כ' תשרי
זה כתוב בשמים.
לא רוצה, אקרא מחר.
בחוץ קורים דברים גדולים
בתוכי רק קטנים מאוד:
לא החלטות לא רצונות שום תזוזה. רק
הצטברות איטית של אבנית על דפנות הלב.
מתעוררת ונרדמת ומתעוררת נרדמת ומתעוררת
אני חושבת שזה בסדר,
זה בסדר שהקיץ כבר כמעט נגמר
.
18 באוקטובר 2011 ב- 22:36 |
מה שטוב בשמיים זה שהם יהיו שם גם מחר (ככל הנראה), פתוחים כספר פתוח לכשתרצי לקרוא בהם.
והשמיים היו סתויים היום, שזה דבר קטן וגדול בעת ובעונה אחת.
18 באוקטובר 2011 ב- 23:00 |
תמי,
איזה מילים רכות וצמריריות,
תודה, אני מקווה שהשקט חזר למעונך.
לילה טוב.
18 באוקטובר 2011 ב- 23:48 |
אני חושבת שאני אוהבת,
שאני אוהבת את הסדרה הזו של כתבי סוף הקיץ האלה.
19 באוקטובר 2011 ב- 6:33 |
תודה מהורהרת,
כי גם ההקשר הסידרתי חשוב לי הפעם,
ונגעת,
בדיוק.
19 באוקטובר 2011 ב- 0:36 |
הדברים הגדולים הם הדהוד של הקטנים ולהפך, מבחוץ מהדהד אל הפנים וההפך, עד אינסוף.
לפחות השמיים תמיד למעלה והעונות מתחלפות כסדרן. סוג של מצפן.
19 באוקטובר 2011 ב- 6:34 |
זה נכון אביבה,
איזה מזל שהמצפן הזה.
תודה.
19 באוקטובר 2011 ב- 8:29 |
הצילומים דבש ניגר.
וחוץ מזה מרקיז, זה בסדר
שהקיץ כבר כמעט נגמר.
19 באוקטובר 2011 ב- 9:04 |
אוי נכון!
דודו, חשבתי זהב,
צדקת דבש. איזה כיף.
תודה מרקיז.
19 באוקטובר 2011 ב- 10:09 |
איך את מצלמת מנורה בחושך בלי שכל התמונה תצא מטושטשת?
19 באוקטובר 2011 ב- 10:18 |
שתדע עדו,
שאני בצילום פשוט מתאבדת:
מפקידה גורלי בידיה של מצלמת הפלאים.
הכל על אוטומט,
בלי פלאש ובלי פחד.
29 בספטמבר 2012 ב- 12:36 |
תצלומים יפהפיים.
אהבתי את "אבנית על דפנות הלב" (אין מצב ש'סילית' תעזור כאן. נכון?).
29 בספטמבר 2012 ב- 12:47 |
לא מה פתאום בשום פנים ואופן עינת.
יש לי רספקט ללב שלי,
ואני אשפשף!!!
(אולי יצוץ איזה ג'יני קטן?)
ת ו ד ה.