מסיבת (לא) פרידה

כג' בחשוון

בכל פעם שאני מתמקדת בנושא אחד לתקופה בבלוג, אני שמה לי על מסך המחשב תמונה חדשה. במהלך כל חודש אוקטובר בכל פעם שהדלקתי או הערתי את המחשב, פגשתי את היצור המושלם הזה. בכל פעם מחדש הסתכלתי עליו בפליאה, על הכנפים, הזנב, הצבע, העינים, המקור, הרגלים, כל פרט הדהים אותי בכל פעם מחדש ונתן לי עוד ועוד השראה ושמחה. מעבר לחלון קיפצו על הענפים הדרורים, מידי פעם נחתה יונה במשק שנעשה לי מוכר, ירגזי, צופית ונקר קפצו לביקורים קצרצרים, עורבים דאו מברוש למשנהו ועורבנים השתוללו, ורק הציפור הכחולה על מסך המחשב נשארה קפואה במעופה, במלוא יופיה. ועכשיו הגיע הזמן להפרד, מהציפור הכחולה הקטנה, מהמוני הציפורים שעברו והמשיכו. להפרד, רק באופן רשמי כדי ללכת אל דברים חדשים. 

               אז אני אומרת תודה,

               לכל הציפורים*.

               שפגשתי ושרו לי.

               שלא הספקתי.

               שפגשתי רק בחטף.

               שלא פגשתי.

               שאינני מכירה.

               שהייתי מתה להכיר.

               ששכחתי.

               שאולי בפעם אחרת.

               שכבר דיברתי עליהן פעם.

               או אחרות, שכבר הוזכרו

               שוב, ושוב, ושוב,

               ושעוד אדבר בהן.

                תודה לכל הציפורים**,

               תודה להן שהן לא מוותרות,

               שהן כאן והן החיים בעצמם.

                .

I can sense it
Something important
Is about to happen
It's coming up

It takes courage to enjoy it
The hardcore and the gentle
Big time sensuality…

                                                                              /Björk

————————————————

* זוהי מסיבת (לא) פרידה, קטנה ולא עצובה. והנה, יש יין טוב!

'ווימאלה'. זו מילה באבוריג'נית, שמו של האיזור באוסטרליה שבו מגדלים את הענבים מהם עשוי היין, ופירושה באנגלית 'good-view' איך יהיה נכון לומר זאת בעברית: יפה נוף? נקודת תצפית? ראיה חיובית? לא יודעת, תחליטו אתם. בכל מקרה זה משהו טוב שיהיה לכם אחרי כוסית או שתים. יש סיכוי שאפילו תפצחו בשיר, משהו כמו: נַי נַנַי נַנַי אולי?!

את היין הביא טל גל כהן, שהוא איש שמבין הרבה ביינות וגם אוהב ציפורים. תודה טל! לחיי הציפורים!

אז לנו יש יין, ומה בשבילן, בשביל הציפורים?

קודם כל, שני פני, זה כל מה שזה יעלה לכם, תסתכלו, אחרי כל השנים, לי זה עדיין מעלה דמעות, זה כל כך יפה.

יש משפטים שהרבה אנשים מכירים ולא הרבה יודעים מאיפה. לפעמים, כמו במשפט הזה, צריך פשוט להיות קצת מבוגרים כדי לדעת. פעם היתה תכנית נפלאה ברדיו שקראו לה 'שלושה בסירה אחת', ושם אמר דן בן אמוץ (טוב, היום גם לא כולם יודעים מי הוא היה), את המימרה האלמותית: ירצו, יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו. שהיא הפואנטה של בדיחה על מבריח קפה במכס שכששאלו אותו לפשר הסחורה ענה שזה אוכל לציפורים. לשאלת המוכס: ממתי ציפורים אוכלות קפה? ענה המבריח: ירצו יאכלו וכו'. המשפט הזה שומש ונמרט ונשחק ואפילו נוצל לרעה, אבל לדעתי חִנו עדיין שמור עִמו. אז קפה, גם בשביל הציפורים. הנה, אפילו רשות המיסים (המכס) מתבדחת! 

** ועוד אחת,

אחרונה חביבה,

שקיבלתי השבוע מרומית

(ציפורת יקרה לי שחזרה הבוקר אל ארצות הקור),

לכבוד הבית החדש ולכבוד 'אוקטובר של ציפורים',

והיא הגיעה עם בית משלה, כל כך יפה.

תודה רומית.

         

         

          

 

חתולה שחורה [15]

כב' בחשוון

.

המקום הזה היה מפחיד, אני זוכרת אור חזק, רעשים חזקים שלא הכרתי ואנחנו הצטופפנו בגוש הקטן שלנו, בתוך זיכרון של חלב חמים וליקוקים. הייתי קטנה מאוד, ישנתי עם אחי ואחותי על משהו וורוד ורך עם ריח של המקום הקודם. אני כבר לא זוכרת אותם כמעט בכלל וגם לא מה היה קודם. איש גדול עשה רעש מפחיד לידנו, אישה קטנה עמדה לידו, כשהיא הסתכלה עלי הלב שלי התחיל לדפוק מהר מהר ויצא לי מן גרגור כזה שאף פעם לא יצא, פחדתי. האיש לקח אותי ושם אותי בידים של האישה ואני צעקתי עליה הכי חזק שיכולתי וזינקתי וטיפסתי ועמדתי לה על הראש והרגשתי שהיא קופאת אז תקעתי את הציפורנים טוב טוב. ואז הייתי במקום קטן וחשוך והכל קפץ ורעד וניסיתי לצעוק ולא יצא לי קול רק יללה קטנה שעצבנה אותי אז יללתי אותה עוד ועוד עד שהיינו במקום כחול עם אור נעים והיא עמדה שם והסתכלה עלי. אז הלכתי לי סביב סביב והשתנתי, הייתי חייבת, חייבת. היא הרימה אותי ושמה אותי בתוך חול גרגרי משונה אבל היה לי נעים להשתין ולחפור ולהעיף אותו. הסתובבתי לי והיה שם עוד הרבה מקום והיו הרבה דברים מעניינים ודברים לקפוץ עליהם ולטפס עליהם ולהיות גבוה והסתובבתי וסימנתי הכל. כשהתעייפתי הלכתי אל האישה ששכבה וראיתי שהכי נוח לי במקום שהיה בו עיגול כזה של היד שלה ליד הראש אז שכבתי שם והרחתי אותה וסימנתי גם אותה. היא שמה עלי את היד השניה שלה אז גירגרתי והיה לי טוב פתאום. הרבה זמן עבר מאז*, הייתי איתה בהרבה מקומות, התרגלתי אליה ואל רוב הדברים המשונים שהיא עושה. אני אוהבת שהיא מלטפת אותי, ומידי פעם אני נושכת ושורטת אותה בשביל להראות לה את זה.  אני נותנת לה לשים את הראש שלה בתוך הבטן שלי אפילו שאני לא מבינה למה היא עושה את זה.

.

————————————————

* בשלושים באוקטובר 1998 היא נכנסה לחיים שלי. שתים עשרה שנים זה המון זמן. גם אני התרגלתי אליה ואל רוב הדברים המשונים שהיא עושה. מה אני יכולה לעשות, ציפור הנפש שלי היא חתולה.

ציפורי נוצה עפות בקבוצה

.

הנה נגמר אוקטובר, הציפורים עוברות ונודדות, וכמעט זמן להפרד.

 

 

לא, לא ממש. רק הידיעה הזו שצריך להמשיך ולנדוד גם אנחנו, הלאה.

