כִּי עֵת רָעָה הִיא

"לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא-יִדֹּם, כִּי עֵת רָעָה הִיא" הפסוק הזה, שמופיע בספר עמוס כחלק מנבואת הזעם שלו, מסתובב לי בראש כל הזמן בעת הזו. כי עת רעה היא. החלק הזה של המשפט ברור והוא תיאור חד כאזמל לעת הזו. אבל מה עם ראשיתו? עליה אני חושבת כל הזמן. כשאני פותחת את פרק יג' בו נמצא המשפט אני נדהמת לגלות כמה מה שהוא מתאר זהה לכאן ולעכשיו.

המילה 'משכיל' יכולה לתאר אדם בעל השכלה אבל משתמשים בה גם כדי לומר על מישהו שהוא חכם. כשלעצמי, אני תמיד אומרת שאני משכילה שכן למזלי ספגתי הרבה ידע במהלך חיי, אבל אני חסרה מאוד חכמה של החיים. וכשהמשפט הזה מצלצל בראשי, מסתובב בתוכו כמו מטבע בחלל מתכתי שוב ושוב, אני שומעת אותו כאילו הוא מכוון ישר אלי, אבל מה הוא אומר לי?

האם עמוס הנביא חוזה עונשים כבדים לעמו ודורש מהמשכיל שלא יתקומם נגדם? האם הוא טוען שעל המשכיל לשתוק או אפילו מצווה עליו את השתיקה? האם רק לנביאי זעם ניתנת הזכות לדבר בעת רעה? ואולי מה שהוא אומר זה הדבר שקורה לי ממש עכשיו, שהרוע של הזמן משתק אותי, חונק לכדי דממה איומה.

אני לא מוצאת מילים בתוכי. אני לא שומעת בשום צד של המתרס מישהו שאני מסכימה לגמרי עם מה שהוא אומר. אני לא מסוגלת לעלות על בריקדות. הצעקות מכל צד מחרידות אותי. גרונות ניחרים. שאגות של חיות טורפות ושל חיות נטרפות. סיסמאות ריקות. קינות חורבן. קללות וגידופים ורפש מילולי שניתז לכל עבר.

יקירי ואהובי יוצאים להפגנות, חלקם מניפים דגלים וחלקם נמנעים מכך, חלקם דורשים את המינימום: שמוגדר במילה 'דמוקרטיה' וחלקם לא מוכנים להסתפק בכך ודורשים צדק לכל: סיום הכיבוש, זכויות שוות לנשים ולמיעוטים וגם לבעלי החיים. הדרישה לצדק ותיקון מגיעה מכל כיוון ויש הגיון בדרישה הזו אבל גם הצדק הוא מונח יחסי וסובייקטיבי. כבר לא ברור עכשיו מי אוחז בצד הפרבילגי של החיים כאן ולמי נעשה עוול וגם לא ברור על ידי מי.

אני מבקשת את סליחת החכמים ממני, אני מבקשת את סליחת החלשים ממני, אני מבקשת את סליחת הנרצחים מכל הצדדים, אני מבקשת את סליחת המקופחים מכל הצדדים, אני מבקשת את סליחת אלה שננטשו, שהוחלשו, שלא סופרים אותם ומשתמשים בהם ככלי משחק, אני מבקשת את סליחת מי שדמם הותר ואת סליחת אלה שעל דמם מבקשים תשלום.

זוהי עת רעה ואין לי אף תשובה. אני שותקת וזה ממלא אותי אשמה אבל אין לי שום דבר בעל ערך לומר. אני לא מתכוונת ללכת מכאן לשום מקום אחר, כי גם אם אשב במקום אחר הלב שלי יהיה כאן, קרוע ושרוף.