קצת מתוק בתוך הרבה מר

29 ביולי 2014

ב' באב

אלה ימים מרים מאוד. לאן שהעין מסתכלת ולאן שהאוזן מקשיבה, הלב נמלא מר מהמון סוגים. אני מנסה להשען על היופי שמקיף אותי, על אהבת האנשים והנשים שמסביבי. אני מנסה להתרכז במה שיש כי האין גדול ויכול לבלוע. הכאב על לכתה של חתולי ממני, נמהל בכאב האובדן של חיי אדם, ובכאב והפחד מאובדן אמון וצלם אנוש. ואין לי אלא לעשות את הדברים הקטנים האלה שעדיין אפשר.

.

לענבים שכיסיתי לפני חודשיים

אני נותנת עדיין להבשיל עוד קצת.

0

.

את אלה שתלויים בגובה

אני משאירה לציפורים ולחרקים.

.

1

ואת אלה שתלויים בהישג ידי והבשילו אני בוצרת

ומגשימה עוד חלום קטן.

2

3

.

נמרה

23 ביולי 2014

כה' בתמוז 

חיות הבר ניחנו באינסטינקטים של צייד רבייה והשרדות. אני לא יודעת עד כמה רחקו החתולים של היום מאבותיהם שבטבע, אבל אין לי ספק שלחתולה שלי היו האינסטינקטים האלה במלואם. ויחד עם זה היא היתה מאז ינקותה, איתי בביתי. אולי היא חשבה שאני חתולה אם, או חתולה חברה, מן הסתם היא לא חשבה כלום ורק היתה. חיה את הדחפים החייתיים שלה במלואם, מבקשת לעצמה בכל רגע את מה שהיא צריכה, ובתוך כך מלמדת אותי איך נכון לחיות.

קישוטי עיניים

חצי פחיסטנית חצי סיאמית (העיקום בסוף הזנב מרמז), טריקולור (תלת צבע), טורטואה (שריון צב), שחורג'ינג'ית עם קישוטים מתוקים ליד העיניים הגדולות בירוק זרחני, אף שחור ואזני עטלף. מדי פעם חטפתי ממנה סריטה או נשיכה, אבל גם ידעתי שאני יכולה לשים את הראש על הבטן הפלומתית שלה בלי לפחד, ולהריח את ריח השמש שלה.

.

היא נכנסה אל חיי בתנופה, של שתינו. גם ההחלטה שלי לקחת חתולה וגם הכניסה שלה לבית שלי היו מהירות. למרות שהסבירו לי שהיא בטח תפחד בהתחלה, תתחבא ותצא לאט, היא זינקה מהכלוב אל הבית ויצאה לסיור, מניפה את דגלון זנבה בכל אתר ומכריזה: שלי. ואז זינקה אל המיטה עליה שכבתי מייבבת בהתרגשות, מתארגנת בשקע הזרוע שלי ומכריזה גם עלי: שלי.

1

2

.

היא לימדה אותי כל כך הרבה דברים בחיינו ביחד, על קשר ועל חופש ועל אהבה. בזכותה נהייתי צמחונית. היא היתה טובה וחברותית. עדה ושותפה לכל הגילגולים והמעברים, הבתים והאהובים שלי. אני חושבת שהיא הרגישה בטוחה לידי גם מאיך שחיה וגם מאיך שהלכה אל מותה, שוכבת במקום בו התרגלה לישון לידי בשנה האחרונה.

זכיתי לראות יצור פרא מלכותי בדרך האחרונה שלו. ההינדים קוראים לזה 'מהאסמדהי' 'Mahasamādhi'. היא הפסיקה לאכול, ואז הפסיקה לשתות, והגוף שלה הלך וכחש ורגליה הפסיקו לשאת אותה, אבל הפרווה שלה נשארה רכה ויפה עד הרגע האחרון. העיניים שלה היו פקוחות כל הזמן, הן הלכו ושקעו והמבט שלה הלך למקום אחר, מרוכז פנימה ורואה רחוק. הנשימות שלה הלכו ונחלשו עד שחדלו.

הסוף

.

ועכשיו כשהיא לא כאן יותר, אני מונה בכל רגע עוד דבר, עוד פרט ועוד הרגל, מתוך המונים, לא ידעתי אפילו כמה הם רבים, שקורים לאורך היום וקשורים בה. ישנם הדברים הברורים כמו ההרגל לבדוק שקעריות האוכל והמים מלאות ונקיות. ההרגל להעלות לה מעשר מכל מאכל שחביב עליה כמו למשל הכי הכי אבוקדו, חלמון או עוגה. ההרגל לזרזף לה מים כשאני מתקלחת כי ככה היא הכי אוהבת לשתות. והתנועות השגורות, הטקסיות, של בטרם שינה ביחד.

3

4

אבל יש גם את הדברים הפלאיים האלה, כמו חיכוך האף שלה והליטוף הקטן שלי שמתקיימים בכל מפגש קטן, אישרור וסימון הדדי. האופן שבו אני כותבת במחברת הגדולה מתוך ידיעה שהיא עלולה בכל רגע לבוא לשבת על הדף הימני. והכי אני נדהמת לגלות עכשיו, איך העיניים שלי רגילות לחפש אותה בכל פעם שאני עוברת ממצב למצב, מחדר לחדר, רק מבט קטן מוודא שהיא כאן ובסדר. לא ידעתי כמה הרבה אני עושה את זה עד שהמבט הזה נתקל באי היותה.

מחיר האהבה

נחל, אַמָּה, שִֹמחה.

17 ביולי 2014

 יט' בתמוז

1

2

הכל כל כך יפה כאן, החל מההרים הסוגרים ביניהם את הוואדי, דרך הנחל עצמו, עצי התות, התאנה, הקטלב והדולב הענקים הנטועים לארכו, בעת העתיקה קראו לנחל על שם הדלבים 'נחל דולבאי'. רעננות משכרת בעוצמתה נוצרת בחיבור בין הבריכות הצלולות והקרירות הזרועות על התוואי, לבין הרוח הטובה הבאה מן הים ועוברת בערוץ.

5

.

נחל עמוד מתחיל הרבה מאוד מעל גובה פני הים, ונשפך אל הכינרת, הרבה מתחת. בהליכה בשמורה אפשר לראות את החיים שנחיו כאן: את טחנת הקמח, הבוסתן ששוחזר, ובנין המבטשה שבה עיבדו יהודי צפת את הצמר לתעשיית הטקסטיל שפרחה בה במאה השש עשרה.

3

.

אבל בשבילי הדבר הכי מרגש בשמורת נחל עמוד היום, היה אַמָת המים היוצאת מ'עין יקים' ונמשכת אל הבוסתן להשקותו. אני הולכת ליד האמה היפיפיה, ומביטה במים הזורמים בה צלולים וקרים, בקירות האבן שלה המעוטרים טחב עדין ושערות שולמית, ובנצנוצי אור השמש המשחקים במים והלב שלי גדל וגדל, ואז גם עולה בי מחשבה.

.

6

7

8

.

לכאורה אמת המים בנויה במישור, אולם המים זורמים מהמעין אל הבוסתן במרץ. השיפוע קטן מאוד, אבל הוא מחולל שינוי. וזה העניין, שלפעמים כל מה שצריך זה שיפוע קטן, תזוזה כמעט בלתי נראית, כדי שהטוב יתחולל, שהזרימה תתקיים. ובשבילי הפעם זה היה זה.

שום גדולות ונצורות לא קרו, רק ירידה אל נחל עמוד. הריח הטוב שבא מהתאנים המבשילות, מהמים, ומהאדמה קלויית החום, ציוצי הציפורים וניסורי הציקדות, צליל הפיכפוך המלווה את ההליכה, והשקט הקריר שמחכה לשמחה שלי למטה בבריכות.

9

שְלוּבִים

2 ביולי 2014

ד' בתמוז

 016

.

קריאות תרנגול ננעצות, קוצבות,

עורבים מוכיחים בברוש,

והשינה עפה ממני ואלי,

מלעיטה אותי חלומות קרועים מהמקור

 

בווילון הלילה מסתמנים כבר קפלי אור

ומשאית זבל עולה ברחוב שבין הבטן ללב.

חורקת, מהפכת, דוחסת, מכה בברזלים:

אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי אל תעזוב אותי אל תלך ממני אל תלך בבקשה אל תלך אל תוותר אל תלכי אל תוותרי אל תעזבי אותו בבקשה אל תלכי ממנו אל תלכי

 

אבל הנה הוורוד כתום הזה של הבוקר

כמו בכלים שלובים, עולה בהר וּבפנים

ואני אומרת:

די.

הגישה לחופשה

10 ביוני 2014

יש דברים שלא צריך אפילו לאמר אותם כי הם כל כך פשוטים, כל כך הגיוניים וברורים, ובכל זאת משום מה, הם לא מתקיימים בעולם. אחד הדברים האלה, הוא העובדה הפשוטה, שנכים, כמו כל אחד אחר, אוהבים לבלות, ליהנות ולנפוש. לראות נופים יפים, לנשום אוויר צח, לאכול טוב ולנוח.

1

אז מה אני אומרת? שכמו בעוד הרבה דברים, גם בעניין הזה אנשים עם מוגבלות פיזית סובלים מקשיים על גבי קשיים: להגיע, לשהות, ולעשות את הדברים הכי פשוטים ומובנים מאליהם כמו לאכול, לעשות את הצרכים, להתרחץ ולישון, שלא לדבר על סתם פשוט להיות בכיף.

ובגלל זה החלטתי לכתוב על 'הדס', הצימר המשפחתי המתוק כאן ב'אביב בכפר'. זהו צימר ששמו בא לו משיחי ההדס הגודרים אותו, ושבנוסף לכך שהוא נמצא במקום הכי יפה בעולם, כאן באמירים אשר בגליל העליון, הוא גם המקום האופטימאלי לנופש לאנשים עם מוגבלות פיזית, ליושבים בכיסא גלגלים, למלווים שלהם ולבני משפחתם.

התסקיר המקצועי של עמותת 'נגישות ישראל', מחייב צימר המעוניין להיחשב כנגיש, לעמוד בהרבה פרמטרים שיבטיחו שאכן, יוכלו הנכים הבאים אליו ליהנות מהחופשה שלהם. המדדים האלה נוגעים בכל השאלות החשובות, החל מההגעה אל הצימר, דרך התנועה בו, ועד כל פעילות חיים שצריכה להתקיים. האם באמת מי שמצהיר על עצמו כנגיש עומד בהבטחותיו?

ובכן, מילאתי את הטופס ואני יכולה להגיד בלב שקט: 'הדס' עומד ועוד איך. מאז שאני עובדת כאן כבר היו כאן כמה וכמה אורחים בכיסאות גלגלים, ומכולם שמעתי את זה, אבל עכשיו אני יודעת גם לפרוט את זה עד הפרטים הקטנים ביותר. בכל הפרמטרים הנדרשים, 'הדס' עומד בתנאים המחמירים ביותר באופן המיטבי ביותר.

יש לו חניה משלו, צמודה ובלעדית, והגישה ממנה אל דלת הכניסה ישירה, ואין בה לא שיפוע ולא מדרגה. הדלת אל הצימר וגם כל הדלתות בתוכו הן ברוחב שנחשב הכי רחב ונוח שאפשר. משנכנסתם פנימה תגלו שהכל רחב ידים ופתוח ונוח לתנועה ולסיבוב. בחדר האמבטיה יש גם מקלחת רחבה ללא שום חציצה או מדרגה, וגם ג'אקוזי גדול, טוב אנחנו בחופשה כן? שהירידה אליו והישיבה בו נוחות. כל האביזרים הדרושים, ידיות אחיזה, גובה הכיור והמשטח שלו, גובה האסלה, הברזים, הכל מותאם בדיוק. גם במטבחון וגם בחדר השינה יכול היושב בכיסא גלגלים להסתדר בעצמו, לנוע, להכין לעצמו מאכל או משקה, לאכול וגם לישון בשלווה ובנוחות.

