כג' בחשוון
בכל פעם שאני מתמקדת בנושא אחד לתקופה בבלוג, אני שמה לי על מסך המחשב תמונה חדשה. במהלך כל חודש אוקטובר בכל פעם שהדלקתי או הערתי את המחשב, פגשתי את היצור המושלם הזה. בכל פעם מחדש הסתכלתי עליו בפליאה, על הכנפים, הזנב, הצבע, העינים, המקור, הרגלים, כל פרט הדהים אותי בכל פעם מחדש ונתן לי עוד ועוד השראה ושמחה. מעבר לחלון קיפצו על הענפים הדרורים, מידי פעם נחתה יונה במשק שנעשה לי מוכר, ירגזי, צופית ונקר קפצו לביקורים קצרצרים, עורבים דאו מברוש למשנהו ועורבנים השתוללו, ורק הציפור הכחולה על מסך המחשב נשארה קפואה במעופה, במלוא יופיה. ועכשיו הגיע הזמן להפרד, מהציפור הכחולה הקטנה, מהמוני הציפורים שעברו והמשיכו. להפרד, רק באופן רשמי כדי ללכת אל דברים חדשים.
אז אני אומרת תודה,
לכל הציפורים*.
שפגשתי ושרו לי.
שלא הספקתי.
שפגשתי רק בחטף.
שלא פגשתי.
שאינני מכירה.
שהייתי מתה להכיר.
ששכחתי.
שאולי בפעם אחרת.
או אחרות, שכבר הוזכרו
ושעוד אדבר בהן.
תודה לכל הציפורים**,
תודה להן שהן לא מוותרות,
שהן כאן והן החיים בעצמם.
.
I can sense it
Something important
Is about to happen
It's coming up
It takes courage to enjoy it
The hardcore and the gentle
Big time sensuality…
————————————————
* זוהי מסיבת (לא) פרידה, קטנה ולא עצובה. והנה, יש יין טוב!
'ווימאלה'. זו מילה באבוריג'נית, שמו של האיזור באוסטרליה שבו מגדלים את הענבים מהם עשוי היין, ופירושה באנגלית 'good-view' איך יהיה נכון לומר זאת בעברית: יפה נוף? נקודת תצפית? ראיה חיובית? לא יודעת, תחליטו אתם. בכל מקרה זה משהו טוב שיהיה לכם אחרי כוסית או שתים. יש סיכוי שאפילו תפצחו בשיר, משהו כמו: נַי נַנַי נַנַי אולי?!
את היין הביא טל גל כהן, שהוא איש שמבין הרבה ביינות וגם אוהב ציפורים. תודה טל! לחיי הציפורים!
אז לנו יש יין, ומה בשבילן, בשביל הציפורים?
קודם כל, שני פני, זה כל מה שזה יעלה לכם, תסתכלו, אחרי כל השנים, לי זה עדיין מעלה דמעות, זה כל כך יפה.
יש משפטים שהרבה אנשים מכירים ולא הרבה יודעים מאיפה. לפעמים, כמו במשפט הזה, צריך פשוט להיות קצת מבוגרים כדי לדעת. פעם היתה תכנית נפלאה ברדיו שקראו לה 'שלושה בסירה אחת', ושם אמר דן בן אמוץ (טוב, היום גם לא כולם יודעים מי הוא היה), את המימרה האלמותית: ירצו, יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו. שהיא הפואנטה של בדיחה על מבריח קפה במכס שכששאלו אותו לפשר הסחורה ענה שזה אוכל לציפורים. לשאלת המוכס: ממתי ציפורים אוכלות קפה? ענה המבריח: ירצו יאכלו וכו'. המשפט הזה שומש ונמרט ונשחק ואפילו נוצל לרעה, אבל לדעתי חִנו עדיין שמור עִמו. אז קפה, גם בשביל הציפורים. הנה, אפילו רשות המיסים (המכס) מתבדחת!
** ועוד אחת,
אחרונה חביבה,
שקיבלתי השבוע מרומית
(ציפורת יקרה לי שחזרה הבוקר אל ארצות הקור),
לכבוד הבית החדש ולכבוד 'אוקטובר של ציפורים',
והיא הגיעה עם בית משלה, כל כך יפה.
תודה רומית.