אז היום הציפורים האסופיות, הציפורים האחרות שצריכות גם הן להקה

עוד כמה ציוצים אחרונים (כמעט) בסלט מעורבב כמו שאני אוהבת

כמה זוגות קצת מוזרים, כמה יחידים מסעירים

עוד כל מיני עובדות לא חשובות אחרונות (כמעט),

עוד כמה נוצות מרהיבות אחרונות (כמעט)

אתר צילומי ציפורים נפלא, ועוד אחד

 

מחול הציפורים על החוטים (צולם או נעשה לא ברור)

 ועוד דינמיקה קבוצתית, דומה אבל שונה לגמרי

 

גילוף חותמת נוצה, המון סבלנות לעשות והמון סבלנות לצפות

ואחרון, בשביל ליבב קצת, בכל זאת סתיו והכל… טניה דיוויס, מדברת על להיות לבד, עם המון ציפורים מסביבה. יפה.

.

.

אז איך עושה ציפור?

.

בעברית יש מילים שונות לדברים שבעלי כנף שונים, עושים במקורם. שירה זה רק אחד מהם. אווז מגעגע, צווח, מגרגר וקוהק. אוח נאנח ואוֹהֵהַּ*. אפרוח מצייץ ומצפצף. ברווז מגעגע. דוכיפת מהדהדת. זמיר מסלסל. זרזיר מפטפט. חסידה מלקלקת. יונה הומה והוגה. ינשוף מהמהם ונושף. נץ מצפצף. נשר צועק וצורח. עגור מצפצף ומצווח (המילה כרוכיה בביטוי 'מצווח ככרוכיה', גיליתי רק לאחרונה, היא פשוט עגור בשפת המשנה). עורב קורא. עפרוני מסלסל. ציפור בלי סוג מסוים מצייצת, מצקצקת, מצפצפת, שרה ומזמרת, עושה צְוִיץ צְוִיץ או צִיף צִיף**. שרקרק שורק. תוכי מדבר, שורק, מפטפט ומקשקש.  תנשמת נושמת ונושפת (פעם מתחת לאיזה חלון שישנתי לידו חשבתי שאני שומעת זוג מתעלס באהבים עד שהבנתי שמדובר בתנשמות). תרנגול-הודו מהלצר (כשהייתי ילדה היינו שואלים אותם מתי פורים והם היו עונים "אדר אדר אדר", זה נקרא להלצר?) התרנגול קורא והתרנגולת מקרקרת. ('איך עושה כבשה?' מתוך אתר השפה העברית) (ההערות בסוגריים הן שלי)

למה ציפורים שרות?

"…ציפורים מתחילות לשיר באביב כתגובה ביולוגית לימים הארוכים יותר. כך עולה ממחקר בריטי-יפני חדש. לטענת החוקרים, כשציפורים חשופות לאור היום לפרק זמן ממושך, כמה מתאי המוח שלהן מעוררים אצלן סדרה של תגובות הורמונליות שגורמות להן לחפש בני זוג, דבר שהן עושות באמצעות שירה." (סוכנות רוייטרס, אתר וואלה)

למה ציפורים שרות?

"ככה, כי שמח לי כל ככה, והשמש עוד מעט זורחת" (זו תשובת הבולבול, כפי שנמסרה על ידי דוברו, מר ע. הילל)

למה ציפורים שרות?

כי הן ציפורים.

~

היום יש הרבה קישורים, זה יום של ציוצים.

~

תשמעו (אבל גם תראו, איזה מתוק) אותו.

~

גם אם תעשה בי טוב
מים, קרן אור.
גם אם תתרגש מאוד
גם אם לא.
אני ארוץ אליך תמיד מעליך
אני ארוץ אליך להציץ בעיניך. אם רק תבוא.
כל הציפורים מצייצות בדלת שלך
כל הציפורים מצייצות לאהבה
כל הציפורים מנסות לגעת בך
כל הציפורים מבקשות מהפכה.

/ ברי סחרוף ושרון רוטר (איזה קליפ מקסים!)

