ריקוד המיחזור של רותי

ג' בסיוון

כשאני חושבת על רותי אני חושבת על שקט. מרגישים את השלווה שלה כשפוגשים אותה, כשבאים אליה הביתה, רואים את זה בפנים של האיש האוהב שלה ושל חמשת ילדיהם, אור של שקט זורח עליהם. היא לא נמנעת מעימותים והתמודדויות קשות, אפשר לזהות גם כאבים במבט שלה, אבל היא מתנהלת בשקט שמקסים אותי.

הדרך של רותי דרור התחילה בהרצליה, אחרי נישואים וגם קצת נדודים בארץ ובעולם המשיכה אל קיבוץ לוטם, שם ריכזה את המטע ואת הנוי. ואז הגיעה עם המשפחה שכבר התחילה להתרחב אל אמירים ואל המנוחה והנחלה בבית הוורוד הגדול שבראש ההר. בית שגפן מחבקת אותו, בית שהולם שבט כמו שלה. כן, עוד אחת מהחמולות היפות של אמירים. בדרך שלה יש כאב של שכול על אח אבל גם זוגיות אוהבת ופורייה, חלומות שהוגשמו וגם כאלה שנזנחו, והיום בשיחה שלנו גם גילתה לי שהיא מלווה נשים בלידה בתור דוּלה. מכל העבודות בהן עבדה, רותי הכי שמחה וגאה בעבודת המשפחה, בעובדה שבחרה לבסוף להיות עם הילדים בבית.

אז עם השקט הזה שלה ועם הצמה האפורה ארוכה, רותי עוברת בעולם, ועושה מהחומרים הקיימים בו כבר את כל מה שצריכים. 'כל מה שאני יכולה, אני מעדיפה לעשות בעצמי' היא אומרת. כבר מהבגדים שהיתה תופרת לעצמה ולבובות שלה בילדותה, וכך זה עד היום. באמירים כשבאים לבקר, מתכבדים בצימוקים, שקדים וכל מה שביניהם. אבל אצל רותי זה הכי יפה, במגש המקסים הזה שהיא גילפה בעץ. עם השנים היא כבר נגעה בכל חומר שאפשר, פיסלה בחימר ובאבן, קלעה בנצרים, הכל. ואז היא נדלקה על קרטון. כזה של ארגזים, חום ומסקרן, היא הסתכלה עליו וחשבה שיש בו משהו, הוא גס וחזק כמו שהוא עדין וחינני. יש בו אפשרויות נהדרות.

המשיכה לקרטון השתלבה יופי עם הנטיה המובהקת למיחזור שכבר הלכה איתה מתחומי היצירה האחרים, וכמו בהם היא למדה מעט מהיודעים והמנוסים, ומהר מאוד פרשה כנפיה היצירתיוֹת אל חיפוש השפה שלה עם החומר החדש. לפעמים רותי מחליטה לחשוף את עובדת היותו חומר ממוחזר ומשאירה אותו גולמי, ולפעמים מכסה. היא יוצרת דברים קטנים כמו קופסאות ואביזרי משרד וגם רהיטים גדולים ממש. היא משלבת לתוך העבודות צדפים, ענפים ועוד דברים שהדמיון מנפק לה. את הדברים הקטנים היא אורזת בשקיות שהיא עושה מחולצות ישנות, מיחזור כן?

אחד המוצרים המעניינים שלה הוא משטח עבודה למחשב נייד. לעבוד על הברכיים זה לא נוח וגם לא בריא. את הרעיון הציע הבן הגדול ובצדדים התיפקודיים ייעץ בן הזוג. היא יצרה משטח שיש לו כמה מאפיינים שעושים למשתמשים נוחות וגם בריאות: בתחתית יש כרית רכה ובה מוסתרת רשת מתכת עדינה שמפזרת את החום והקרינה, ומעל יש משטח קרטון חזק ויציב שהיא גם מעטרת בציור או בקולאז'. ממגזינים ישנים כמובן. מיחזור, זה ברור.

ועוד משהו חשוב לסיום. בסטודיו החמוד שלה המשקיף אל הנוף הגלילי, רותי מעבירה סדנאות לבנייה בקרטון. זוגות וקבוצות לומדים ממנה מעט מסודות החומר המרתק הזה וגם סודות אחרים כמו כמה כיף ליצור ביחד ו…איך עושים נצנצים. ממוחזרים. ממש כך.

תגים: אמירימא, רותי דרור