

               הסתדרנו,

               מסודרים,

               מסודרות.

רגע רגע, מישהו התפתה לחשוב שאני משוחררת מהקביעות האלה? מישהי הרימה גבה ותהתה אם אני לא שבויה גם באותן תבניות? ובכן תרגיעו. אני כן, בטח. אני שבויה ולכודה כמו כולם. גם אני רוצה להיות מסודרת. במובנים מסויימים זה מצליח לי באחרים לא.

 

על בית בובות

24 ביולי 2010

יג' באב

אחד הטקסטים הפמיניסטים החזקים שנכתבו מאז ומעולם, הוא 'בית הבובות' של הנריק איבסן. מחזה שנכתב והוצג ועורר שערורייה גדולה לפני מאה ושלושים שנים ומאז הוא מועלה שוב ושוב ועדיין לא איבד את קסמו וכוחו. הוא עדיין, למרות הזמן שחלף, למרות השינויים הגדולים במעמד הנשים בעולם, למרות הכל הוא אקטואלי לרוב הנשים באשר הן, עדיין.

 

המילים האלה, בית בובות, צופנות בתוכן המון המון כוח, שהרי הצעצוע הלכאורה תמים הזה, האסתטי ומתוק כל כך, הוא מכשיר רב קסם וכוח של דיכוי נשים במשך דורות על גבי דורות, (בתי בובות נמצאו בקברים מצריים כבר לפני חמשת אלפים שנים) והוא עדיין כאן, וקסמו וכוחו לא ניטלו ממנו.

 

אם אתם חושבים שאני לא שיחקתי בבובות בילדותי, טעות גדולה מאוד בידכם. שיחקתי ועוד איך, ועד גיל מאוחר מאוד, והייתי גאה בבובות המדברות שקיבלתי מחוץ לארץ, אלא מה? הייתי ילדה מלאת דמיון ושם היה מקום נפלא להשתמש בו. אני רק מצירה על הדיכוטומיה המוחלטת בין משחקי בנות לאלה של הבנים, על העובדה שהבנים בכדורגל הבנות בפח הזבל, ושזה עדיין ככה.

 

במובנים מסויימים כל המחזות וכל הסרטים ותכניות הטלוויזיה, ואפילו ספרים, הם כולם בתי בובות, כולם קופסאות שקופות שהבמאי, התסריטאי או הסופר, סידרו בשביל הצופים או הקוראים, ואלה מוזמנים לדמיין את מה שקורה שם כשהמצלמה כבה, או כשהסרט או הספר נגמר, מה קורה בחדרים שאנחנו לא רואים, כשהדמויות נשארות לבדן, לנפשן, אנחנו ממשיכים בדמיוננו,  לשחק איתן.

 

הודעה חשובה, ועשר שאלות + תשובות

10 במאי 2010

ביום חמישי הקרוב, 13.5.2010, בשעות 17:00-22:30 יתקיים בזאר שבועות, שכל הכנסותיו קודש לפעילותו של מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית 'תאיר'. הבזאר יתקיים כבכל שנה ב'אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב', שבכניסה הצפונית לרחובות. (בסוף מצורפים הסבר ומפה)

~ מה זה מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית 'תאיר' ?

זוהי עמותה שמטרתה תמיכה בנפגעות תקיפה מינית ושינוי חברתי על ידי העלאת המודעות. ישנם מרכזים כאלה בכל הארץ, ועמותת 'תאיר' משרתת את כל אזור השפלה הדרומית (אזור חיוג 08).

~ מה זה סיוע?

סיוע זו טכניקה יחודית הנובעת מאידאולוגיה פמיניסטית, הטוענת שנשים יכולות לתמוך זו בזו, כי הן מכירות את חוויית הדיכוי כנשים בעולם, כי כל אישה עוברת בחייה חוויות של תקיפה והטרדה מינית. הפונות למרכז יכולות להשאר אנונימיות, המרכז הוא עמותה שאינה קשורה בממסד והוא פועל במירב הדיסקרטיות והסודיות.

~ מי מסייע?

את כל עבודת הסיוע והליווי במרכז עושות המתנדבות. מתנדבות המרכז אינן פסיכולוגיות או עובדות סוציאליות, הן נשים רגילות מכל הגילאים והרקעים, שעוברות הכשרה יחודית ומלוות על ידי צוות המרכז ועל ידי אנשי מקצוע מגוונים.

~ למי מסייעות?

לכל פונה, בעיקר נשים ונערות שנמצאות במצוקה בעקבות תקיפה מינית, וגם לגברים ונערים, וכן לאנשים הסובבים את הנפגעות, כמו משפחה חברים, וזקוקים לתמיכה.

~ איך אתן עושות את זה?

בעזרת קו חם קודם כל, שמספרו 1202 והוא פועל 24 שעות ביממה. בשיחה שמטרתה הקשבה ותמיכה, בפגישה אישית במידה והפונה רוצה, בליווי בכל התהליך אל עבר החלמה, בליווי לטיפול רפואי אם תרצה או בהליך הפלילי אם תתלונן, במתן מידע לגבי כל דבר הקשור בתקיפה, בתלונה, בטיפול פיזי או נפשי.

~ מה עוד עושה המרכז?

פעילות חינוכית, סדנאות, הרצאות וימי עיון, בקהלים רבים ומגוונים למען העלאת המודעות הציבורית לתופעה החברתית של אונס והטרדה מינית, הסברת החוק למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה ובצבא, וסדנאות מיוחדות וחווייתיות לבני נוער בבתי ספר ובמסגרות חינוכיות אחרות.

~ איך מתנהלת העמותה?

חברות העמותה הן המתנדבות, אשר בוחרות בוועד מנהל. הוועד בוחר ומעסיק מנהלת, רכזת מתנדבות, רכזת ליווי בהליך הפלילי רכזת חינוך ורכזת גיוס משאבים.

~ ממה מתקיימת העמותה?

כל המשאבים הינם תרומות שאינן מובטחות מראש ובכל שנה יש לאתר ולגייס מחדש. רק חלק קטן מהתקציב מגיע מגופים ממשלתיים והשאר מתרומות של קרנות, גופים ואנשים פרטיים.

~ נשמע לי חשוב, מה אני יכול/ה לעשות?

אפשר לבוא לאירועי ההתרמה של המרכז, אפשר לתרום באופן אישי וישיר ואפשר לבוא להתנדב!

~ מה יהיה בבזאר?

יהיו דברים איכותיים ובמחירים שווים! מכלי בית ונוי ועד בגדי מעצבים (רונן חן, רינה צין, העין השלישית, קום איל פו, כתומנטה, אלמביקה, דורין פרנקפורט, סיגל דקל ועוד רבים וטובים), מתכשיטים ועד מטעמים ויינות משובחים, מיצירות אמנות ועד צעצועים. הכל חדש, נתרם על ידי יוצרים ויצרנים, יעלה פחות מאשר בחנויות כמובן, ילווה באווירה נפלאה, עם מתחם לטיפולים הוליסטים מפנקים, אזור ליצירה ומשחקים לילדים, ופינת קפה ומאפה, במקום מיוחד במינו. הכניסה כמובן חופשית והחניה בשפע. והכי הכי חשוב, כל ההכנסות יוקדשו ישירות לפעילות המרכז.

כדאי לראות כדי להבין ולהרגיש: ניצה סקולניק, שורדת גילוי עריות מדברת מהלב ונוגעת בלב, באירוע ההתרמה  האחרון של מרכז סיוע 'תאיר'  ולמי שרוצה לקרוא עוד על פעילות מרכזי הסיוע   tair.1202.org.il

 קו חם 24 שעות ביממה   1202 מטלפון קווי   089496020 מטלפון נייד

מצורף:  הסבר מילולי להגעה לבזאר תאיר

 

ואם יש שאלות, אני כאן כדי לענות, מיכל.

לאה גולדברג, פמיניסטית בעל כורחה

19 בינואר 2010

בחמישה עשר בינואר 1970, הלכה לעולמה לאה גולדברג, המשוררת והסופרת הנערצת עלי עד מאוד והאישה האהובה עלי עד מאוד. לא פגשתי אותה אף פעם אבל כל כך הייתי רוצה. הרבה כתבו לזיכרה ודיברו על פועלה, ואני חיפשתי את הזווית שלי. מצאתי אותה במקרה, כשישבתי עם יעל בבית קפה.

יעל שמספרת את הסיפור לנכדותיה הפנתה את תשומת ליבי. היא קראה לו חתרני והיא לא הגזימה. לא, אני לא גדלתי על הסיפור הזה אבל לצטט את הדיאלוג הנודע מתוכו גם אני יודעת.