 ~

            "…ובתוך האולם אשר שם המלך יושב עשוי כֵּן זהב קטן, אשר יושם עליו הזמיר בזמרו, וכל השרים והסגנים והחורים התקבצו ויבואו אל האולם, ואת השפחה הקטנה נתנו גם היא להיות נצבת מאחרי הדלת, ולה קראו עתה שם תפארת לאמר:  גברת המבשלות אשר למלך, וכל השרים והסגנים והחורים לבושים את בגדי החמודות, וכלם הביטו אל העוף הקטן אשר מראהו שיבה ואשר המלך חפץ ביקרו. והזמיר נתן את קולו ויזמר, ותֵּראינה הדמעות בעיני המלך.  אז התאמץ הזמיר וייטיב לזמר שבעתים מבראשונה, וכל העם שומעים את הקולות ולבם נשפך בם כמים, והמלך יושב ושומע ומתעדן ומתענג, ואחרי כן הואיל לצוות אשר ילבישו את הזמיר נעל זהב על צואריו, והיה לו לאות יְקָר וגדולה, ואולם הזמיר ברך את המלך בשלום וימאן לקבל, כי אמר אשר שכרוֹ לפניו. "הנה דמעות ראיתי בעיני המלך, והיו לי הן לשכר אשר אין עוד כמוהו!  כח נפלא נתן אלהים לדמעה היוצאת מעין מלך וכל יקר לא ישוה בה!  אלהים הוא היודע כי לקחתי שבעתים ככל משכרתי!"  ואחרי כן הוסיף לזמר בקולו הערב אשר קסמים באוצרותיו." ( מתוך 'הַזָּמִיר' מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. כל הסיפור, בתרגום ישן ומלא חן של דוד פרישמן, ב'פרויקט בן יהודה')

~

על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור וגם פצחה ברון.
ציף ציף, שריק שרק בול בול ביל בל
לה לה לה… וכל מי ששמע אמר,
אח איזו מקהלה.

(הרבה בתים, הרבה ציפורים, וסוף אופטימי:)

….האופרטה היפה לא באה עד סופה,
מחר יצפצפו קונצרט על עץ הצפצפה.

/ 'מקהלה עליזה' (ביצוע לא שיגרתי), לאה נאור

~

ועכשיו, (רצוי לסגור חלונות, שהשכנים לא יחשבו שהשתגעתם לגמרי) קבלו את הציפור הפסיכית של Cyber-Zico, ששרה מעומק ליבה, את ההמנון האמריקאי ויומולדת שמח.

ואחרון אחרון חביב, תשמעו את הגאון הזה!

 

————————————————

* "ורק האוח המשונה למראה אוֹהֵהַּ לפרקים…" (שלונסקי, תרגום "מסעי הצפרים" לדוידוב)
** בדנית ושוודית: פּיפּ פּיפּ, פינית: פּיִיִפּ, גרמנית: פּיִיֶפּ, הולנדית: טְיִיפּ, אנגלית: צ'יפּ, צ'ירפּ, טורקית: ז'יפ ז'יפ, יוונית: ציוּ ציוּ, הונגרית: ציפּ ציריפּ, איטלקית: צ'יפּ, יפנית: פּי פּי, פורטוגזית וספרדית: פּיוֹ פּיוֹ, רוסית: פִיְט פִיְט.

 

 

סיסים וסנוניות

.

הציפור הזו מדהימה את כל מי שמביט בה, אבל גם אנשים שעוסקים באווירונאוטיקה מסתכלים בה בהשתאות, מנסים לפענח. הסיס אף פעם כמעט ולא מפסיק לעוף. כמעט את כל חייו, למעט הזמן המוקדש ליצירת הדור הבא (וגם חלק ניכר מזה) הוא עושה באוויר. הוא פשוט לא מפסיק לעוף: סיס החומות מוצא את טרפו באוויר, אוכל תוך כדי תעופה, מנקה את נוצותיו, משחק, מזדווג, אוסף חומרים לקן ואף ישן, בדרך כלל, תוך כדי תעופה. כנפיו הצרות והארוכות, מאפשרות לו לצוד במהירות ובדייקנות חרקים מעופפים ועכבישים. הוא שותה ממקורות מים שקטים בזמן תעופה או מתרחץ כשמקורו צולל ומתיז מים. הוא מדוייק, מהיר ומלא חן במעופו.

