ענף של אפונה ריחנית

כט' בניסן 

.

חלמתי שאני הולכת לאופרה. וכבר בתור, מתחילה

התחושה המשונה שאין גבול בין החיים לבין מה שיקרה על הבמה:

את לא יודעת אף פעם מי הוא מי.

כל תנועה שלך נרשמת כחלק ממשהו.

בכל רגע את פוגשת גבר חדש,

וכל אחד שאת פוגשת דומה לאחד שפגשת קודם אבל קצת אחר.

והמשחק ממשיך. או מתחיל.

את נותנת למישהו משהו קטן כמו להבה.

את נותנת לו ענף של אפונה ריחנית, והוא אומר משהו כמו

לא כדאי, זה מסוכן.

רצה בשטח גדול ופתוח, עם מדרגות עולות ויורדות

בחצאית קפלים מתנפנפת, ומישהו שואל

אולי את יודעת מה המחיר של הקצף על הקַפה,

אומרת שתבררי, ואז, בדרך לקוּפה

אומרים לך שאת רצה לרוחב

ובאמת את מרגישה 

.

תגים: ירוק, שירה