2

3

ג'אקוזי

מה שנחמד לדעתי הוא שכשנכנסים ל'הדס' לא מבחינים מיד במשהו מיוחד, הוא נראה פשוט יפה ונעים וכל הדברים האלה שפירטתי נמצאים שם בשקט ובצניעות בשביל מי שצריך אותם. ובנוסף, יוכלו מי שמלווה אותו או אותה, ליהנות גם הם מכיף של צימר.  משפחה עם שלושה ואפילו ארבעה ילדים יכולה לנפוש בנוחיות בצימר ספון עץ ורחב ידיים שיש בו את כל מה שאנחנו אוהבים שיש לנו בחופשה: חדר שינה ובו מיטה רחבה ונוחה וגם ספה נפתחת בסלון, שבו יש גם טלוויזיה ומה שנלווה לה, מטבחון מאובזר עם קפה ומה שנלווה לו, מרפסת עם חצרונת ובה עצי פרי ופרחים, וגם הדברים הקטנים והטובים האלה שעושים כיף, כמו יין ושוקולד, פרי העונה ועוד כהנה וכהנה פינוקים, טוב הנה אמרתי את המילה הזו פעם אחת, בכל זאת, צימר.

5

6

המיקום של 'הדס' ושני אחיו הצימרים לזוגות 'אלון' ו'אגוז' הוא מרכזי, אבל שקט ופרטי, וקרובים אליו גם הצרכנייה ובית הקפה המקסים והטעים של הכפר 'לחם בית 77', שבשניהם יש נגישות מושלמת.

אני מודה שזה המקום שאני עובדת בו, שקיפות כן, אבל לא הייתי כותבת על זה אם לא היו מתקיימים בו שני דברים: האחד הוא התסקיר המקצועי הנ"ל, שממנו למדתי בעצמי כמה חשוב שידעו על ה'הדס', והדבר השני, הוא האנשים הנפלאים שבנו את הצימרים האלה וברוחם הכל מתנהל, באהבה ובנדיבות. וזה מה שעושה את החופשה מושלמת באמת.

להיות, להיכתב

8 ביוני 2014

י' בסיוון

1

ארזתי את הסרוגים שלי לתרדמת הקיץ שלהם, והעליתי מהשפלה אל ההר את הארגזים עם ספרי השירה. כן, כבר דיברתי כאן על הדמיון שאני מוצאת בין עבודת הסריגה שלי ומלאכת השיר. כמו חברים יקרים שלא ראיתי זמן רב אני פוגשת אותם עכשיו בהתרגשות.

2

3

בשבוע שעבר הייתי בפסטיבל המשוררים במטולה ושם ישבתי דומעת כולי במפגש שבו דיברו על הדברים שהכי יקרים לליבי. אגי משעול וישראל אלירז, שני אנשים מבוגרים, רחבי אופקים, בעלי הומור, ובעיקר משוררים ענקים, דיברו על 'המבקש להיראות ועל המבקש להיחבא בין חפצי היומיום' תחת הכותרת 'פלא היותנו בתוך העולם'*. זה היה כמו לשבת במופע ג'אז משובח שבו שני מוזיקאים וירטואוזים מאלתרים בחכמה, משתלבים ומתבלטים כל אחד בדרכו, צוחקים ומרצינים, מצחיקים ומדמיעים. זו היתה מתנה שכדרכן של המתנות הכי טובות ניתנה לי בלי שאפילו חשבתי לבקש. תשובות להרבה שאלות ותחושה חזקה של שייכות למשהו שלא אקרא לו בשם.

.

וזה לא מפתיע אותי בכלל, שהשירה, שלאחרונה שבה אלי בצעדים מהוססים, מחישה פעמיה עכשיו, ושמאז המפגש ההוא שורות שיר מסתובבות בי כמטורפות, רוצות שאלוש אותן, שאכתוב אותן, מעירות אותי בלילה, מרתקות אותי, משמחות וממלאות אותי. וזה בכלל לא חשוב לי עכשיו מה ערכן של השורות האלה, העובדה שהן כאן מספיקה לי. הן הן פלא היותי בעולם.

4

*

הציטוטים התכנייה, ומתוך 'הלא יאמן פשוט ישנו' של ישראל אלירז.

 

באמצע

2 ביוני 2014

ד' בסיוון

.

נדושה ומיוזעת חלמתי

והקצתי בלב יבש,

משהו חתך את הלילה באמצע.

 

אל שורת השיר של אורות כתומים

הגוזרים את הכינרת מהחושך,

נוסף חרוז קצה הסיגריה שלי שהשתקף בחלון.

 

לא היה לי עכשיו,

רק אתמול למחוק ומחר לחכות.

 

בבוקר דואה עורב גדול על אוויר חם ולבן

והכינרת נעלמה, אבל העכשיו חזר.

 

הרבה פרפרים וסנונית אחת

מהתלים ברוח הקטנה הזו

שטובה לייבוש כביסה ובכי.

.

עץ ואור

עיגול ומעגל

30 במאי 2014

א' בסיוון

לפני שנה הגעתי לכאן בסוף מאי והאפונים כולן פרחו לברך אותי בבואי. הייתי שיכורה מהנוף הרחוק של הכינרת, מהיופי הקרוב של העצים, של המקום הזה, והיה גם היופי הקרוב האינטימי של פריחת האפונה הריחנית להביט בה באור ראשון ולעת ערב. כשגמרו לפרוח מלאו תרמיליהן ויבשו ונתתי לטבע לעשות את שלו, זה היה נחמד לראות את התרמילים הפקועים ולחשוב על הפריחה שתבוא בזמנה החופשי. היא הגיעה והיתה יפה אבל זה היה בבלגן גדול והשנה כשהגיע המעגל לסיומו שוב, החלטתי לאסוף ולזרוע בעצמי במסודר בזמן המתאים. חיכיתי לראות שהם אכן יבשים וכמה אפילו פקעו ואספתי אותם הביתה.

1

.

2

הכנסתי הביתה גם פרח אחרון, אפונית עקשנית אחת, מעוכבת פריחה באופן מעורר הזדהות שכזו. ואז אני יושבת לי בשקט ומפצחת, וחם כאן באוהל, ופתאום אני מזנקת בבהלה, כי תרמיל אחד פשוט החליט לפקוע עצמונית, והוא עושה את זה בקול נפץ, ויורה את הזרעים לחלל גורם לי לפרוץ בתרועת צחוק משלי.

3

.

התרמילים שעירים ומחוספסים מבחוץ אבל התוך שלהם חלק ומבריק כמו תוכה של צדפה, וכשהתרמיל נבקע לשני חלקיו, הם הופכים למגלשה לוליינית גאונית, שנותנת לזרעים את התאוצה הזו לעוף רחוק אל העתיד.

4

אני נזכרת בסיפור המתוק ההוא של הנס כריסטיאן אנדרסן על 'חמישה אפונים בתרמיל', וחושבת לי: איזה יופי, גם אני עפתי ככה לפני שנה, מהתרמיל הצפוף שלי שבו הייתי חפונה כאפונה, לפני מעגל שלם של הטבע מסביבי. והנה אני פורחת כאן, כמו שאפילו לא יכולתי לחלום.

.

5

בחברת המילים

24 במאי 2014

כד' באייר

ובכן, חגיגת שנה של חיים באמירים נמשכת. ועכשיו, בהגשמה של עוד חלום. הכל התחיל לפני עשר שנים כמעט. השתתפתי בסדנת כתיבה בהנחייתם של המשוררת אורית גידלי והסופר אשכול נבו. זה קרה אחרי שהרבה שנים התחמקתי מהכתיבה. מה זאת אומרת התחמקתי, ברחתי ממנה. אבל כשכבר נכנסתי אז נפלתי בה חזק. היא קיבלה את מה שתמיד ידעה שמגיע לה והפכה לדבר הכי חשוב בחיים שלי.

אחרי תקופה של התעקשות על: אני משוררת, התחילה הפרוזה לדרוש צומי משלה ונכתבו סיפורים, והלכו ונתארכו, עד שלילה אחד הופיעה בחורה אחת במחשבותי ולא נחה ולא שקטה עד שנכתבה כספר שלם. 'נשיקה של טבחית' יצא לאור לפני כמעט ארבע שנים והביא עמו הרבה עניין ושמחה. היום אני עובדת על עריכת הספר הבא, שגם הוא הפלא ופלא סיפור חייה ואהבותיה של בחורה אחת שגם קצת דומה לי וגם הרבה שונה ממני, ויחד עם זה אני ממשיכה לכתוב שירה, וגם לשהות כאן בבלוג שלי שמאפשר לי מליון צורות ביטוי בלי שום הגבלה.

1

אבל יש עוד חלום שקשור בכתיבה, חלום הסדנה. כבר מאז שהשתתפתי בסדנה חלמתי שתהיה גם לי כזו פעם. הנחיית קבוצות היתה חלק חשוב מעבודתי במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וכבר אז חשבתי שקבוצות כתיבה הן לא רק למי שרוצה לכתוב באופן מקצועי או אמנותי אלא גם כלי העצמה אדיר. אז חלמתי ובאמצע נשזרו עוד חלומות לרוב, ובאתי לכאן, וגרתי ונקלטתי וטיילתי ואהבתי וסרגתי והנה. הנה זה כאן.

אני מכריזה עכשיו על פתיחת קבוצת כתיבה כאן באמירים, סדנה שכל מי שירצה יוכל למצוא בה משהו לעצמו. אני אביא אל הסדנה את הניסיון הרב שלי בהנחיית קבוצות ואת אהבתי הגדולה לכתיבה ולקריאה וגם משהו מנסיוני בכתיבה שרואה אור. אני מאמינה שכל מי שאוהבת ורוצה לכתוב תוכל לקבל משהו מסדנה כזו, מאמינה שגם מי שכתב ואפילו פירסם יוכל להתרם משהו מנסיוני ומנסיונם של חברי הקבוצה האחרים. לכן גם קראתי לסדנה 'בחברת המילים'. משוב, חשיבה משותפת, תמיכה, מסגרת שיש בה תרגילים ורעיונות ושיטות שאולי יחדשו לך משהו, יעזרו להתניע מחדש או אולי לגדל משהו שרוצה להיות בעולם, לספר משהו שרוצה להיות מסופר.

0

אז אני מזמינה אתכם לדבר איתי. ואם לא בשבילך אשמח אם תעבירי את זה הלאה, ואודה לך מאוד אם תעזור לי להפיץ את ההצעה שלי.

שנת אור

20 במאי 2014

כ' באייר

2

1

.

המצלמה לא באמת יכולה לתפוס את זה. וגם הנפש מתקשה. היא נרטטת ונפעמת ומחפשת מילים ואין לה. איך שהאור נופל כל הזמן על הדברים, משתנה כל הזמן. מהזריחה אל השקיעה, אני מביטה באופן בו הוא מנצנץ בהם, משחק בהם, נותן להם צורה חדשה.

.

3

4

5

.

בימים אלה תמלא שנה לשבתי כאן באמירים. הכרתי המון אנשים חדשים, מקומות ונופים, התנסיתי בהמון דברים חדשים, והדבר הכי משמעותי שעשיתי, שאני עושה, זה להביט באור ובאיך שהוא נופל על הדברים. אור השמש, אורו של הירח ואורם של החיים המשתנה ומתחדש בכל רגע. נמצאו לי הרבה מאוד דרכים חדשות של אור.

גיליתי שהשתברות האור ביהלום הזה שנקרא חיים יכולה לגדול הרבה יותר ממה שאי פעם שיערתי לי שתוכל. על העלים, הפרחים, ההרים. בתוך החיוכים. מבעד לדמעות.

.

6

7


הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 124 שכבר עוקבים אחריו