רגע ורוד

א' בסיוון

.

הבוקר עשיתי עוד כמה פעולות שנכנסות תחת הכותרת 'לקראת קיץ', אבל מאלה שהן יותר 'לסוף חורף'. אחד הדברים היה ניעור תיק הצד שליווה אותי במסעי בהודו. זה תיק מאוד מאוד נוח אבל אני לא אוהבת אותו, שירת אותי נאמנה ואתן לחברה שדווקא מצא חן בעיניה. כשניערתי נשרו ממנו כל מיני דברים קטנים: מטבע חמישה רופי חלוד, סיכת ביטחון, זרע חרוז אדום אחד וכל מיני פירורים לא מזוהים. חשבתי: פרורים מהודו. ואז היה לי רגע כזה, שבו הלב קופץ לגובה בלתי אפשרי: הודו. רגע כזה של מין ערב שקופיות קטן ומרוכז בראש: הודו. כן, הייתי שם באמת. אז לכבוד הרגע הזה שהיה לי הבוקר ולכבודה, שהיא שם, והיא תחכה לי עד שאשוב אליה, הנה כמה פירורי הודו, ורודים הפעם.

.

.

.

.

.

 

תגים:

8 תגובות to “רגע ורוד”

  1. ido2267 Says:

    הודו לאדוני כי טוב?

  2. תמי ברקאי Says:

    כשהייתי קטנה אמרו לי תמיד לא לאכול כל מיני דברים בלי צלחת כי הם עושים פירורים. והנה גדלתי ונהייתי אשה שאוכלת בכל הזדמנות בלי צלחת ומפזרת פירורים, ואוספת חברות כמוך שגם הן מפזרות ואוספות פירורים. נוסעות עד הודו בשביל איזה פירור של יופי וחופש וזיכרונות ומראות.

  3. David Palma Says:

    מיכל, שביל קליפות הפירורים (השביל להודו).
    הלכתי בעקבות הפירורים, היה מרהיב, תודה!

  4. דורית Says:

    איך תמיד פירורי הודו כ"כ צבעוניים? זה נהדר.

    • mooncatom Says:

      אני חושבת דורקה,
      שבשבילי זה אחד הדברים הכי חזקים בהודו,
      הצבעוניות העזה הזו שנמצאת בכל. בכל.
      מהרגע שנחתתי שם העיניים שלי היו
      כל הזמן בהתרגשות מתמדת.
      וכמה טוב לי שזה עובר כאן.

כתיבת תגובה