.
בשעת שקיעה מול החוף
הוא טווה את קוריו
באותה קפדנות בה אני
עורכת את חשבונותי הכספיים
ושנינו חושבים על ארוחת הערב
כשהעולם מסביבנו הופך סגול
.
.
.
בשעת שקיעה מול החוף
הוא טווה את קוריו
באותה קפדנות בה אני
עורכת את חשבונותי הכספיים
ושנינו חושבים על ארוחת הערב
כשהעולם מסביבנו הופך סגול
.
.
18 במרץ 2012 בשעה 16:33 |
ומה אכלתם לארוחת ערב?
יפיפה השיר מיכלי. בטח יש לך עוד כמה כאלה, גלויות מהודו שלך
18 במרץ 2012 בשעה 17:05 |
יפה כל כך
18 במרץ 2012 בשעה 17:29 |
תודה חברות, תודה.
ואני לא יודעת למה,
בהודו לא כתבתי אף שיר,
רק ביומן כתבתי,
והשיר נהיה כשקראתי בו
והבטתי בתמונה ונזכרתי ברגע.
18 במרץ 2012 בשעה 19:42 |
תמונה מהממת .ממש ממש מיוחדת.
ראויה להשתתף בכל תחרות צילום(אבא אמר).
את מערבת בשיר מוזה ומציאות וזה מקסים.
סוף סוף אני רואה מה שאני כותבת(נלמד בעצבים).
18 במרץ 2012 בשעה 20:02 |
טוב אז ככה:
התמונה מוצלחת פשוט
כי היה לי דוגמן טוב,
ואת למדת ממורה עצבנית
ועל זה כל הכבוד לך,
ת ו ד ה
אימוש.
18 במרץ 2012 בשעה 20:20 |
מעניין. גם כשאני עורך את חשבונותי הכספיים אני מרגיש מהר מאד כאילו אני בפקעת של קורי עכביש.
18 במרץ 2012 בשעה 20:31 |
אתה כניראה רעב עדו,
תאכל ארוחת ערב!
19 במרץ 2012 בשעה 1:55 |
מיכל יקרה,
תמיד תהיתי למה ספיידרמן זכה לכזאת הצלחה אך איש לא חשב לעשות סדרת קומיקס על איש-החרגול או על אשת תולעת-המשי?
19 במרץ 2012 בשעה 8:36 |
שועי,
התהיות במקומן ואני מצטרפת לתהות גם,
בעיקר בעניין איש החרגול שאין ראוי ממנו לסידרה משלו.
דרך אגב, איזה מילה משגעת היא חרגול? נכון?
ת ו ד ה.
19 במרץ 2012 בשעה 8:47
איש חיפושית הזבל או אשת פרת משה רבּנוּ גם כן ראויים לסדרה
(לעומת זאת באלמנה שחורה, באשת גמל שלמה, ובגרגור סמסא
כבר עסקוּ מספיק).
19 במרץ 2012 בשעה 8:51 |
אשת חיפושית הזבל, כן,
זו אני, זו אני!
19 במרץ 2012 בשעה 12:10 |
איזה שיר נהדר
ומלא קארמה, כבוד!
19 במרץ 2012 בשעה 15:17 |
ת ו ד ה,
שימחתני דודו.