This entry was posted on 19 במאי 2012 at 19:52 and is filed under סלט מחשבות. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed.
You can leave a response, or trackback from your own site.
כי נכנס הערב ג'וק אחד הביתה :-0 והיפלתי עליו קוביית עץ, שתישאר שם עד מחר בבוקר. למה להזיז.
עם זאת, הגרסא שלך לקיץ פיוטית בהרבה משלי. וגם הבת שבע מפוארת (שלי התייבשה אחרי שנתיים משמחות).
19 במאי 2012 ב- 19:59 |
חלונות ויסמין זה יופי, שמיים ברגליים גם, אבל קיץ? מי צריך את המועקה הלחה הזו?
יוחזר הסתיו לאלתר!
19 במאי 2012 ב- 20:05 |
תמיק,
בגלל שאת שמחה בשמחתי,
אני מוכנה להשתתף בצערך,
אנחם אותך בידיעה ה(כמעט)וודאית,
שהסתיו עוד יחזור וכן הלאה…
19 במאי 2012 ב- 21:09 |
שמיים על קצות הרגליים- חייכתי
יפה לך
19 במאי 2012 ב- 21:34 |
תודה איריסיה,
אני גם מחייכת.
19 במאי 2012 ב- 22:27 |
ועל זה נאמר: כבחורה בטרם קיץ
ועוד מעט חג הביקורים
עם עוגות גבינה ודובדבנים
ואשר לי אני תמיד שמחה
כשמתפזרים העננים.
19 במאי 2012 ב- 22:46 |
אז מה הדסה,
גם את הבחורה בטרם קיץ?
איזה כיף.
ועכשיו גם עשית לי
חשק עז לדובדבנים…
19 במאי 2012 ב- 22:41 |
כי נכנס הערב ג'וק אחד הביתה :-0 והיפלתי עליו קוביית עץ, שתישאר שם עד מחר בבוקר. למה להזיז.
עם זאת, הגרסא שלך לקיץ פיוטית בהרבה משלי. וגם הבת שבע מפוארת (שלי התייבשה אחרי שנתיים משמחות).
19 במאי 2012 ב- 22:47 |
כן,
לכל דבר יש מחיר,
וג'וקים זה אכן מחיר כבד…
קוביית עץ?
מה קרה לכפכף המסורתי?
20 במאי 2012 ב- 12:10
הושאר בחדר השני. והשאר היסטוריה.
20 במאי 2012 ב- 13:43
:-)
20 במאי 2012 ב- 10:15 |
מיכל יקרה,
20 במאי 2012 ב- 13:42 |
ימי ניגון ושיר.
תודה שועי,
זה שיר נפלא
וג'וזי, אח ג'וזי.
20 במאי 2012 ב- 14:26 |
את הנעשה אין להשיב. עוררת בי את 'אוניית זהב' של אנדה עמיר:
על הים השקט,
על הים הרחב,
חרש, חרש נוסעת
אניית זהב.
ובה כל המלחים,
מגדול ועד קטן,
מושכים חכת זהב
עם דג לוויתן.
מושכים, מושכים…
20 במאי 2012 ב- 14:54 |
דודו יקירי,
אני לא יודעת איך הגעת לשם,
אבל האמת? מה זה חשוב.
זה כל כך יפה,
וזה כל כך נכון עכשיו
כשהאוויר עצמו מוזהב.
תודה.