פקעת

למירב

ויש את החלק הזה של החיים

שקוראים לו חיים, והוא מורכב למשל,

מלשכב במיטה ולקרוא סיפורים קצרים של יוסל בירשטיין.

להתמלא להתמלא להתמלא במתיקות שלהם,

ולראות את החתולה שוכבת על החצאית הירוקה,

שמונחת על הכיסא הכחול והרוח מהמאוורר מכניפה אותן.

החתולה, החצאית.   הכיסא,

אחד מתוך שישה. את זוכרת איך בחורף אחד לפני הרבה שנים

בחדר הגדול, שמרצפותיו מצויירות,

בבית שלך באחד העם, קלענו את המושבים שלהם:

צוחקות ומושכות חבל, מתוך פקעות ענקיות,

בזהירות, בעדינות, בסבלנות בעיקר.

היתה בי, עד לא מזמן פקעת כזאת, קשר,

שהייתי עסוקה בלפרום אותו,

ועכשיו יש לי ביד קצה

והקצה השני, אני לא יודעת איפה ומתי.

אבל אני מתקדמת לאורכו

אל ההפתעה שאני לא מחכה לה.

.

והעבודה הזו היא של Diem Chau.

תגים: שירה