.

מה שמרתק, זה שגם לסנונית יש מבנה דומה וחיים דומים. הדמיון בין השנים מפתיע, גם באורח חייהם חסר המנוח וגם בצורתם, ובכל זאת כפי שתראו בכרטיסים שלהם הם שונים ביולוגית ביותר מדבר אחד, הם ציפורים שונות מאוד. מוזר, נכון? זה דבר שנקרה אבולוציה מתכנסת, כלומר שני מינים שונים שנהיים דומים בגלל הצורה בה הם מתאימים את גופם לפונקציות הנדרשות לו. (אפשר לראות את זה גם בזוגות נשואים לפעמים, נכון?) בתל אביב רואים המון סיסים כשהם מגיעים להתארגן לשנת הלילה בפיקוסים הגדולים. הם נראים כמו ענן גדול ורעשני שנוסק וצולל, זה באמת מרהיב. סנוניות לא רואים הרבה, אבל כשהן מגיעות זה מחזה מיוחד. הן דווקא לא ענן אלא יחידים תזזיתיים, חיצים שמייצרים מסלולים רבים ומסובכים באוויר, מופע אווירונאוטיקה מטורף. ורק פעם אחת, ראיתי סנוניות באור יום עומדות על חוט חשמל. זה היה ביפו בחורף שעבר והסנוניות עפו להן וחזרו ופרשו את זנבן, ואז גיליתי דבר שהדהים אותי.

.

אהה, עכשיו אני יודעת, זה לא סתם שם, 'זנב הסנונית' אכן, באמת, נראה ממש כמו הדבר עצמו. וכמה יפה.

 

הגידו כן לציפור

.

 

            קַן צִפּוֹר

            קֵן לַצִּפּוֹר

            בֵּין הָעֵצִים,

            וּבַקֵּן לָהּ

            שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.

            וּבְכָל בֵּיצָה

            הַס, פֶּן תָּעִיר,

            יָשֵׁן לוֹ

            אֶפְרוֹחַ זָעִיר.

 

            / ח. נ. ביאליק

             .

   

הארכיטקטורה של בניית קינים היא עולם ומלואו, הציפורים הקטנטנות ביותר, הן מוכשרות בבניית מבנים מקסימים ויציבים* ביותר. 

  

                                       "…היו לו ילדים רבים כל כך, עד שלא יכול היה לספור אותם, והקטן שבהם קראו לו פטר, אמרה גילגי. אבל איך יכול ילד סיני להקרא בשם פטר? ערער טומי. כך בדיוק אמרה לו אשתו אף היא "חי-שן, יקירי, חמודי, איך יכול ילד סיני להקרא בשם פטר?" קראה אליו. אבל חי-שן היה עקשן נורא, והוא אמר: "או שנקרא לילד פטר, או לא כלום", וישב בפינה ועטף ראשו באזניו והיה זועף. ובכן נאלצה אשתו המסכנה להסכים. פטר היה הרע שבכל ילדי שנחי, המשיכה גילגי. מפונק באכילה עד שאמו התיאשה ממש. אתם יודעים שבסין אוכלים קיני סנוניות? הנה היא יושבת וצלחת מלאה קיני סנוניות לפניה. "פטר הקטן" אומרת היא "עכשיו נאכל קן אחד בשביל אבא!" אבל פטר קופץ את פיו ומניד ראשו… את אותו קן עצמו היו שולחים שוב מהמטבח אל חדר האוכל ממאי ועד אוקטובר. בשנים עשר ביולי התחננה אמו של פטר, שתורשה לתת לו קציצה או שתים, אך חי-שן הכביד את ליבו… פטר היה קופץ את פיו ממאי ועד אוקטובר. אבל איך יכול היה לחיות? אמר טומי בתמיהה. הוא לא יכול כלל לחיות, אמרה גילגי. הוא מת, סתם מתוך עקשנות. בשמונה עשר באוקטובר. בתשעה עשר התקימה ההלוויה. ובעשרים לחודש נכנסה סנונית דרך החלון והטילה ביצים בקן שעמד על השולחן."

(מתוך 'גילגי', מאת אסטריד לינדגרן בתרגום אביבה חיים, הוצאת ש. זק) 

ובכן, אמנם גילגי "משקרת עד שלשונה משחירה בפיה" כפי שהיא בעצמה מעידה, אבל יש ויש דבר כזה, מרק קיני ציפורים, היא רק טעתה מעט בציפור, ואולי זו המתרגמת שהתבלבלה, הסיסים והסנוניות דומים מאוד.

 

————————————————

* דימוי בניית הקן משתלב בתיאוריית 'אנחנו חושבים' (משמע אנחנו קיימים) וזה מאוד מעניין ומרגש.

 

 

 

עם כנפים או בלי כנפים?

.

~

ואנחנו עפים. כן, לפעמים. בחיי העֵרוּת שלנו לעיתים נדירות, אבל בחלומות אנחנו עפים. אני לא מכירה אף אחד שלא חולם שהוא עף, יש לזה מספר הסברים כמספר החולמים, יש המון צורות, המון דרכים לעוף. אני למשל, עפה בישיבה, בחיי. זה פשוט. לפעמים יש לי איזשהו מכשיר טיסה, ולפעמים סתם ככה: יושבת ועפה לי. וזה כיף אדיר, נטול פחד לחלוטין.

~

"מתכון לחלום תעופה (התחלה*) / אלכס אפשטיין

מתכון ליחיד, לטיסה מתחת לשכבת עננים. לשעת לילה, ארוך ככל האפשר. זמן הכנה משוער: (כמחצית היממה לזימון החלום) ועוד מספר לילות (לניסוח כתובת על מצבה)
———–
חומרים:
1. מטרייה שאינה טובה.**
2. ספר שאינו נענה לכוח המשיכה. דרך פשוטה לבדיקה אם לספר יש תכונה זו או לאו, תימסר בסוף מתכון זה.
3. כתובת לא שגרתית על מצבה, אותה החולם היה רוצה להשאיר אחריו, בתום ימיו בארץ החיים. אין זה עניין של מה בכך, ניסוחה של כתובת כזו…"

~ 

ואיך אתם עפים בחלומות שלכם? בבקשה, ספרו.

~

 

 

————————————————

* מתוך 'מכונת קריאה', כדאי להכנס לשם ולקרוא את כל הסיפור.

** מרי פופינס, המעופפת האולטימטיבית, Expialidocious לנצח!

 

ציפורי הבית

.

.

.

.

.

.

.

 

 

.

.

.

.

נכון, כבר היה מסע צפרות אחד בבית, המסע הקודם היה באוגוסט בתקופת המסעות שלי.

וזהו, אחרי ציפורי הבית, קצת מציפורי החצר.

.

עננים

.

               .

               אוטובוס מלא אנשים

               אף אחד מהם לא מסתכל מהחלון החוצה.

               ואילו חיי, תלויים בפעולה הזו

               וחוץ ממנה אין לי כלום

               שהוא לגמרי שלי.

.

               אני רואה בור גדול

               וליד הבור יש ערימה של עפר

               שהיא הבור.

.

               אני רואה                

               עץ וציפור               

.              

 

————————————————

* שתי התמונות הן של ציפור מיינה.

 

יונים, צוצלות וצילצולים

.

זה במיוחד לטלי, בעלת הנוצה הצבעונית, לשיפור המצב רוח!

.

וזה לכל מי שתהה מה לכל הנוצות ההבדל בין יונה וצוצלת: