מה כל כך מצחיק אתכן?!

כב' באייר

ויש דברים שאת לא מדברת עליהם. הסיבות רבות ומגוונות, אבל אחת הסיבות הנפוצות היא שכשאת כבר מנסה לדבר עליהם אז משתיקים אותך. נשים מכירות את זה טוב טוב. דברים שנאמרו לך או נעשו לך בגלל סיבה אחת בלבד: שאת אישה. דברים פוגעים, מכעיסים, מעליבים, משפילים וגם אלימים. שנאמרו או נעשו לך על ידי זרים או על ידי מכרים וגם על ידי האנשים הקרובים אליך ביותר. השתיקה הזו משפיעה על הנשמה באופנים ההרסניים ביותר. נשים סובלות מדברים שאין להן עם מי ולפעמים אפילו אין להן מילים לדבר עליהם.

.

.

לפני כמה ימים התחלתי לראות ברולר הזה שבצד בפייסבוק, איזו מין רחישה חוזרת על עצמה שכללה את המילים 'פמיניסטית' ו'חוש הומור'. ברור שחשתי לשם מיד ומצאתי אירוע שתוך כמה שעות תפח וגדל בטור הנדסי. מסתבר שיש הרבה פמיניסטיות ומסתבר שזה לא שיש להן או אין להן חוש הומור, אבל יש להן המון מה להגיד והנה יש מקום להגיד את זה ויש מי מבינות שישמעו ויגיבו בחיוך, באמפטיה, בהנהון של 'כן, מוכר, מוכר'.

כשהאירוע התחיל להגיע לאלפי משתתפים, הוא נעלם ואף אחד כולל זו שהזמינה אליו לא יודע למה. אבל פמיניסטיות שסוף סוף ניתן להן פתחון פה, הן כבר לא יסתמו, ומיד פתחו קבוצה חדשה שהיא ממש פלא וקסם. 'אני פמיניסטית וגם לי אין חוש הומור' היא קבוצה שמלאה בהומור, אחד כזה שלפעמים נעוצה במרכזו דמעה ולפעמים מונח בסופו אגרוף של סימן קריאה שמעולם לא הוטח, הרבה כעס טוב ובריא וגם פשוט תחושה של חברוּת, אחוות נשים מהזן הכי טוב.

כשעבדתי במרכז הסיוע והעברתי סדנאות על הטרדה מינית, אחת השאלות שחזרה, ובצדק, כמעט תמיד בסוף הסדנה היתה "בסדר, אבל מה אפשר לעשות?" ואני תמיד אמרתי "קודם כל תדברו על זה. כאן, בינכם בעבודה, בבית עם החברים, עם כל מי שאתם מכירים, עם נשים וגברים, בכל מקום שתעוררו את הנושא תאפשרו לנשים לדבר ולהרגיש שהן לא לבד וכבר עשיתם משהו".

בשביל שלא תרגישי לבד עם התחושות שלך, בשביל שלא תרגישי מוזרה בגלל הדרישות שלך ובשביל שתתחילי לפעול כדי לשנות, את צריכה מקום לדבר ושישמעו אותך. והנה יש. גם גברים פמיניסטים מוזמנים להשתתף ומתקבלים בברכה, זו שותפות חשובה. כי חוש הומור זה לצחוק ביחד, ועל עצמנו, וחוש הומור זה לצחוק על מה שכואב ולהתחזק מזה, חוש הומור זה אחד הכוחות הכי חזקים בעולם ולפמיניסטיות יש המון ממנו, המון.

——————————————

* וכבר כתבתי פעם על הומור והטרדה מינית, הנה, כאן.

 

10 תגובות to “מה כל כך מצחיק אתכן?!”

  1. תמי ברקאי Says:

    תודה, זה כל כך חשוב לצחוק ולזכור שהומור הוא דרך מאד רצינית לפעמים להיות עם הדברים ולתת להם מקום ונוכחות.
    ואבוי, אין לי שום דבר מצחיק לומר לסיום התגובה!
    שיהיה לך יום מצחיק מיכלי.

  2. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, פעם בערב לכבוד ספר של מרית בן ישראל הייתי הגבר היחיד בפאנל ולכן כוניתי "חברה של כבוד"; זה קרא לי שוב לאחרונה באיזו קבוצה
    בה אני חבר ולכן כל מייל המגיע אליי הנוגע לקבוצה מתחיל במילה "חברוֹת". זה דווקא משמח. אני חושב שאוכל בנקל לכתוב על עצמי "אני פמניסטית ואין לי חוש הומור".

  3. amitmauthner Says:

    במגמות הספרות והתיאטרון בבתי הספר בהם אני מלמד, בנות הן רוב מוחץ. ומספר הבנים נוטה להידלדל עוד עם הגיל. ולמרות הרוב הנשי, עדיין שולט הזכר בשפה, בעידודה של העברית.

    אֵינִי זוֹכֵר מַה רְצִיתֶן
    כְּשֶׁנִּגַּשְׁתֶּן וּבִקַּשְׁתֶּן:
    "אֲנַחְנוּ רוֹצִים…"
    בָּאתֶן עִם תּוֹכוֹ שֶׁל כַּד, אֲבָל נִטְרַדְתִּי
    מִשְּׁפִּיץ הַחֶרֶס שֶׁנְּשָׂאתֶן דְּבַרְכֶן לְלֹא תַּחְתִּית וּמַעֲמָד:
    רוֹצִים.
    אַתֶּן רוֹצִים.
    אַתֶּן מְאַפְשְׁרוֹת רוֹצִים.
    זוֹנְחוֹת אֶת מִיהוּתְכֶן לִכְבוֹד חִשְׁקֵי הוֹוֶה רַבִּים
    וְלִלְשׁוֹנְכֶן מְאַפְשְׁרוֹת לִרְכֹּב גַּלְשָׁן עַל הַגַּלִּים
    שֶׁלִּשְׁ-אוֹנָם הַמְּלַוֶּה אֶל חוֹף נִדְמֶה אֲפִלּוּ שֶׁחִכִּיתֶן.
    יָם זָכָר גָּדוֹל דִּבֵּר אֶתְכֶן, לִבּוֹ בּוֹעֵל. וְאַתֶּן
    רוֹצִים.
    כְּאִלּוּ אֵין מִשְׁאַלְתְּכֶן
    מִצִּמְחִיּוֹת הָעַד הַשּׁוֹקְקוֹת שֶׁל הַפְּרָטִית. כְּאִלּוּ אֵין
    נָשִׁים צָצוֹת מֵאֲחוֹרֵי עֵצִים בִּזְכוּת עַצְמָן רָצוֹת
    עַצְמוֹנִיּוֹת חוֹצוֹת נִמְרָצוֹת קוֹפְצוֹת
    פּוֹצוֹת מִתְפָּרְצוֹת חוֹרְצוֹת פּוֹצְעוֹת וּמוֹחֲצוֹת…
    כְּאִלּוּ אֵין אַתֶּן קָצוֹת
    בְּאֵין רוֹצוֹת
    בְּאֵין אַווֹת רַבּוֹת, בְּאֵין לָכֶן גּוּף
    אֶלָּא לָרֹב רַק דְּמוּת הַגּוּף, שִׁשִּׁים תִּשְׁעִים שִׁשִּׁים,
    כַּטּוֹב אֵצֶל נָשִׁים, כִּי כָּךְ רוֹצִים הָהֵם עִם הַבֵּיצִים
    שֶׁמִּלֵּדָה רוֹצְעִים אֶת לְשׁוֹנְכֶן וּבָהּ מְטֻבָּעִים
    בִּנְדוד שְׂפַתְכֶן לַאֲרָצוֹת מְבֻקָּשׁוֹת.

    עַכְשָׁו אֲנִי חוֹזֵר אֵלֵיכֶן. אִמְרוּ מַה רְצִיתֶן.

    • mooncatom Says:

      וואו,
      עמית זה שיר נפלא נפלא נפלא.
      כל כך הרבה פעמים נשים מדברות על עצמן בלשון זכר
      ואתה סימנת את זה בכזה דיוק.
      ומה שנתת לנערות האלה זו מתנה עצומה.
      ת ו ד ה.

  4. דורית Says:

    גם אני רוצה להודות לעמית ולהוסיף עוד "נפלא" אחד.
    וגם לך מיכל. על התזכורות החשובות, ביניהן העובדה שאחד הדברים שאנחנו הנשים מצטיינות בהם הוא לצחוק – על עצמנו, על המצב, על הקשיים. צוחקות ומבינות שאין בכך כדי להפחית מכאבנו.

    • mooncatom Says:

      תודה דורקה,
      הזכרת לי את הסיפור על היהודים והפריץ.
      אני צריכה לחפש אותו, לא זוכרת בדיוק,
      אבל זה משהו כמו "אנחנו צוחקים כדי לא לבכות"…

  5. סכנת נפשות « האחות הגדולה Says:

    […] מה כל כך מצחיק אתכן?! (מיכל שטיינר, סלט מחשבות) […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: