דואר אוויר

ו' באב

הלכתי מוקדם, לתפוס מקום בתור. אישה אחת עמדה כבר ליד הדלת של הדואר, מתנה צרותיה אל אוויר הבוקר החם. אישה יפה מאוד שמחזיקה ביד מעטפה ריקה, מנופפת אותה מולי וצועקת: מי לא חטא נגדי, מי? אני בורחת לצד השני של הרחוב.

אחר כך, בפנים, היא עומדת לידי וממשיכה לדבר אל עצמה. דבריה, ערבוביה מקסימה ומפחידה של שירה, שטויות, קללות וחיבובים. כמו עפיפון קשור לחוט דקיק היא מרחפת מעל האנשים העומדים בתור. עכשיו נכנס לדואר גיא מרוז וכמו תמיד בתל אביב, כשמישהו מפורסם נכנס לאיפשהו כולם עושים את עצמם שהוא סתם מישהו. אבל היא מודיעה לכולנו שהנה, היא תלך לגיא מרוז והוא יפסיק מיד עם כל העניין הזה. זה לא רק מצחיק, אני ידעתי שהיא תגיד את זה. אפילו אני הייתי אומרת את זה אם הייתי קצת, אבל רק קצת, פחות מודעת לסביבה. לא הצלחתי להחביא את החיוך שלי מספיק מהר. היא נעלבה ממני ונעשתה עויינת ואמרה שצריך להבין שהיא לא נכה ולא משוגעת, פשוט נעשה לה עוול.

אחר כך הלכתי בשדירה אל הים וראיתי פרח, שנראה בדיוק כמו האישה הזו: יפה מעל לכל מידה, לא מתאים בכלל, לא מודע לעצמו ומעורר יפעה ופלצות. מגיח מולך בלובן שלו, מטיח בך כתמים חומים וצהובים וליבו סגול מכאב.

.

.

.

יש עוד הרבה אנשים קטנים וחרדות גדולות, כאן.