לאה גולדברג היתה רווקה עד סוף חייה ולא היו לה ילדים. יצירתה על כל סוגיה מצביעה על כך שהיא אהבה גברים ואהבה ילדים אבל לא היתה לה אהבה שהפכה לחיי זוג ולא ילדים משלה. הגורל השאיר אותה לחיות עם אִמה, מה שחידד והנציח ביתר שאת את רווקותה והשאיר אותה בעמדת בת עד יום מותה. הרבה כאב אפשר לקרוא ביצירותיה של לאה גולדברג כשהיא מדברת על אהבותיה, על בדידותה ועל הקשר הסימביוטי שלה עם אימה. אבל דווקא בספר הילדים הזה, אחד הניפלאים שהיו כאן מעולם, היא חוגגת את חיי הנשים הרווקות, הבודדות, הנונקונפורמיסטיות והיא חוגגת את הסולידריות הנשית את אחוות הנשים. אמנם זה במסווה של דיבור יותר אוניברסלי על שלום וסובלנות אבל תראו תראו.

    ~  דירה להשכיר  ~

בעמק יפה בין כרמים ושדות.

עומד מגדל בן חמש קומות.

ומי גר במגדל?

.

בקומה הראשונה תרנגולת שמנה. כל היום בביתה על משכבה מתהפכת, היא כל-כך שמנה שקשה לה ללכת. בקומה השניה גרה קוקיה, כל היום היא מהלכת, עושה ביקורים, כי בניה גרים בקינים אחרים. בקומה השלישית חתולה כושית נקייה, מגונדרת, על צוואר יש לה סרט. בקומה הרביעית גרה סנאית, בשמחה ונחת אגוזים מפצחת. [אז מי יש לנו כאן? אחת: תרנגולת שמנה ששמה פס על דיאטות. שתים: קוקיה, גם אמא וגם חופשיה. שלוש: חתולה שחורה גנדרנית, ארבע: סנאית נהנתנית] ובקומה החמישית גר מר עכבר, אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש אינו יודע לאן ומדוע. [גבר פחדן שהסתלק בלי לשלם את החשבונות] כתבו דיירי המגדל [דיירות, לאה גולדברג כותבת על נשים אבל מטשטשת את זה, למה?] שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו השלט בקיר: דירה להשכיר. והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים, אל הבית באים דיירים חדשים. ראשונה באה נמלה, לקומה חמישית עולה, קוראת את השלט, פותחת את הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל הדירות השכנים [שכנות!], עומדים מסביב, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

נאים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה.

הנאה המסדרון בעיניך?

נאה.

אם כן שבי איתנו הנמלה.

לא, לא אשב. [אח, המשפטים האלה, הדיאלוג הזה הנפלא. כל כך הרבה ילדים גדלו עליו, דיקלמו אותו, וציטטו אותו כשבגרו, במקומות מתאימים ומתאימים פחות.]

למה?

אומרת הנמלה: השכנים אינם טובים בעיני. אני הנמלה בבית אחד עם תרנגולת עצלה? כל היום על משכבה מתהפכת, מרוב שומן קשה לה ללכת! [הנמלה, קטנה וקטנונית, פועלת חרוצה שהתרנגולת תהיה בשבילה דוגמא חיה ומציקה לזה שאפשר לנוח, לא צריך להתרוצץ ככה כל היום ולא צריך להיות בדיאטת גרעינים כל החיים.]

.

נעלבה התרנגולת, והנמלה הלכה לה.

הלכה הנמלה ובאה ארנבת. חיש מהר עולה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביב, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

נאים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה.

הנאה המסדרון בעיניך?

נאה.

אם כן שבי איתנו, הארנבת.

לא, לא אשב.

למה?

השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב פה, אם לעשרים ארנבים, עם קוקיה מפקירה הבנים? כל בניה גדלו בקינים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו ילדי? [הארנבת, כן, היא קיבלה את פרס בן גוריון. פעמיים! היא האמא האולטימטיבית, זה לא חס וחלילה שהיא הזדווגה כמו…שפנה]

.

נעלבה הקוקיה, והארנבת הלכה לה.

הלכה הארנבת בא חזיר. קרא את השלט 'דירה להשכיר', ואחרי שקרא את השלט, התגלגל ועלה ופתח את הדלת. עומד ומביט בעיניו הקטנות בכתלים, בתקרה ובחלונות. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, ומסבירים לו פנים: [כן כן, הן מוכנות לקבל גם את החזיר אבל לאה גולדברג קצת מכניסה לו בעניין המטבח כפי שמיד תראו]

הנאה הדירה בעיניך?

נאה.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה המטבח, אף כי לא מלוכלך.

הנאה המסדרון בעיניך?

נאה.

אם כן, שב איתנו.

לא, לא אשב.

למה?

השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב אני חזיר, לבן בן לבנים מימי בראשית, בכפיפה אחת עם חתולה כושית! לא נאה לי ולא יאה לי.

.

קראו השכנים: לך, לך לך חזיר! גם לנו לא נאה ולא יאה! [כן כן, החזיר הוא שוביניסט במובן העמוק ביותר, שוביניסט וגזען, אבל הוא לא לבד. בעמותת 'אס או אס לחיות' הבחינו, שאנשים מאמצים פחות כלבים וחתולים… שחורים. בדיוק. ולכן, הוחלט להקדיש יום אימוץ במיוחד בשבילם, ויום האימוץ חל בדיוק ביום פטירתה של לאה גולדברג, איזה מקריות מקסימה? רק שימו לב לשני דברים מעניינים: בתמונת השער, כך נדמה לי… החתולה לא שחורה. ויותר חשוב מזה, החתולה לא אומרת כלום אבל כל השכנים קופצים להגן עליה. מה יש, היא לא יכולה להיעלב כמו שאר הפולניות?!]

הלך החזיר. בא זמיר. שר הזמיר בקול רינה, עולה הזמיר לקומה אחרונה. קורא את השלט, פותח את הדלת, מסתכל בדירה, בכתלים, בתקרה… באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

נאים.

הנאה המטבח העיניך?

נאה.

אם כן שב אתנו?

לא, אל אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב בשלווה ובנחת, וסנאית כל היום אגוזים מפצחת. עולה קול פיצוחם עד לב השמיים, איום ונורא, מחריש אוזניים. אזני רגילות לקולות אחרים, רק לשירים ולמזמורים. [סנוב, פלצן וצדקן]

.

נעלבה הסנאית, והזמיר הלך לו.

הלך הזמיר, באה יונה. חיש קל עלתה לקומה אחרונה. קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת. באים אליה כל השכנים, עומדים מסביבה, מסבירים לה פנים:

הנאים החדרים בעיניך?

החדרים צרים.

הנאה המטבח בעיניך?

נאה המטבח, אך אינו מרווח.

הנאה המסדרון בעיניך?

מרובה בו הצל, המסדרון אפל.

ובכן לא תשבי אתנו?

אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים [אוף נמאס כבר, אפילו את, יונה נפלאה לא רואה שזה רק שכנות?] טובים בעיני! התרנגולת – טובת כרבולת, הקוקיה – יפהפיה, החתולה – כל כך נקייה, והסנאית בעלת אגוזים, יודעת לחיות חיים עליזים. רואה אני כי נוכל לחיות ביחד. בחברה טובה, בשלום ובנחת.

.

שכרה היונה את הדירה, יום יום הומה היא בחדרה. [טוב היונה. היונה היא אישה. אישה במלוא ובכל רמ"ח אברותיה. היא רואה, בוודאי שהיא רואה את כל החסרונות, יש לה ממש עיני נץ… אבל היא נכונה לסלוח, יש בה חמלה ויש בה אהבה, יש לה מילה טובה לכל אחת ומחשבה טובה על כל אחת. והיא גם יודעת, פשוט להנות מהחיים, תראו איך היא הומה לה בחדרה!]

כך בעמק יפה בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות. ובמגדל גרים עד היום, שכנים טובים חיי שלום.

     ~~~~~~~~

נשים שחיות לבד, נשים שמפנות גב לכל מה שמקובל ונורמלי, שעושות מה שבראש שלהן ולא מתנצלות: אחת שמנה שמתעקשת לחיות בלי דיאטות מייסרות. אחת שהיא אמנם אמא אבל האימהוּת לא בראש מעייניה, אחת כושייה יפיפיה שכל כולה בגדים ואיפור ואחת שתנו לה רק לפצח אגוזים וליהנות מהחיים. הבניין הזה מלא בנשים והן חיות בקודים הכי פשוטים של אחווה נשית: חופש אישי וקבלה הדדית.

הן מוכנות לקבל אל חברתן את כל מי שרוצה, ומי באים? נמלה וארנבת שהן שני סמלים לנשיות הכפופה לצווים הכי מחמירים: עבודת פרך וולדנות בלתי נלאית. לשני הדברים האלה אין מקום בבית הזה. אין בו מקום לשוביניזם הגזעני של החזיר ולא לסנוביות הפלצנית של הזמיר.

ויונת שלום אחת, שמגלמת את המיטב שבנשיות: יש לה עין שרואה הכל ומקבלת הכל, לב חומל ושמחה אמיתית.

http://amma.org.il/  אמה,  האם המחבקת

~ ~ ~

תוספת מאוחרת לרשומה:

בחודש מרץ 2010 הלך לעולמו שמוליק כ"ץ, האיש שאייר את הספר הזה. לא נתתי לו קרדיט ולא התייחסתי לאיורים וזה לא היה בסדר. עכשיו הזמן לתקן ולהקדיש את מה שכתבתי כאן גם לזיכרו.

~ ~ ~