עצים בהגזמה ועצים בקטנה

כד' בטבת

תמונה קבוצתית במעגל נאה: בפינת החצר בקצה הכי ימני שאליו מגיע מבטי, ניצב פיקוס גומי שצמח למימדי ענק ובקיץ מארח המון עטלפים, לשמאלו איזדרכת גבוהה שאשכולות פירותיה עומדים בניגוד מוזר לעירומה המוחלט, אחר כך עומד לו שם עץ תמר נמוך וחסון ואז הצאלון שאני כל כך אוהבת את הלהבה שלו כשהיא מגיעה. לשמאלו שלושה ברושים שעומדים צפופים ונראים כעץ אחד מרחוק, ומגמדים גם את הסיגלון הצעיר וגם את הבניין בן שלוש הקומות שעומדים לידם. אחר כך ניצבים כמה עצי נוי שאני לא מזהה ואז אקליפטוס ענוג אחד, שמפתיע בעלוותו הכסופה העדינה.

.

מעבר לו אפשר לראות את הפיקוסים הגדולים שברחוב וגם דקל וושינגטוניה מזוקן אחד. את האלמוגנים, המכנפים הנאים, הסיגלונים והגרווילאה החסונה, ובסוף בפינה השמאלית ביותר שמבטי משיג, ניצבים כמו מורים זקנים ואחראים שני פיקוסים קטני עלים ואדירי גזע.

.

ממש קרוב אלי, כמו ממוסגרים בתמונת הפנורמה הזו של העצים, ניצבים החבר ברוש והתות הזקן שלי. הגוזמים שהגיעו בשבוע שעבר עשו שני דברים עצובים. הם גם הודיעו לי שהתות חולה ויש לרפא את גזעו, וגם הגזימו בגיזום, שלו ושל כל חבריו.

.

אני מביטה סביב סביב על העצים, מקשיבה לרשרוש שלהם ולחיים המצייצים בהם ואז המחשבה שלי נודדת אל צורת הירוק ההפוכה ביותר, אל בן הדוד הרחוק שלהם, הטחב. מאז הגיע החורף אני לא מפסיקה לשים לב לטחב המופיע על הקרקע, על הקירות והגדרות של החצרות, חיית פרווה ירוקה.